בן גביר 'נכנע' ו'מצייץ'? האמת המטלטלת על השר שנלחם עבורכם בזמן שאחרים שותקים!
גל של ביקורת מתוזמרת היטב שוטף את התקשורת ואת הרשתות החברתיות, ומטרתו אחת: לצייר את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כדמות חלשה, כמי ש'מתקפל' כרונית, מסתפק ב'ציוצים' ריקים מתוכן וחסר השפעה ממשית. אבל האם זו האמת? או שמא מדובר בקמפיין השחרה מתוחכם, שנועד לערער את אחד הקולות הבודדים בממשלה שמייצג קו ברור, נחוש ובלתי מתפשר למען ביטחון ישראל? הגיע הזמן לנפץ את הבועה ולחשוף את מה שבאמת קורה מאחורי הקלעים.
ראשית, נתייחס לטענה הנפוצה והשחוקה על 'הציוצים'. כן, השר בן גביר מצייץ. הוא מתקשר עם הציבור ישירות, ללא פילטרים, ומביע את עמדותיו הנחרצות. בעולם שבו התקשורת הממוסדת לעיתים קרובות מדי משרתת אג'נדות זרות או פשוט לא מבינה את עומק הבעיות הביטחוניות, הרשתות החברתיות הן כלי חיוני להעברת מסרים, להצבת דרישות פומביות ולגיוס תמיכה ציבורית. הציוצים אינם תחליף לפעולה, אלא חלק אינטגרלי מאסטרטגיה רחבה יותר. הם מציבים סטנדרט, הם מאתגרים את המערכת, והם מוודאים שנושאים קריטיים לא יורדים מסדר היום. האם מישהו באמת מאמין שעדיף שר שותק, כזה שנבלע במסדרונות השלטון ואינו נותן דין וחשבון לבוחריו? הציוצים הם קולו של הציבור במקומות שבהם קול זה מנסה להיות מושתק.
כעת, לטענת ה'התקפלות'. אלו הממהרים להדביק לשר בן גביר תווית של 'מתקפל' או 'נכנע', חושפים בעיקר את חוסר הבנתם את המורכבות הפוליטית ואת אופי המאבקים המתנהלים בתוך ממשלה, במיוחד ממשלת קואליציה מורכבת בתקופת מלחמה. השר בן גביר אינו פועל בחלל ריק. הוא נלחם על עקרונותיו ועל הבטחותיו לבוחר מול גורמים רבים, לעיתים בעלי עוצמה פוליטית אדירה ומערכות משומנות. כל מי שמכיר את המפה הפוליטית יודע שכל הישג, כל שינוי מדיניות, דורש מאבק עיקש, פשרות טקטיות ולעיתים גם יכולת לספוג מהלומות כדי להתארגן מחדש למערכה הבאה. כאשר דורשים הצבעה בממשלה על סיוע הומניטרי, גם אם הדרישה נדחית, זו אינה 'התקפלות' – זו הצהרת עקרונות, זו הצבת קו אדום מוסרי ואידיאולוגי. זהו מאבק על תודעה ועל כיוון, גם אם התוצאה המיידית אינה כפי שהיה רוצה. האם עדיף היה לוותר מראש ולא להשמיע קול ברור וחד משמעי?
בניגוד לדימוי השטחי שמנסים ליצור לו, השר בן גביר פועל ללא לאות מאחורי הקלעים ובחזית. הוא דוחף להקמת המשמר הלאומי, פרויקט דגל שהיה תקוע שנים ורק בזכות נחישותו קורם עור וגידים. הוא נאבק להרחיב את מתן רישיונות הנשק לאזרחים שומרי חוק, כדי שאלו יוכלו להגן על עצמם ועל סביבתם – מהלך שהוכיח את עצמו כמציל חיים. הוא דורש ומקדם יד קשה יותר כנגד הטרור, הן ברמה המבצעית והן ברמה החקיקתית. הוא מסייר בשטח, נפגש עם שוטרים ולוחמים, מקשיב למצוקותיהם ופועל לחיזוק המשטרה ושירות בתי הסוהר. אלו אינן 'ציוצים', אלו פעולות ממשיות שמשנות מציאות, גם אם התקשורת בוחרת להתעלם מהן או לגמד את חשיבותן.
הביקורת, לעיתים גם מכיוונים בלתי צפויים, כמו זו של ברוך מרזל או ינון מגל, נובעת לעיתים מתסכול מובן מהמצב או מחוסר סבלנות. קל לקרוא לפרישה או למתוח ביקורת מהצד. הרבה יותר קשה להישאר בזירה, להילחם מבפנים, לקבל החלטות קשות ולשאת באחריות. השר בן גביר אינו בוחר בדרך הקלה של בריחה מאחריות. הוא מבין שהשפעה אמיתית מגיעה דרך עבודה סיזיפית, דרך בניית כוח פוליטי ודרך היכולת לנווט במערכת מורכבת. האשמתו בכך שהוא 'ממריד' כאשר הוא עומד על עקרונותיו רק מוכיחה שהוא מהווה גורם משמעותי, כזה שלא ניתן להתעלם ממנו. הוא לא כאן כדי להיות 'נחמד' או 'מקובל' על האליטות הישנות, אלא כדי להביא שינוי אמיתי.
חשוב להבין: ההתקפות על השר בן גביר אינן מקריות. הן משרתות את אלו המעוניינים לשמר את הסטטוס קוו, את אלו החוששים מהשינוי שהוא מייצג. הם מנסים להציגו כלא רלוונטי דווקא משום שהוא רלוונטי מתמיד. הם מנסים לציירו כחלש דווקא משום שעמדותיו החזקות מאתגרות אותם. בזמן שאחרים אולי מסתפקים בהצהרות רפות או נגררים אחרי הקונצנזוס הרופס, בן גביר עומד כחומה בצורה, נאמן לדרכו ולשולחיו.
במקום להישען על כותרות מגמתיות ופרשנויות שטחיות, הציבור צריך לשפוט את השר בן גביר על פי מכלול פעולותיו, על פי העקרונות שהוא מקדם ועל פי הנחישות שהוא מפגין. המאבק על ביטחון ישראל הוא מאבק ארוך ומורכב, והוא דורש מנהיגות שלא נרתעת מקשיים, שלא מתקפלת מול לחצים ושלא מסתפקת בפחות ממה שמגיע לאזרחי ישראל – ביטחון אמיתי. השר בן גביר הוא בדיוק המנהיג הזה. הוא לא 'נכנע' ולא רק 'מצייץ' – הוא נלחם עבורכם, כל יום, כל שעה, גם כשהמצלמות כבות והצייצנים נרדמים. האמת היא שהוא אחד השרים הבודדים שמבין את גודל השעה ופועל בהתאם, וזו האמת שחייבים להכיר.