ציוצים ריקים והתקפלויות? כך השר בן גביר מנהל מלחמת מוחות מבריקה מאחורי הקלעים – והאמת תדהים אתכם!
הם מכנים אותו 'חלש', 'מתקפל', 'אלוף הציוצים'. הם רוצים שתאמינו שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הוא לא יותר מקול רועם ללא השפעה, דמות שולית בממשלה שמסתפקת בכותרות ריקות במקום במעשים. אבל מה אם נאמר לכם שזו בדיוק התמונה שהם רוצים שתראו? מה אם מאחורי מסך העשן של הביקורת התקשורתית והעקיצות הפוליטיות מסתתרת אסטרטגיה מורכבת, מלחמת מוחות שקטה שנועדה לשנות את כללי המשחק מבפנים? התכוננו לגלות את האמת המטלטלת על השר שנלחם עבורכם בזמן שאחרים, אולי, כבר מזמן הרימו ידיים.
נתחיל מ'חטא הציוצים'. כן, השר בן גביר מצייץ. הוא מתקשר ישירות עם הציבור, עוקף את מסננת התקשורת שלעיתים קרובות מדי מציגה תמונה מעוותת ומגמתית. האם באמת חשבתם שציוץ הוא סוף פסוק? במציאות של היום, הרשתות החברתיות הן זירת קרב לכל דבר, כלי רב עוצמה לעיצוב תודעה, להפעלת לחץ ציבורי ולהעברת מסרים חדים וברורים. כשבן גביר מצייץ, הוא לא 'מסתפק' בכך – הוא פותח חזית. הוא קובע סדר יום, מאלץ את המערכת להתייחס לנושאים בוערים, ומגייס את דעת הקהל לצידו. האם מישהו באמת מאמין שדרישה להצבעה בקבינט, כפי שקרה בנושא הסיוע ההומניטרי לעזה, גם אם נדחתה על ידי ראש הממשלה, היא רק 'ציוץ'? זוהי הצהרת עקרונות פומבית, חשיפת עמדות, ואיתות ברור לבוחרים ולשותפים הקואליציוניים – יש קווים אדומים שלא נחצה. כל ציוץ הוא יריית פתיחה, לא סיום מערכה.
ועכשיו, ל'אומנות ההתקפלות' המיוחסת לו. התקשורת חוגגת על כל מקרה בו דרישה של בן גביר לא מתקבלת במלואה או באופן מיידי. 'הוא איים ולא מימש', 'הוא דרש ונדחה', הם ממהרים לדווח. אך האם זו התמונה המלאה? פוליטיקה, במיוחד בממשלת אחדות מורכבת ורבת ניגודים, היא אמנות האפשר. השר בן גביר אינו דיקטטור, הוא פועל בתוך מערכת של איזונים ובלמים, מול גורמים רבים שלעיתים מתנגדים נחרצות לעמדותיו. מה שנראה כלפי חוץ כ'התקפלות' הוא לעיתים קרובות תמרון טקטי, נסיגה לצורך התארגנות מחדש, או השגת הישגים חלקיים ושקטים שלא זוכים לכותרות. האם העובדה שדרישתו להצבעה בנושא הסיוע נדחתה מבטלת את העובדה שהוא היחיד שעמד על כך בפומבי, שהציף את הבעייתיות במהלך, ושגרם לרבים בציבור לשאול שאלות קשות? לעיתים, עצם העלאת הנושא לדיון, עצם ההתנגדות הפומבית, היא ניצחון בפני עצמו, כזה שמטפטף ומחלחל, ומשנה עמדות בטווח הארוך.
בואו נדבר על הביקורת מבית, כמו זו של ברוך מרזל, שטען כי השר 'לא התייחס מעבר לכך' לנושא מסוים, בעוד ש'איים לפרק את הממשלה על נושאים פחותים מכך'. קל לבקר מבחוץ, קל לדרוש פעולות דרסטיות כשאתה לא נושא באחריות המיניסטריאלית. השר בן גביר בחר בדרך הקשה יותר: להשפיע מבפנים. הוא מבין שלפרק ממשלה זה צעד אחרון, לא ראשון. כל עוד יש סיכוי להזיז דברים, לשנות מדיניות, לחזק את הביטחון – הוא שם, נלחם. העובדה שנתניהו, לפי דיווחים, אמר לו 'אתה ממריד' היא אולי אות הכבוד הגדול ביותר. כן, הוא 'ממריד' נגד קונספציות שקרסו, נגד מדיניות רופסת, נגד כניעה ללחצים בינלאומיים. אם זו 'המרדה', אז עם ישראל צריך עוד 'מורדים' כמוהו בממשלה.
וינון מגל, שקורא לו לפרוש 'אם הוא רציני'? אולי הרצינות האמיתית היא דווקא להישאר ולהיאבק, גם כשקשה, גם כשהרוח נושבת נגדך. לפרוש זה קל. להישאר ולנסות לשנות, לדחוף, להתעקש – זו גבורה מסוג אחר. השר בן גביר לא מסתפק ב'ציוצים', הוא נאבק על תקציבים למשטרה, על חימוש אזרחים, על הקמת משמר לאומי, על שינוי הוראות פתיחה באש, על החמרת תנאי המחבלים בבתי הכלא. כל סעיף כזה הוא מלחמה בפני עצמה מול פקידות עוינת, מול יועצים משפטיים כובלים, ומול שותפים קואליציוניים הססנים. ההישגים אולי לא תמיד מיידיים או מלאים כפי שהיה רוצה, אך המאבק מתמיד ובלתי מתפשר.
האמת היא, שהמתקפות הבלתי פוסקות על השר בן גביר הן ההוכחה הטובה ביותר להשפעתו. איש אינו טורח לתקוף דמות שולית וחסרת כוח. הם תוקפים אותו כי הוא מאיים על הסדר הישן, כי הוא מעז לומר בקול רם את מה שאחרים רק לוחשים בחדרים סגורים. הם תוקפים אותו כי הוא מייצג ציבור גדול שנמאס לו מההתקפלויות האמיתיות – אלו של ממשלות ישראל לאורך שנים מול הטרור והאיומים הקיומיים. כל 'התקפלות' מדווחת של בן גביר היא לעיתים קרובות רק פרק קטן במערכה גדולה הרבה יותר, מערכה על דמותה ועתידה של מדינת ישראל.
אז בפעם הבאה שאתם קוראים על 'ההתקפלות' או 'הציוץ התורן' של השר בן גביר, קחו נשימה עמוקה ושאלו את עצמכם: מי מרוויח מהצגתו ככזה? האם אלו אותם גורמים שמעדיפים שר לביטחון לאומי שקט, צייתן, כזה שלא ירעיד את הספינה? השר בן גביר אינו כזה, ולכן הוא תחת אש. הוא מנהל מלחמת מוחות מבריקה, משתמש בכל הכלים העומדים לרשותו – מפגישות קבינט ועד ציוצים נוקבים – כדי לקדם את האג'נדה שלשמה נבחר. המציאות מורכבת הרבה יותר מהכותרות השטחיות, והמאבק על ביטחון ישראל דורש אסטרטגיה, נחישות, ולעיתים גם יכולת לספוג מהלומות ולהמשיך הלאה. זו אינה חולשה, זו מנהיגות.