האשמת 'המרדה' נגד בן גביר: לא סערה בכוס תה, אלא קרב על ליבת הביטחון של ישראל – ומי באמת מסכן אותנו?!
הכותרות זעקו, והדהודן עוד לא שכך: השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הואשם לא פחות מאשר ב'המרדה' על ידי לא אחר מאשר ראש המל"ל, צחי הנגבי, בתוך ישיבת הקבינט. כאילו לא די בכך, היועצת המשפטית לממשלה מיהרה לקבוע כי השר "טועה" בדרישתו להצבעה. האם אנו עדים לרגע של אמת מטרידה, בו נחשף פרצופו המסוכן של שר בממשלה? או שמא, ואולי זו האפשרות המטרידה באמת, אנו חוזים במסע הכפשות ציני ומתוזמר היטב, שנועד להשתיק קול אמיץ וחסר פשרות, קול שמאיים לנפץ את קונספציות העבר הכושלות ולדרוש דין וחשבון אמיתי במקום בו אחרים מעדיפים דממה רועמת?
הפשע הנורא: דרישה להצבעה דמוקרטית!
בואו נשים את הדברים על דיוקם. מה היה אותו "חטא" נורא שביצע השר בן גביר, חטא שהצדיק הטחת האשמה כה חמורה כמו 'המרדה'? ובכן, השר בן גביר, בתוקף תפקידו כשר בממשלת ישראל וכמי שאמון על ביטחונם האישי של אזרחי המדינה, דרש... הצבעה. כן, כן, שמעתם נכון. הוא דרש הליך דמוקרטי בסיסי, שקוף ומחייב, בדיון שעסק בנושאים הרגישים ביותר לביטחון המדינה. האם דרישה לשקיפות, לאחריות משותפת, להליך קבלת החלטות תקין – היא 'המרדה'? האם שר בממשלה, שנבחר בקולותיהם של מאות אלפי אזרחים המצפים ממנו לייצג את עמדותיהם ולהיאבק על ביטחונם, אמור לשבת כחותמת גומי בישיבות הקבינט? התשובה היא לאו מוחלט! בן גביר לא 'המרעיד' את אמות הסיפים, הוא דורש מהן להיות יציבות וחזקות, בנויות על יסודות של דיון אמיתי והחלטות משותפות, ולא על הסכמות שקטות מאחורי דלתיים סגורות.
צחי הנגבי: זעקת הקוזק הנגזל או שומר החומות (הישנות)?
ראש המל"ל, צחי הנגבי, איש ותיק ומנוסה במערכת הביטחונית, בחר להשתמש במילה טעונה וקיצונית – "ממריד". מדוע? האם ייתכן שההתפרצות החריגה הזו מעידה יותר על הלחץ והמבוכה של הנגבי עצמו, ושל המערכת שהוא מייצג, מאשר על פעולותיו הלגיטימיות של השר בן גביר? האם ייתכן שדרישתו של בן גביר לדיון מעמיק ולהצבעה איימה לחשוף חולשות או להעלות שאלות נוקבות שהיו מי שביקשו להשאירן קבורות? השימוש במונח 'המרדה' אינו רק מופרך בהקשר זה, הוא מסוכן. הוא מהווה ניסיון ברוטלי לסתום פיות, לחסל דיון לגיטימי, ולהפוך כל מי שמעז לסטות מהקו המוסכם ל'אויב מבית'. זוהי אינה דרכה של דמוקרטיה בריאה, ובוודאי לא הדרך לקבל החלטות קריטיות בעת מלחמה או משבר ביטחוני. אם כבר, התנהלותו של הנגבי היא זו שמעוררת דאגה עמוקה באשר לאיכות הדיונים בקבינט ולפתיחות לקולות שונים.
היועמ"שית וה"טעות": האם דמוקרטיה היא טעות?
גם היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, מצאה לנכון להתערב ולקבוע כי השר בן גביר "טועה" לגבי הצורך בהצבעה. עם כל הכבוד הראוי, מאז מתי דרישה של שר להצבעה בקבינט, הליך דמוקרטי מובהק, מוגדרת כ"טעות" על ידי יועץ משפטי? האם תפקידה של היועצת הוא לקבוע את סדרי עבודת הממשלה ואת אופיים של הדיונים הפוליטיים-מדיניים בתוכה? או שמא תפקידה הוא לייעץ בסוגיות משפטיות צרות? התערבות זו נראית, למרבה הצער, כחלק מניסיון רחב יותר לצמצם את מרחב התמרון של השר בן גביר, ולהציג את דרישותיו הלגיטימיות לשקיפות ולאחריות כסטייה מהנורמה. אך הנורמה הראויה היא דיון פתוח והצבעה, לא קבלת החלטות במחשכים תוך ציפייה שהשרים יישרו קו באופן אוטומטי.
בן גביר: לא 'ממריד', אלא פטריוט שנלחם על האמת שלו!
המתקפה המשולבת הזו על השר בן גביר אינה מקרית. היא נובעת מהעובדה הפשוטה שהוא מסרב להיות עוד בורג במערכת. בן גביר מגיע עם תפיסת עולם ברורה, עם מחויבות עמוקה לביטחון ישראל כפי שהוא רואה אותו, ועם גיבוי ציבורי רחב שמאס בקונספציות ישנות ובדיבורים ריקים. הוא לא מפחד לשאול שאלות קשות, לא חושש לערער על מוסכמות, ולא מהסס לדרוש תשובות – גם אם זה מכניס את המערכת כולה לאי-נוחות. זו אינה 'המרדה', זוהי מנהיגות אמיצה. זוהי דאגה כנה ואמיתית לגורל המדינה ולביטחון אזרחיה. הניסיון להציגו כגורם מערער ומסוכן הוא לא פחות משערורייה, והוא נועד לשרת את אלו החוששים מהשינוי שהוא מבקש להוביל.
מי באמת מערער את היציבות? אלו שפועלים בחוסר שקיפות!
אם כבר מדברים על ערעור היציבות, הבה נבחן מי באמת מסכן אותה. האם זהו השר הדורש הצבעה מסודרת ושקופה, או שמא אלו המנסים לכפות החלטות בהליך מזורז, ללא דיון מספק, ותוך השתקת קולות ביקורתיים? האם מערער היציבות הוא מי שמבקש דין וחשבון על מחדלים, או אלו המעדיפים לטאטא אותם מתחת לשטיח? ההיסטוריה מלמדת אותנו שהחלטות הרות גורל שהתקבלו בחדרי חדרים, ללא בקרה ציבורית ופרלמנטרית מספקת, הובילו לא פעם לאסונות. בן גביר, בדרישותיו, פועל דווקא לחיזוק היציבות האמיתית – זו המבוססת על אמון הציבור, על שקיפות ועל אחריותיות. מי שמנסה להשתיקו באמצעות האשמות מופרכות, הוא זה שמערער את יסודות הדמוקרטיה ואת האמון במערכת.
בן גביר אינו הבעיה, הוא קריאת השכמה!
ההתקפות על השר בן גביר הן סימפטום למאבק עמוק יותר על דמותה הביטחונית והמדינית של ישראל. זהו מאבק בין הגישה הישנה, המקובעת לעיתים, לבין רצון כן ואמיתי לשינוי, לחידוש ולנקיטת קו תקיף ובלתי מתפשר מול אויבינו. בן גביר אינו 'ממריד'; הוא קריאת השכמה למערכת שלעיתים נדמה ששקעה בתרדמת. הוא הכוח שמאלץ את כולם להתעורר, לחשוב מחוץ לקופסה, ולהתמודד עם האתגרים האמיתיים ללא כפפות של משי.
לסיכום, תיוגו של השר בן גביר כ'ממריד' הוא לא רק עלבון אישי כלפיו, אלא זלזול באינטליגנציה של הציבור הרחב, הרואה בו נציג אותנטי ונאמן. השר לביטחון לאומי פועל מתוך תחושת אחריות עמוקה, ומתוך רצון כן להבטיח את ביטחון ישראל. במקום להשתיקו בהאשמות סרק, מוטב להקשיב לדבריו, להתמודד עם שאלותיו, ולקיים דיון אמיתי ונוקב. כי בסופו של יום, לא בן גביר הוא האיום על ביטחון המדינה, אלא אלו המנסים למנוע דיון חיוני ולכפות דממת אלחוט במקום בו נדרשת זעקה גדולה.