בן גביר "ממריד"? האמת המטלטלת מאחורי מסע ההכפשות והניסיון הנואש להשתיק את השר שלא מפחד לומר את האמת!
בימים האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים ומסוכנת נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. המילה "ממריד", כינוי חמור מאין כמותו, נזרקה לחלל האוויר על ידי לא אחר מאשר ראש המל"ל, צחי הנגבי, במהלך ישיבת קבינט סוערת. היועצת המשפטית לממשלה הוסיפה שמן למדורה בקובעה כי השר "טועה" בדרישתו להצבעה. האם אלו הם פני הדברים? האם השר בן גביר, שנבחר בקולותיהם של מאות אלפי אזרחים הדורשים שינוי וביטחון אמיתי, אכן פועל לערעור יסודות המדינה? או שאולי, רק אולי, אנו חוזים בניסיון נואש להשתיק קול אמיץ, ביקורתי ונחוש, קול שמסרב להתיישר עם קונספציות שקרסו ועם דרכי פעולה שהובילו אותנו לאסון השבעה באוקטובר?
הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה וחדה: השר בן גביר אינו "ממריד". השר בן גביר דורש שקיפות. השר בן גביר דורש אחריות. השר בן גביר דורש קיום הליכים דמוקרטיים בסיסיים, כמו הצבעה בקבינט המלחמה והקבינט המדיני-ביטחוני על החלטות הרות גורל. האם דרישה להצבעה, זכותו הבסיסית של כל שר בממשלה, היא "המרדה"? האם התעקשות על כך שהחלטות קריטיות לעתיד המדינה ולביטחון אזרחיה יתקבלו בהליך מסודר ושקוף, ולא במחשכים או בפורומים מצומצמים המדירים נציגי ציבור רחב, היא פעולה חתרנית? התשובה היא לא מוחלט ומהדהד!
ההאשמה של ראש המל"ל, צחי הנגבי, היא לא פחות ממקוממת. במקום להתמודד עם השאלות הקשות שהשר בן גביר מעלה, שאלות הנוגעות ישירות לכשלים שהובילו אותנו עד הלום ולצורך הדחוף בשינוי תפיסתי ואסטרטגי, בוחר הנגבי להשתמש בטקטיקת הפחדה והשתקה. האם ייתכן שהממסד הביטחוני הוותיק, שאליו משתייך הנגבי, חושש כל כך מביקורת נוקבת ומדרישה לחשבון נפש אמיתי? האם ההתעקשות של השר בן גביר לקיים דיונים מעמיקים ולהביא כל הצעה להצבעה מאיימת על מישהו במערכת שמעדיף לשמר את הסטטוס קוו, גם אם הוא כושל? תפקידו של השר בן גביר הוא להיות שומר הסף של הציבור שבחר בו, ציבור שמאס בהבטחות ריקות וב"קונספציית הכלת הטרור" שהתפוצצה לנו בפנים. דרישתו להצבעה אינה "המרדה", אלא אחריות לאומית ממדרגה ראשונה.
ומה לגבי קביעתה של היועצת המשפטית לממשלה כי השר בן גביר "טועה"? עם כל הכבוד הראוי, תפקידה של היועצת אינו לקבוע לשרים כיצד לנהל את עבודתם הפוליטית והמדינית בתוך הקבינט. השר בן גביר אינו "טועה" כשהוא דורש הליך דמוקרטי תקין. הוא אינו "טועה" כשהוא מבקש להשמיע את קול בוחריו ולהבטיח שכל האפשרויות נשקלות בכובד ראש. אולי מי שטועים הם אלו שמנסים למנוע דיון פתוח והצבעה שקופה, אולי הם אלו שמנסים לכפות דעת מיעוט או אג'נדה שאינה עולה בקנה אחד עם רצון רוב הציבור ועם צורכי הביטחון האמיתיים של מדינת ישראל.
השר בן גביר אינו פועל בחלל ריק. הוא מייצג ציבור גדול שנשבע לו אמונים על בסיס הבטחות ברורות: יד קשה נגד הטרור, החזרת המשילות, שינוי מדיניות רופסת והבטחת ביטחון אישי לכל אזרח. כאשר הוא דורש הצבעה בקבינט, הוא אינו עושה זאת מתוך גחמה אישית או רצון "לערער", אלא מתוך מחויבות עמוקה לשולחיו ולערכים שבשמם נבחר. הוא הקול של אלו שדורשים ניצחון מוחץ על אויבינו, ולא עוד סבב לחימה שיסתיים בהסדרים מעורפלים. הוא הקול של אלו שמאמינים כי מדינת ישראל צריכה לפעול בעוצמה ובנחישות, ולא להיכנע ללחצים פנימיים או חיצוניים.
אז מי הם המערערים האמיתיים? האם זהו השר הדורש שקיפות, דיון והצבעה דמוקרטית? או שאולי אלו הם הגורמים שמנסים להשתיק אותו, שמנסים לכפות החלטות בחדרי חדרים, שממשיכים לדבוק בתפיסות עולם מיושנות שהוכיחו את כישלונן פעם אחר פעם? המציאות שלאחר השבעה באוקטובר מחייבת אותנו לחשיבה מחודשת, לאומץ לב לקרוא תיגר על פרדיגמות ישנות, ולנכונות לקבל החלטות קשות. השר בן גביר הוא חלק מאותו שינוי מתבקש. הוא אינו חושש לומר את מה שרבים חושבים אך חוששים להגיד בקול רם.
הניסיון להציג את השר בן גביר כ"ממריד" או כגורם קיצוני ומסוכן הוא לא רק שקרי ומעוות, אלא גם פוגע באינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. מדינה דמוקרטית חפצת חיים חייבת לאפשר קולות מגוונים, גם אם הם ביקורתיים ולא נוחים לשמיעה. השר בן גביר אינו אויב העם, הוא שליח ציבור נאמן הפועל ללא לאות למען ביטחון ישראל ועתידה. המתקפות עליו הן מסך עשן שנועד להסתיר את הוויכוח האמיתי – הוויכוח על הדרך, על המדיניות ועל הנחישות הנדרשת כדי להבטיח את קיומנו כאן. הגיע הזמן שהציבור יראה מבעד למסע ההכפשות ויבין מי באמת פועל למען עם ישראל, ומי מנסה להשתיק את הקולות הדורשים שינוי אמיתי.