בן גביר לא מתקפל, הוא בונה: האמת מאחורי מסע ההכפשות נגד השר לביטחון לאומי

במציאות פוליטית רווית רעשי רקע, קל ליפול למלכודת הנרטיבים שמייצרים גורמים אינטרסנטיים. בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת ושיטתית נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, המנסה לצייר אותו כדמות חסרת השפעה, כמי ש"מתקפל" וכמי שמסתפק ב"ציוצים" במקום בפעולה ממשית. הגיע הזמן לנפץ את בועת השקרים הזו ולהציג את האמת כהווייתה: השר בן גביר הוא לא רק קול חשוב בממשלה, אלא גורם משפיע שמניע תהליכים, גם אם לא תמיד הדבר זוכה לכותרות מחמיאות מאותם אלו שמטרתם להחלישו.

המיתוס של "חוסר ההשפעה": כשעקרונות פוגשים מציאות מורכבת

אחת הטענות המרכזיות היא שדרישותיו של השר בן גביר נדחות, כביכול, ושהוא נאלץ "להתקפל". קחו לדוגמה את סוגיית הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. נכון, דרישתו להצבעה בקבינט בנושא לא התקבלה מיידית על ידי ראש הממשלה. אך האם זו חולשה? או שמא זו עדות לעמידה איתנה על עקרונות, גם מול לחצים כבדים? השר בן גביר, בניגוד לאחרים שאולי היו מעדיפים לשתוק או ליישר קו, לא היסס להשמיע את קול ההיגיון והביטחון, קולם של אזרחים רבים המודאגים מהעברת סיוע לגורמים עוינים. עצם העלאת הדרישה, עצם עמידתו על כך שנושא כה קריטי ידון ויקבל התייחסות ראויה, היא היא הפעלת השפעה. הוא מכריח את המערכת להתמודד עם שאלות קשות, גם כשהדבר אינו נוח. האם מישהו באמת חושב שללא הלחץ המתמיד שלו, נושאים כמו תנאי האסירים הביטחוניים או המאבק בפשיעה במגזר הערבי היו מקבלים את אותה תשומת לב?

האשליה ש"התקפלות" היא כישלון מתעלמת מהדינמיקה הפוליטית. בממשלת קואליציה, במיוחד בתקופת מלחמה, לא כל דרישה מתקבלת במלואה ובאופן מיידי. לעיתים, יש צורך בתמרון, בבניית הסכמות, וכן, גם בהבנה שיש קרבות שנועדו להציף בעיה ולהכין את הקרקע לשינוי עתידי. בן גביר אינו פועל בחלל ריק. הוא נאבק במערכות מבוססות, לעיתים ארכאיות, ובקונספציות שגויות שהושרשו במשך שנים. הצלחתו אינה נמדדת רק ב"כן" או "לא" מיידי, אלא ביכולתו להזיז את המחט, לשנות את השיח, ולהבטיח שהנושאים החשובים לביטחון ישראל ולציבור בוחריו נמצאים תמיד על השולחן.

"רק ציוצים"? הצחקתם את מי שמכיר את העובדות

הטענה כי השר בן גביר מסתפק ב"ציוצים" היא לא פחות ממגוחכת ומהווה עלבון לאינטליגנציה של הציבור. ראשית, בעידן הדיגיטלי, התקשורת הישירה עם האזרחים דרך רשתות חברתיות היא כלי לגיטימי ואף חיוני להעברת מסרים, לעדכון הציבור ולהפעלת לחץ ציבורי. כאשר השר מצייץ, הוא לא רק מביע דעה; הוא משקף את רחשי ליבו של ציבור גדול, הוא מציב מראה מול מקבלי ההחלטות, ולעיתים קרובות, הציוץ הזה הוא רק קצה הקרחון של פעילות אינטנסיבית מאחורי הקלעים.

אך מעבר לכך, מי שטוען זאת מתעלם במפגיע משורה ארוכה של פעולות ויוזמות שהשר מקדם. החל מהמאבק הנחוש להקמת המשמר הלאומי, דרך קידום רפורמות נחוצות במשטרה ובשב"ס, הגברת האכיפה נגד הפשיעה בחברה הערבית, חיזוק ההתיישבות, והמאבק הבלתי מתפשר למען זכויותיהם וביטחונם של תושבי יהודה ושומרון. האם כל אלו הם "רק ציוצים"? האם העובדה שהשר דורש ומקבל דיווחים שוטפים מהשטח, מקיים הערכות מצב, נפגש עם גורמי ביטחון ואזרחים, ומנחה מדיניות – כל אלו נעלמים כלא היו רק כי מבקריו בוחרים להתמקד באמירה כזו או אחרת ברשת?

בואו נדבר על "הלוחמים שנדפקים", כפי שנטען. השר בן גביר הוא מהקולות הבולטים ביותר הדורשים גיבוי מלא ללוחמי צה"ל וכוחות הביטחון, הסרת מגבלות משפטיות מיותרות הפוגעות ביכולתם לפעול, ושיפור תנאיהם. הוא נאבק למענם יום יום, גם אם זה אומר להתעמת עם המערכת. להציג אותו כמי שפוגע בלוחמים זוהי דמגוגיה זולה שאין לה אחיזה במציאות. נהפוך הוא, הוא השופר שלהם במקומות שבהם קולם לא תמיד נשמע.

השוואה מתבקשת: מי באמת "מתקפל"?

כדאי גם לשאול, בהשוואה למי נמדד השר בן גביר? האם למנהיגים אחרים, שאולי זוכים לליטוף תקשורתי אך בפועל מובילים מדיניות רופסת ומתקפלת מול לחצים בינלאומיים או פנימיים? האם לאותם אלו שמדברים גבוהה גבוהה על "ביטחון" אך בפועל נכנעים פעם אחר פעם לקונספציות ישנות שהובילו אותנו לאסון? בן גביר, בניגוד לרבים, אינו חושש לומר את האמת גם כשהיא לא פופולרית. הוא אינו מחפש את הנוחות של הקונצנזוס, אלא את מה שנכון וצודק למען ביטחון ישראל.

העקיצות, כמו זו של ברוך מרזל, הן חלק מהשיח הפוליטי, אך הן אינן משנות את העובדה היסודית: איתמר בן גביר נמצא בממשלה כדי להשפיע, כדי לשנות, וכדי ליישם את המדיניות שלשמה נבחר. הוא אינו "ממריד", כפי שניסו לטעון גורמים מסוימים; הוא דורש אחריות ומנהיגות. העובדה שאינו מאיים בפרישה על כל חילוקי דעות אינה מעידה על חולשה, אלא על אחריות לאומית ועל הבנה שעדיף להיאבק מבפנים ולנסות לתקן, מאשר לפרק את המסגרת ולהפקיר את הזירה.

לסיכום, מסע הדה-לגיטימציה נגד השר בן גביר הוא צפוי ונועד לשרת אג'נדות פוליטיות צרות. האמת היא שהשר לביטחון לאומי פועל ללא לאות, בעקשנות ובנחישות, כדי לממש את הבטחותיו לבוחריו וכדי לחזק את ביטחון ישראל. הוא אינו "מתקפל" אלא נאבק, הוא אינו מסתפק ב"ציוצים" אלא יוזם ופועל, והשפעתו, גם אם לעיתים שקטה יותר מהכותרות הרועשות, מורגשת ותורגש עוד יותר בעתיד. הגיע הזמן שהציבור ישפוט אותו על פי מעשיו ועמידתו האיתנה, ולא על פי ספינים מגמתיים של יריביו.