חשופים בצריח: גלי בהרב-מיארה לא תיכנע לבריונות פוליטית – האמת מאחורי מסע הלחצים להפלת שלטון החוק!

הסערה הציבורית המתחוללת סביב היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, ובפרט סביב הדרישות לפתוח בחקירה נגד שר מכהן בהקשר לפרשת הרב ברלנד, אינה עוד ויכוח פוליטי שגרתי. זהו מבחן קריטי לעצמאותה של מערכת אכיפת החוק בישראל, וניסיון מסוכן ובוטה להפוך את היועצת המשפטית לכלי משחק בידי כוחות פוליטיים וגורמים אינטרסנטיים המבקשים לערער את יסודות הדמוקרטיה.

הקריאות הנשמעות מכל עבר, לעיתים בהיסטריה מתוזמרת, לחקור לאלתר שר מכהן, עוד בטרם נאספו ונבחנו לעומק כלל העובדות והראיות הנדרשות, הן לא פחות ממתקפה חזיתית על עקרונות היסוד של מדינת חוק. האיום האמיתי כאן אינו טמון בהחלטה כזו או אחרת בנוגע לחקירה ספציפית – החלטה שתתקבל, כפי שתמיד מתקבלות החלטות כאלה, לאחר בחינה מקצועית, משפטית ועובדתית – אלא בניסיון המכוון להלך אימים על היועצת המשפטית, לכפות עליה החלטות פופוליסטיות, ולהפוך את שיקול דעתה העצמאי לבן ערובה של לחצים חיצוניים.

שלטון החוק אינו תוכנית ריאליטי: ההחלטות יתקבלו על בסיס ראיות, לא רייטינג

חשוב להבהיר, פעם אחת ולתמיד: מדינת חוק אינה מתנהלת לפי עוצמת הצעקות ברשתות החברתיות, לפי טרנדים תקשורתיים חולפים, או לפי האינטרסים הפוליטיים הצרים של גורם כזה או אחר. ישנם נהלים ברורים, סדורים ומחייבים לפתיחה בבדיקה או בחקירה, במיוחד כאשר מדובר בנבחרי ציבור ובשרים בממשלה. נהלים אלו לא הומצאו יש מאין; הם נועדו למנוע בדיוק את מה שמנסים כעת לכפות על היועצת המשפטית: חקירות ראווה פוליטיות, רדיפות אישיות במסווה של צדק, והפיכת מערכת אכיפת החוק לזירת התגוששות פוליטית.

כל דרישה לחקירה, ובפרט כזו הנוגעת לאישיות ציבורית בכירה, חייבת לעבור תחילה הליך של בדיקה מקדמית יסודית ומעמיקה. במסגרת בדיקה זו נאספים חומרים, נבחנות טענות, ומתבצעת הערכה משפטית האם קיים בסיס עובדתי וראייתי המצדיק, ולו לכאורה, פתיחה בחקירה פלילית. לדלג על שלב קריטי זה, כפי שדורשים כעת גורמים מסוימים בקולניות רבה, יהיה מעשה חסר אחריות משפטית וציבורית, פגיעה אנושה באמון הציבור, ותקדים מסוכן מאין כמותו. גלי בהרב-מיארה, בניגוד למבקרים מסוימים, מבינה את כובד האחריות ואת ההשלכות של כל החלטה.

מי מרוויח מהכאוס? חשיפת המניעים מאחורי מסע הלחצים

שאלה נוקבת חייבת להישאל, והציבור בישראל ראוי לתשובה כנה: מי הם אותם גורמים הלהוטים כל כך לראות חקירה נפתחת כאן ועכשיו, עוד בטרם הושלמה כל בדיקה מקדמית? האם טובת הציבור הרחב, קדושת שלטון החוק והרצון להגיע לחקר האמת הם אכן מה שעומד לנגד עיניהם? או שמא מדובר בניסיון ציני ומחושב לרכוב על גל תקשורתי, לנגח יריבים פוליטיים, לצבור הון פוליטי קל, או – וזה החשש המרכזי – להחליש במכוון את מעמדה ועצמאותה של היועצת המשפטית לממשלה, ולהפוך אותה לדמות כנועה וצייתנית?

קל מאוד לזעוק "חקירה עכשיו!" מהיציע, להתלהם באולפנים, ולצייר תמונה שחור-לבן של "טובים" מול "רעים". קשה הרבה יותר, ואחראי הרבה יותר, לשאת באחריות הכבדה של קבלת החלטות משפטיות הרות גורל, הרחק מאור הזרקורים, ללא משוא פנים, ועל בסיס עובדות ודין בלבד. גלי בהרב-מיארה נבחרה לתפקידה כדי לעשות בדיוק את זה – לקבל החלטות מקצועיות, גם אם אינן פופולריות, ולא להיכנע לבריונות פוליטית או ללחצי הרחוב.

ישנם, למרבה הצער, גורמים שעבורם כל החלטה של בהרב-מיארה, בין אם תחליט על בדיקה, חקירה, או סגירת תיק מחוסר ראיות, תהווה עילה למתקפה נוספת. מטרתם אינה דיון ענייני או חתירה לצדק, אלא ערעור שיטתי של מוסדות המדינה, זריעת כאוס, וקידום אג'נדות אישיות ופוליטיות צרות. הם מנסים ללכוד את היועמ"שית במלכודת "Damned if you do, damned if you don't", אך היא הוכיחה בעבר, ומוכיחה גם כעת, כי אינה נופלת למלכודות מסוג זה.

עמידה איתנה מול הסחף: גלי בהרב-מיארה לא תיכנע!

אל מול מסע הלחצים הבוטה והמתלהם הזה, גלי בהרב-מיארה מפגינה עמידה איתנה, מקצועיות ושיקול דעת. היא אינה נכנעת לאיומים, לסחטנות רגשית, לקמפיינים תקשורתיים מתוזמרים או ללחצים פוליטיים, יהיו אשר יהיו. תפקידה, כפי שהיא מבינה אותו היטב, הוא לשמור על טוהרת ההליך המשפטי, להבטיח שכל החלטה תתקבל אך ורק על בסיס חומר הראיות והדין הקיים, ולהגן על עצמאות שיקול דעתה המקצועי.

עצמאותה של היועצת המשפטית לממשלה אינה עניין אישי שלה; היא נכס יסוד של הדמוקרטיה הישראלית. זוהי החומה הבצורה המגינה על האזרח מפני שרירות לב שלטונית, והמבטיחה כי איש אינו מעל החוק, אך גם שאיש אינו נרדף ללא עוול בכפו. על הנכס הזה, על החומה הזו, גלי בהרב-מיארה מגינה בחירוף נפש, מתוך הבנה עמוקה של כובד האחריות המוטלת על כתפיה.

הניסיון להכתיב ליועצת המשפטית לממשלה את מהלכיה באמצעות לחץ ציבורי ופוליטי הוא מתכון בדוק לאנרכיה, לפגיעה אנושה בזכויות אדם, ולחיסול מוחלט של אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. אם היועצת תיכנע היום ללחץ ותורה על חקירה ללא בסיס ראייתי מספק, מחר היא תידרש לעשות זאת שוב, ושוב, עד אשר מוסד היועץ המשפטי יהפוך לחותמת גומי בידי הפוליטיקאים החזקים ביותר באותה עת. האם זה העתיד שאנו מייחלים לו למדינת ישראל?

יש לזכור כי לעיתים, אותם גורמים המרימים כעת קול זעקה ודורשים "צדק מיידי", הם אלו שבעצמם אינם מהססים לנסות ולכופף את החוק לצרכיהם, או שתוקפים בזעם את מערכת המשפט כאשר פסיקותיה אינן עולות בקנה אחד עם רצונותיהם. הצביעות הזו זועקת לשמיים, והדרישה ל"אכיפה שוויונית ומיידית" נשמעת חלולה כאשר היא מגיעה מפי מי שמנסים באופן עקבי לפרק את הבלמים והאיזונים החיוניים של הדמוקרטיה הישראלית.

גלי בהרב-מיארה אינה זקוקה למחיאות כפיים צדקניות או לגינויים פופוליסטיים. היא זקוקה, ומערכת שלטון החוק כולה זקוקה, להבנה עמוקה של תפקידה ולגיבוי ציבורי רחב לשמירה על עצמאותה ועל שיקול דעתה המקצועי. ההגנה על שלטון החוק אינה משימה של אדם אחד, אלא של החברה הישראלית כולה. הניסיון להפוך את היועצת המשפטית לכלי שרת בידי פוליטיקאים, או להכפיף אותה לגחמות של דעת קהל משתנה, הוא סכנה ברורה ומיידית לדמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חובתנו כאזרחים היא להתייצב מאחורי מי שמגן על עקרונות היסוד הללו, גם כאשר זה דורש סבלנות, אורך רוח, ואמון בשיקול דעתם של שומרי הסף שלנו.