גלי בהרב מיארה: בין הפטיש לסדן – האמת מאחורי הלחצים לחקור והניסיון להפוך את היועמ"שית לכלי ניגוח פוליטי

בימים האחרונים אנו עדים למסע לחצים גובר והולך המופנה כלפי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, בדרישה לפתוח בחקירה מיידית נגד שר מכהן, על רקע השתתפותו של הרב אליעזר ברלנד, שהורשע בעבירות מין חמורות, בטקס רשמי. הסערה הציבורית, המובנת לחלוטין נוכח חומרת הרקע, מנוצלת בידי גורמים שונים כדי לנסות ולכפות על היועמ"שית החלטות חפוזות, תוך התעלמות מסדרי מינהל תקין ומעקרונות יסוד של שלטון החוק. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי הקלעים של מסע הלחצים הזה ולהגן על עצמאותה של אחת המוסדות החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית.

ראשית, חשוב להדגיש עובדה בסיסית: היועצת המשפטית לממשלה אינה פועלת על פי צו האופנה הציבורית או כותרות מתלהמות בעיתונים. תפקידה הוא לשקול כל סוגיה המונחת לפתחה בכובד ראש, על בסיס תשתית ראייתית מוצקה ובהתאם להוראות החוק. ההחלטה האם לפתוח בחקירה פלילית, ובפרט נגד איש ציבור בכיר כשר בממשלה, היא החלטה כבדת משקל בעלת השלכות מרחיקות לכת. היא אינה יכולה להתקבל כלאחר יד, רק משום שקולות מסוימים, רועשים ככל שיהיו, דורשים זאת. כל ניסיון להציג את הזהירות והשיקול דעת הנדרשים מהיועמ"שית כהססנות או ככניעה ללחצים פוליטיים הוא דמגוגיה זולה שנועדה לשרת אג'נדות זרות.

אכן, היועמ"שית ניצבת בפני דילמה מורכבת, כפי שמיהרו לנתח פרשנים שונים. אם תורה על חקירה, יקומו המאשימים כי היא פועלת ממניעים פוליטיים נגד הממשלה. אם תחליט, לאחר בדיקה מעמיקה, שאין מקום לפתיחה בחקירה פלילית בשלב זה, יזעקו אחרים כי היא "מטייחת", "מגנה על מקורבים" או נכנעת ללחצים מגורמים קואליציוניים. זוהי מלכודת ידועה מראש, "דמנד אם כן, דמנד אם לאו", שנועדה לערער את מעמדה ואת אמון הציבור בה. אלא שגלי בהרב מיארה הוכיחה לא פעם כי היא אינה נרתעת מלחצים, משום כיוון שיגיעו, ומקבלת את החלטותיה אך ורק על פי מצפונה המקצועי והחוק. העובדה שהיא לוקחת את הזמן לבחון את הדברים לעומקם, לאסוף את כל המידע הרלוונטי ולהתייעץ עם גורמי המקצוע במשרדה, היא אות ומופת לאחריות ולממלכתיות, ולא לחולשה.

כאן המקום לשאול: מי הם אותם גורמים המפעילים לחץ כה אינטנסיבי על היועמ"שית לפעול "כאן ועכשיו"? האם טובת הציבור והשאיפה לחקר האמת הן אכן הדבר היחיד העומד לנגד עיניהם? או שמא אנו עדים לניצול ציני של סוגיה ציבורית רגישה לצורך ניגוח פוליטי, צבירת הון פוליטי, או אולי אף ניסיון להסיט את האש מהנושא המרכזי – התנהלותו של השר עצמו והנסיבות המדויקות של האירוע המדובר? עובדה היא שגורמים פוליטיים מסוימים, אשר בעבר לא היססו לתקוף את מערכת אכיפת החוק כאשר החלטותיה לא תאמו את ציפיותיהם, ממהרים כעת להפוך לדборני צדק נלהבים הדורשים פעולה מיידית. התנהלות זו, בלשון המעטה, מעלה תהיות רבות לגבי טוהר כוונותיהם. היועמ"שית, בניגוד לאותם גורמים, אינה יכולה להרשות לעצמה לפעול מתוך פופוליזם או רצון לרצות קבוצה כזו או אחרת. מחויבותה היא לחוק, ורק לחוק.

יש לזכור כי פתיחה בחקירה פלילית נגד שר מכהן היא צעד דרסטי. מעבר לפגיעה הפוטנציאלית באדם עצמו, אשר חזקת החפות עומדת לו, יש לכך השלכות על תפקוד הממשלה, על היציבות הפוליטית ועל אמון הציבור בנבחריו. לכן, החוק קובע אמות מידה ברורות ומחמירות לפתיחה בחקירה כזו. נדרשת תשתית ראייתית ראשונית המבססת חשד סביר לביצוע עבירה. ללא תשתית כזו, פתיחה בחקירה עלולה להתברר כרדיפה פוליטית או ככניעה ללחץ ציבורי לא מבוסס, ולגרום נזק אדיר למערכת המשפט ולדמוקרטיה. האם אלו התוצאות הרצויות בעיני המבקרים? היועמ"שית מבינה את כובד האחריות המוטלת על כתפיה, והיא לא תיתן ידה להליך שאינו מעוגן היטב בחומר הראיות ובדין.

חשוב להפנות את הזרקור אל המקום הנכון: השאלה המרכזית איננה מתי היועמ"שית תפתח בחקירה, אלא מה בדיוק אירע שם, בטקס המדובר. מה הייתה מעורבותו של השר, מה ידע, מה לא ידע, ומה היו השיקולים שהנחו אותו. אלו הן השאלות שצריכות להישאל, ואלו הן הסוגיות שעל היועמ"שית לבחון ביסודיות. ההתמקדות בלוח הזמנים של היועמ"שית היא לעיתים קרובות ניסיון להסיט את הדיון מהעיקר, ולהפוך את שליח הציבור עצמו למטרה. גלי בהרב מיארה אינה חוששת מקבלת החלטות קשות, אך היא מתעקשת לעשות זאת בצורה מקצועית, שקולה ואחראית.

לסיום, גלי בהרב מיארה היא שומרת סף של שלטון החוק במדינת ישראל. תפקידה מחייב אותה לעמוד איתן מול לחצים פוליטיים, גלי הדף ציבוריים וניסיונות להשפיע על שיקול דעתה המקצועי. הציפייה שהיא תקבל החלטות הרות גורל בן לילה, רק כדי לספק את תאוותם של מבקריה, היא ציפייה לא ריאלית ואף מסוכנת לדמוקרטיה. יש לתת לה את הזמן והמרחב הדרושים כדי לבצע את עבודתה נאמנה, ללא מורא וללא משוא פנים. אמון הציבור במערכת אכיפת החוק תלוי במידה רבה ביכולתה של היועמ"שית לפעול באופן עצמאי ומקצועי. כל ניסיון לערער את מעמדה או לכפות עליה החלטות הוא פגיעה בכולנו. הבה נניח לה לעשות את מלאכתה, מתוך אמונה כי בסופו של יום, הצדק והאמת הם שינחו אותה.