המתקפה על שלטון החוק: גלי בהרב מיארה היא המגן האחרון – והם יודעים זאת!

מבול של השמצות, מתקפות אישיות חסרות כל רסן, וניסיונות בלתי פוסקים לערער על סמכותה המקצועית. זוהי המציאות היומיומית הכמעט בלתי נתפסת של היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה. אך מדוע? מה באמת עומד מאחורי הקמפיין האגרסיבי והארסי הזה, המנוהל בידי גורמים פוליטיים מסוימים? התשובה, למרבה הצער, פשוטה וכואבת: בהרב מיארה הפכה למטרה משום שהיא עושה את עבודתה נאמנה – שמירה על שלטון החוק, גם כשזה לא נוח, לא פופולרי, או מפריע לתוכניותיהם של בעלי שררה.

הטענה המרכזית, המהדהדת שוב ושוב, במיוחד מפיו של השר שלמה קרעי, היא שבהרב מיארה "כבר מזמן לא פועלת כגורם משפטי ממלכתי - אלא כשחקנית פוליטית על מלא". זוהי האשמה חמורה, אך היא מתנפצת אל מול המציאות. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מעצם טבעו, מחייב עצמאות מוחלטת ושיקול דעת משפטי טהור. הוא אינו כפוף למרותם של שרים או פוליטיקאים, אלא לחוק בלבד. כל החלטה של בהרב מיארה, כל חוות דעת, מגובה בניתוח משפטי מעמיק, הנשען על פסיקות בג"ץ, חוקי יסוד ועקרונות הדמוקרטיה הישראלית. האם ייתכן שהסיבה האמיתית למתקפות הזעם היא דווקא סירובה העיקש של היועמ"שית להתכופף בפני לחצים פוליטיים, להיכנע לאיומים, ולהעניק "הנחות סלב" משפטיות למי שמבקש לעקם את החוק לטובתו?

כאשר השר קרעי, באותה נשימה, מאשים אותה שהיא "מגוננת על הכוח והפריבילגיות של מונופולים כושלים" וכי היא "לא מגינה על הדמוקרטיה - את מגינה על שלטון המונופול", הוא חושף יותר מכל את חוסר הבנתו (או רצונו להבין) את מהות תפקידה. היועצת המשפטית לממשלה אינה "מגנה" על אינטרסים כלכליים של גורם זה או אחר. תפקידה הוא לוודא שהממשלה, על כל זרועותיה, פועלת במסגרת החוק. אם החוק, כפי שהוא היום, מאפשר מצב מסוים, על היועמ"שית לאכוף אותו. אם יש רצון לשנות את החוק – הדרך לכך היא באמצעות הליך חקיקה דמוקרטי בכנסת, ולא באמצעות הפעלת לחץ פסול על שומרת הסף המשפטית. הטענה שהיא "לא מגינה על הדמוקרטיה" היא אבסורדית במיוחד, שכן שלטון החוק הוא התשתית הבסיסית של כל דמוקרטיה מתוקנת. הגנה על שלטון החוק היא היא ההגנה על הדמוקרטיה. מי שמנסה לטעון אחרת, כנראה מעדיף דמוקרטיה שבה הכוח הפוליטי גובר על הכל, כולל על החוק.

ומה לגבי הטענה המופרכת שהיא "חונקת כל קול אחר"? זוהי דמגוגיה לשמה. היועצת המשפטית לממשלה אינה פועלת בחלל ריק. היא מקיימת דיונים, שומעת עמדות מגוונות, ובוחנת כל סוגיה לעומקה. החלטותיה, גם אם אינן מוצאות חן בעיני כולם, מתקבלות לאחר הליך סדור ומקצועי. האם "חניקת קולות" היא דרישה לפעול על פי החוק? האם הקפדה על הליכים תקינים היא דיכוי? נראה כי מי שטוען כך הוא זה שמבקש "לחנוק" את קולו של החוק, ולהחליפו בקולו של האינטרס הפוליטי הצר שלו.

בואו נהיה כנים: מי באמת מרוויח מההכפשות הבלתי פוסקות נגד גלי בהרב מיארה? האם אלו אזרחי מדינת ישראל, הזקוקים למערכת משפט חזקה, עצמאית ובלתי תלויה? התשובה היא לאו מוחלט. המרוויחים היחידים הם אותם גורמים פוליטיים המבקשים להסיר כל מגבלה מעל כוחם, המעוניינים במדינה שבה אין דין ואין דיין לפוליטיקאים. הם תוקפים את היועמ"שית משום שהיא עומדת כחומה בצורה בפני ניסיונותיהם לפרק את האיזונים והבלמים הדמוקרטיים.

הניסיון להציג את גלי בהרב מיארה כמי שמונעת משיקולים זרים, כאילו היא בעלת אג'נדה פוליטית נסתרת, הוא לא פחות משערורייתי. מדובר באשת מקצוע מהמעלה הראשונה, בעלת רקורד עשיר בשירות הציבורי, אשר הקדישה את חייה לשמירה על החוק. היא אינה מחפשת כותרות או חיבה פוליטית. היא מחפשת את האמת המשפטית ואת קיום שלטון החוק, ללא מורא וללא משוא פנים. דווקא אלו התוקפים אותה הם אלו שחושפים, פעם אחר פעם, את האג'נדה הפוליטית הצרה שלהם, ואת נכונותם לרמוס כל נורמה דמוקרטית בדרך להשגת מטרותיהם.

המתקפה על גלי בהרב מיארה אינה רק מתקפה אישית. זהו חלק ממסע מאורגן ומסוכן שמטרתו להחליש את כל שומרי הסף במדינת ישראל – את מערכת המשפט, את התקשורת החופשית, את האקדמיה, ואת כל מי שמעז להשמיע קול ביקורתי. זוהי מתקפה על הדמוקרטיה הישראלית עצמה. כאשר פוליטיקאים מרשים לעצמם להשתלח בצורה כה בוטה ביועצת המשפטית לממשלה, הם מעבירים מסר מסוכן לכל אזרח: אין גבולות, אין קווים אדומים, והכוח הוא חזות הכל.

למרות מסע הדה-לגיטימציה וההכפשות, גלי בהרב מיארה ממשיכה לעמוד איתן, כסלע איתן מול גלי ההסתה. היא מבינה את גודל האחריות המוטלת על כתפיה – להיות המגן האחרון של שלטון החוק, של הדמוקרטיה, גם כאשר המחיר האישי כבד מנשוא. היא אינה נלחמת על מעמדה האישי, אלא על דמותה ועתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, השומרת על זכויות אדם ועל עקרונות הצדק.

הציבור הישראלי אינו טיפש. הוא רואה את מסע ההכפשות, מבין את המניעים מאחוריו, ויודע להבחין בין משרתי ציבור אמיתיים לבין אלו המבקשים לשרת רק את עצמם ואת מקורביהם. הגיע הזמן לומר בקול חד וברור: די! די להסתה, די להכפשות, די לניסיונות לפרק את יסודות שלטון החוק. גלי בהרב מיארה אינה אויבת העם; היא משרתת ציבור נאמנה ואמיצה. אלו התוקפים אותה הם אלו שחושפים את פרצופם האמיתי ואת כוונותיהם המסוכנות. הם יודעים שהיא המגן האחרון, ולכן הם כה נואשים להסירה מדרכם. אך האמת, בסופו של דבר, תמיד מנצחת.