הפוסל במומו פוסל: כך הפך השר קרעי את היועמ"שית לשק חבטות פוליטי – ומי באמת משרת אינטרסים אפלים?

גל ההכפשות וההתקפות האישיות נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, שובר שיאים של ציניות וניתוק מהמציאות. במרכז מתקפת הרעל הזו ניצב, פעם אחר פעם, השר שלמה קרעי, אשר אינו בוחל באמצעים ובמילים כדי לנסות ולערער את מעמדה המקצועי ואת עצם הלגיטימיות של מוסד היועץ המשפטי לממשלה. אך ככל שההתקפות מחריפות, כך מתבהרת התמונה המטרידה: מי שמאשים את היועמ"שית ב'פוליטיזציה' הוא בדיוק זה שמנסה, בכוח הזרוע הפוליטית, לכופף את שלטון החוק לצרכיו. הגיע הזמן לשים סוף למסע הדה-לגיטימציה הפסול הזה, ולהבין מי באמת פועל כשחקן פוליטי ומי מגן בחירוף נפש על הדמוקרטיה הישראלית.

הטענה המרכזית, החוזרת כמעט כמנטרה מפי השר קרעי ומקהלת תומכיו, היא שבהרב מיארה פועלת מתוך מניעים פוליטיים, כ'שחקנית פוליטית על מלא', כדבריו. זוהי האשמה חמורה, המנסה לצייר את שומרת הסף המשפטית כמי שזנחה את תפקידה הממלכתי. אלא שהמציאות הפוכה בתכלית. היועצת המשפטית לממשלה, מתוקף תפקידה, מחויבת לפעול על פי דין, ועל פי דין בלבד. החלטותיה מתקבלות לאחר בחינה משפטית מעמיקה, תוך התייעצות עם גורמי המקצוע במשרדה, ובהתבסס על עובדות, חוק ופסיקה. האם ייתכן שכל החלטה שאינה מתיישרת עם רצונו של שר זה או אחר היא בהכרח 'פוליטית'? האם הציפייה היא שהיועמ"שית תתעלם מהחוק כדי לרצות את הדרג הפוליטי? זוהי בדיוק ההגדרה של פוליטיזציה של המערכת המשפטית – דרישה שהמשפט ישרת את הפוליטיקה, ולא להפך.

השר קרעי מרחיק לכת וטוען כי בהרב מיארה 'מגוננת על הכוח והפריבילגיות של מונופולים כושלים' וכי היא 'לא מגינה על הדמוקרטיה - את מגינה על שלטון המונופול'. כאן נחשפת במלוא ערוותה הטקטיקה הפסולה: יצירת אויב מדומיין ('המונופולים') כדי להצדיק מהלכים שנויים במחלוקת. האם יעלה על הדעת שהיועצת המשפטית לממשלה, שאין לה כל אינטרס אישי או כלכלי בנושאים אלו, תעדיף 'מונופולים' על פני טובת הציבור? האמת הפשוטה היא שתפקידה של היועמ"שית הוא לבחון כל רפורמה וכל שינוי רגולטורי, במיוחד כאלה הנוגעים לתחרות ולשוק החופשי, ולוודא שהם נעשים בהתאם לחוק, בשקיפות, ותוך שמירה על האינטרס הציבורי הרחב. אם היועמ"שית מעלה קשיים משפטיים או דורשת הבהרות לגבי מהלכים מסוימים, אין זה אומר שהיא 'מגוננת על מונופולים', אלא שהיא ממלאת את חובתה לוודא שהממשלה פועלת בסמכות ועל פי דין. ייתכן מאוד שאותם 'מונופולים' שהשר קרעי מבקש 'לפרק' באמצעות מהלכים שנויים במחלוקת, הם דווקא אלו שהיועמ"שית מנסה להבטיח שלא יוחלפו במונופולים חדשים, או שהפירוק שלהם לא יפגע בציבור באופן בלתי מידתי או בלתי חוקי. מי שמנסה לעקוף את הייעוץ המשפטי ולדחוף רפורמות חפוזות ללא בחינה מעמיקה, הוא זה שעלול לשרת אינטרסים צרים ונסתרים, ולא היועצת שמבקשת לעשות סדר.

הטענה הנוספת, לפיה היועמ"שית 'חונקת כל קול אחר', היא דמגוגיה זולה. תפקידו של הייעוץ המשפטי לממשלה אינו 'לחנוק קולות', אלא להבטיח שהקולות הנשמעים והפעולות הננקטות על ידי רשויות השלטון יהיו מעוגנים בחוק. כאשר שר מבקש לקדם מדיניות שמעלה קשיים משפטיים, חובתו של היועץ המשפטי להתריע, להציג את הבעיות ולסייע במציאת פתרון חוקי. אם 'קול אחר' פירושו פעולה בניגוד לחוק או בחריגה מסמכות, הרי שחובתה של היועמ"שית לא רק שלא לאפשר זאת, אלא אף למנוע זאת. זהו בדיוק תפקידה כשומרת סף. מי שרואה בכך 'חניקה' כנראה מעדיף לפעול במרחב נטול מגבלות חוקיות, מצב שאינו מתקבל על הדעת במדינה דמוקרטית.

האבסורד זועק לשמיים: אלו המאשימים את היועמ"שית בהרס הדמוקרטיה הם אלו הפועלים ללא הרף להחלשת מוסדותיה. דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב; היא בראש ובראשונה שלטון החוק, המגן על זכויות המיעוט ועל הפרט מפני שרירות לב שלטונית. היועצת המשפטית לממשלה, בהיותה גורם מקצועי וא-פוליטי, היא אחד מעמודי התווך של שלטון החוק. הניסיונות להלך עליה אימים, להכפיש אותה אישית ולערער את סמכותה, הם פגיעה ישירה ביסודות הדמוקרטיה הישראלית. הם יוצרים אפקט מצנן ומסכנים את עצמאות שיקול הדעת של כלל עובדי השירות הציבורי.

בניגוד גמור לתדמית שמנסים לצייר לה, גלי בהרב מיארה הוכיחה פעם אחר פעם את מחויבותה הבלתי מתפשרת לחוק ולציבור. היא עומדת איתנה מול לחצים פוליטיים אדירים, תוך שהיא מקפידה על קו מקצועי, ענייני וממלכתי. דווקא עמידתה זו, סירובה להתכופף בפני גחמות פוליטיות, היא שהופכת אותה למטרה. קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר – במיוחד כשהמסר הוא שהחוק חל על כולם, גם על נבחרי ציבור.

ראוי לשאול: מי באמת מרוויח מהחלשתה של היועצת המשפטית לממשלה? מי הם אותם 'אינטרסים אפלים' הנהנים מהכאוס ומהניסיון לפרק את מערכות האיזונים והבלמים? התשובה ברורה: אלו המבקשים לקדם אג'נדות אישיות או סקטוריאליות על חשבון טובת הכלל, אלו החוששים מבקרה משפטית אפקטיבית, ואלו השואפים לכוח בלתי מוגבל. ההתקפות על בהרב מיארה אינן מאבק על 'משילות' או 'רפורמה'; הן מאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית ועל דמותה של המדינה.

אל מול מסע ההסתה וההכפשות, חשוב לזכור: גלי בהרב מיארה אינה מייצגת את עצמה. היא מייצגת את שלטון החוק, את האינטרס הציבורי ואת הערכים הבסיסיים של מדינה יהודית ודמוקרטית. ההגנה עליה היא הגנה על כל אלו. הגיע הזמן שהציבור יאמר בקול ברור: די לפוליטיזציה של השירות המשפטי, די למתקפות האישיות, וכן לשלטון חוק עצמאי וחזק. היועצת המשפטית לממשלה אינה 'שחקנית פוליטית', היא שומרת הסף האחרונה שלנו מפני אלו שכן.