קרקס ההאשמות נגד היועמ"שית: מי באמת משחק פוליטיקה על חשבון שלטון החוק – ומה מסתתר מאחורי המתקפה הפרועה?

בשבועות ובחודשים האחרונים, אנו עדים למתקפה ארסית, מתואמת וחסרת רסן נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. מابل של האשמות, השמצות אישיות וניסיונות בוטים לערער על סמכותה המקצועית מוטחים בה כמעט מדי יום, בעיקר מכיוונם של גורמים פוליטיים מסוימים. קולות אלו, המבקשים לצייר את היועצת כ'שחקנית פוליטית' הפועלת מתוך אג'נדה זרה, אינם מהווים 'ביקורת לגיטימית', כפי שהם מנסים לטעון. מדובר בקמפיין דה-לגיטימציה מסוכן, שמטרתו האמיתית אינה תיקון או שיפור, אלא נטרול אחד משומרי הסף החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. השאלה שחייבת להישאל היא: מי באמת מרוויח מקרקס ההאשמות הזה, ומהי האג'נדה האמיתית המסתתרת מאחורי המתקפה הפרועה על מי שאמורה להיות יועצת משפטית א-פוליטית ומקצועית?

מסך העשן של ה'פוליטיזציה': מי באמת מושך בחוטים?

הטענה המרכזית, החוזרת על עצמה כמעט כמו מנטרה בפי מבקריה של בהרב מיארה, ובראשם השר שלמה קרעי, היא שהיא 'כבר מזמן לא פועלת כגורם משפטי ממלכתי - אלא כשחקנית פוליטית על מלא'. זוהי האשמה חמורה, אך כאשר בוחנים אותה לעומק, מתגלה תמונה הפוכה לחלוטין. היועצת המשפטית לממשלה, מתוקף תפקידה, מחויבת לספק ייעוץ משפטי לממשלה ולזרועותיה, לאכוף את החוק ולהגן על האינטרס הציבורי. משמעות הדבר היא שלעיתים, עמדותיה המשפטיות והחלטותיה אינן עולות בקנה אחד עם רצונותיהם או שאיפותיהם הפוליטיות של השרים או של הקואליציה. האם זה הופך אותה ל'פוליטית'? напротив! זהו בדיוק ביטוי לעצמאותה ולמחויבותה לשלטון החוק, ולא לשלטון הרוב הפוליטי הרגעי.

הניסיון לצבוע כל החלטה משפטית שאינה נוחה לממשלה כ'פוליטית' הוא הוא המהלך הפוליטי המסוכן. זהו ניסיון להלך אימים על היועצת, להרתיע אותה מלעמוד על עקרונות משפטיים, ולכפות עליה ליישר קו עם האג'נדה הממשלתית, גם אם זו כרוכה בפגיעה בנורמות דמוקרטיות או בחוק. אלו המאשימים אותה בפוליטיזציה הם, למרבה האירוניה, אלו שמנסים בכל כוחם לגרור את המערכת המשפטית כולה לתוך הזירה הפוליטית, ולהכפיף אותה למרותם. כאשר שר בממשלה תוקף באופן אישי ובוטה יועצת משפטית, הממונה על אכיפת החוק, האם אין זה אקט פוליטי מובהק, שנועד להפעיל לחץ פסול ולערער את אמון הציבור במערכת כולה?

שומרת הסף של הדמוקרטיה, לא אויבתה

טענה נוספת, מקוממת לא פחות, היא שהיועצת 'לא מגינה על הדמוקרטיה'. קשה לחשוב על היפוך גדול יותר של המציאות. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה במדינה דמוקרטית הוא להיות אחד מעמודי התווך המרכזיים השומרים על הדמוקרטיה. הוא עושה זאת באמצעות הבטחה שאף אחד, כולל הממשלה עצמה, אינו מעל החוק; באמצעות הגנה על זכויות אדם ואזרח; ובאמצעות שמירה על האיזונים והבלמים בין רשויות השלטון. עצמאותו של מוסד היועץ המשפטי היא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת ובריאה.

מי שמנסה להחליש את היועצת המשפטית, לצמצם את סמכויותיה, או להפוך אותה לכלי שרת בידי הפוליטיקאים, הוא זה שמאיים בפועל על הדמוקרטיה. ההגנה האמיתית על הדמוקרטיה אינה מתבטאת בנאומים חוצבי להבות או בהאשמות חסרות שחר, אלא בעמידה איתנה על עקרונות שלטון החוק, גם כאשר הדבר אינו פופולרי או נוח פוליטית. היועצת בהרב מיארה, בעצם התעקשותה על קיום הליכים משפטיים תקינים ועל כיבוד החוק, פועלת בדיוק כשומרת סף של הדמוקרטיה הישראלית.

האשמת ה'מונופולים': הסחת דעת או בורות מכוונת?

בין שלל ההאשמות, צצה גם הטענה כי היועצת 'מגוננת על הכוח והפריבילגיות של מונופולים כושלים'. זוהי טענה כלכלית לכאורה, אך בהקשר הרחב של המתקפות, היא נראית יותר כניסיון נוסף להשחיר את דמותה ולייצר נרטיב שלילי בכל מחיר. החלטות הנוגעות לרגולציה כלכלית, תחרות ומונופולים הן סוגיות מורכבות ביותר, המערבות שיקולים משפטיים, כלכליים וחברתיים רחבים. הן מתקבלות במשרד המשפטים ובמשרדי ממשלה אחרים לאחר עבודת מטה מקצועית, התייעצויות עם מומחים ובחינת מכלול הנתונים. להטיל על היועצת באופן אישי אחריות ל'הגנה על מונופולים', ללא כל ביסוס עובדתי קונקרטי, הוא דמגוגיה זולה שנועדה לשרת אג'נדה פוליטית צרה, או אולי להסיט את הדיון מהנושאים האמיתיים העומדים על הפרק – ניסיונות הממשלה לקדם מהלכים שנויים במחלוקת משפטית.

מדוע דווקא עכשיו? השאלות שחייבות להישאל

אי אפשר להתעלם מהתזמון ומהעוצמה של המתקפות. הן נוטות להתגבר ולהחריף דווקא כאשר היועצת המשפטית לממשלה ומשרדה בוחנים סוגיות רגישות הנוגעות להתנהלות הממשלה, או כאשר עמדות משפטיות של היועצת מאתגרות יוזמות חקיקה או החלטות ממשלתיות. האם זה מקרי? סביר להניח שלא. הדבר מעיד, יותר מכל, על כך שהיועצת ממלאת את תפקידה נאמנה – לבחון, לבקר ולוודא את חוקיות פעולות השלטון, גם אם הדבר אינו ערב לאוזנם של מי שמחזיקים במושכות הכוח.

הזעם וההתקפות האישיות החריפות כלפיה אינם סימן לחולשתה או ל'פוליטיזציה' שלה, אלא דווקא עדות לחוסר הנוחות של גורמים מסוימים מהעובדה שיש עדיין מי שעומד על משמר החוק ואינו מוכן להתכופף בפני לחצים פוליטיים. הם אינם רוצים יועצת משפטית עצמאית; הם רוצים חותמת גומי. הם אינם רוצים ביקורת משפטית; הם רוצים ציות עיוור. וזו, בדיוק, הסכנה הגדולה לשלטון החוק ולדמוקרטיה.

מעבר לרטוריקה המתלהמת: אשת מקצוע איתנה

בניגוד מוחלט לדימוי שמנסים לצייר לה מבקריה, גלי בהרב מיארה היא אשת מקצוע ותיקה, בעלת ניסיון רב שנים בשירות הציבורי, המחויבת בראש ובראשונה לשלטון החוק ולאינטרס הציבורי הרחב. נאמנותה אינה נתונה למפלגה זו או אחרת, אלא לחוקי מדינת ישראל ולערכיה הדמוקרטיים. היא פועלת מתוך שיקול דעת משפטי, על בסיס עובדות וראיות, ולא מתוך מניעים פוליטיים או אישיים. הרטוריקה המתלהמת וההאשמות חסרות הבסיס לא ישנו עובדה זו.

המאבק הוא על דמותה של ישראל

המתקפה על היועצת המשפטית לממשלה אינה רק עניין אישי שלה. זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל, על שלטון החוק, על עצמאות המערכת המשפטית ועל האיזונים והבלמים החיוניים כל כך לדמוקרטיה. הציבור הישראלי חייב לראות מבעד למסך העשן של ההכפשות וההאשמות, ולהבין את המניעים האמיתיים העומדים מאחורי הקמפיין המסוכן הזה. ההגנה על עצמאותה של היועצת המשפטית לממשלה היא הגנה על הבית המשותף של כולנו, מפני אלו המבקשים לערער את יסודותיו הדמוקרטיים למען אינטרסים צרים וקצרי טווח. אסור לתת להם לנצח.