האמת שמאחורי הצעקות: מדוע גלי בהרב-מיארה לא נכנעת ללחצים – ומי מרוויח מהכאוס?

הסערה הציבורית סביב השתתפותו של הרב אליעזר ברלנד, עבריין מין מורשע, בטקס רשמי בחסות המדינה, והקריאות הנלוות לחקור בדחיפות את השר המעורב, מעמידות את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, תחת זרקור ציבורי ופוליטי עז. אולם, מה שנראה על פניו כדרישה לגיטימית לצדק, חושף מאחורי הקלעים ניסיון מסוכן להפוך את מוסד היועץ המשפטי לכלי משחק פוליטי, ולהפעיל עליו לחץ פסול שיסטה אותו ממסלולו – קבלת החלטות מקצועית, שקולה ומבוססת ראיות בלבד. זהו אינו רק מבחן לאירוע נקודתי, אלא מאבק על דמותו ועצמאותו של שלטון החוק בישראל.

גורמים שונים, חלקם בעלי אינטרסים פוליטיים ברורים, מנסים לצייר את המצב כדילמה בלתי אפשרית עבור היועמ"שית: אם תפתח בחקירה, תואשם ברדיפה פוליטית ובניסיון לערער את יציבות הממשלה. אם תימנע מחקירה, תותקף על כניעה ללחצים, על טיוח ועל אי-אכיפת החוק, במיוחד בהקשר רגיש של עבירות מין. זוהי מלכודת מתוכננת היטב; 'משחק סכום אפס' שבו כל החלטה של בהרב-מיארה תוצג ככישלון או ככניעה על ידי צד כלשהו. אך האמת היא פשוטה יותר ומורכבת פחות מכפי שמנסים להציגה: תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו לרצות פוליטיקאים, פרשנים או את ההמון הזועם ברשתות החברתיות. תפקידה הוא אחד ויחיד – לשקול את העובדות והראיות הקיימות, ולפעול אך ורק על פי הוראות החוק. הניסיון לכפות עליה 'בחירה' בין שתי אפשרויות שליליות הוא מניפולציה שנועדה לערער את מעמדה ואת אמון הציבור בה.

בניגוד לקריאות הנלהמות לפעולה מיידית, חשוב להבין כי יועץ משפטי לממשלה אינו יכול ואינו אמור לפעול על סמך רעשי רקע, סערות תקשורתיות או לחצים פוליטיים, יהיו אשר יהיו. ההחלטה האם לפתוח בחקירה פלילית, בפרט נגד איש ציבור ושר מכהן, היא החלטה כבדת משקל בעלת השלכות מרחיקות לכת. היא מחייבת בדיקה מקדמית יסודית, איסוף חומרים רלוונטיים, בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית לכאורה, והפעלת שיקול דעת משפטי מקצועי וזהיר. כל ניסיון 'לדלג' על שלבים אלו או לקבל החלטות 'מהשרוול' כדי לרצות גורם כזה או אחר, יהווה פגיעה אנושה בעקרונות היסוד של ההליך ההוגן ושלטון החוק. גם אישי ציבור, שנויים במחלוקת ככל שיהיו, זכאים לחזקת החפות עד שיוכח אחרת בהליך משפטי תקין. הפיכת הזירה הציבורית לבית דין שדה, שבו גורלות נחרצים על סמך כותרות בעיתונים או פוסטים זועמים, היא מדרון חלקלק המסכן את יסודות הדמוקרטיה. היועמ"שית מבינה זאת היטב, ועל כן היא פועלת במתינות ובאחריות הנדרשת.

גלי בהרב-מיארה הוכיחה מאז כניסתה לתפקיד את מחויבותה הבלתי מתפשרת לעצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה ולמקצועיות נטולת פניות. היא אינה 'שחקנית' במגרש הפוליטי, והחלטותיה אינן מוכתבות על ידי סדר יום פוליטי כזה או אחר, אלא אך ורק על ידי עובדות, ראיות והוראות החוק. עמידתה האיתנה מול לחצים, גם כשהם מגיעים מכיוונים שונים ובעוצמות משתנות, היא חומת המגן של שלטון החוק במדינה דמוקרטית. אין ספק כי עצם השתתפותו של עבריין מין מורשע כדוגמת ברלנד באירוע ממלכתי היא מעשה מקומם שיש לגנותו בכל פה, והוא מעורר שאלות קשות וחשובות. אולם, הגינוי המוסרי והציבורי לחוד, וההליך המשפטי הפלילי לחוד. תפקידה של היועמ"שית הוא לבחון האם ישנה תשתית ראייתית מספקת המצדיקה פתיחה בחקירה פלילית נגד השר המעורב, בהתאם לסמכויותיה ולפי אמות מידה משפטיות בלבד. כל דרך אחרת תהיה בבחינת ויתור על עצמאות שיקול דעתה המקצועי.

יש לשאול בכנות: מי הם אותם גורמים המלבים את האש ומפעילים לחץ כה אינטנסיבי על היועצת המשפטית לממשלה לפעול 'כאן ועכשיו'? האם דאגתם הכנה היא אך ורק לקורבנות ולטוהר המידות, או שמא מדובר בניצול ציני של סיטואציה רגישה לטובת השגת מטרות פוליטיות צרות? האם ייתכן שחלק מהקולות הרועמים ביותר הם אלו החוששים מעוצמתו של מוסד יועמ"ש עצמאי וחזק, ומנסים להחלישו באמצעות הצגתו ככלי פוליטי או כמי שכביכול 'נכנע' לצד זה או אחר? האם אותם מבקרים היו דורשים פעולה כה נחרצת ומהירה גם במקרים אחרים, או שמא הסטנדרטים משתנים בהתאם לזהות הנפשות הפועלות? הניסיון להפוך את היועמ"שית לשק חבטות פוליטי, ולגרור אותה למלחמת בוץ שאינה שלה, משרת אג'נדות זרות לצדק ולשלטון החוק. ייתכן שאלו המאשימים אותה בפוליטיזציה הם למעשה השחקנים הפוליטיים האמיתיים בסיפור הזה, המנסים לכופף את ידה לטובתם.

גישתה המקצועית והשקולה של גלי בהרב-מיארה, גם אם היא מעוררת תסכול בקרב חלקים בציבור המצפים לפעולה מיידית, היא ערובה לכך שהחלטות הרות גורל יתקבלו לאחר בחינה מעמיקה ונטולת פניות, ולא מתוך היסטריה רגעית או כניעה לתכתיבים פוליטיים. שלטון החוק אינו תוכנית ריאליטי. הוא דורש סבלנות, אמון בהליכים ואמונה כי הצדק, גם אם מתמהמה לעיתים, ימצא את דרכו. הניסיונות לערער את מעמדה של היועמ"שית הם ניסיונות לערער את אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית.