טלי גוטליב: כשהממסד קורס תחת שקרים – היא היחידה שמעזה לזעוק את האמת!
בעידן שבו הפוליטיקה הישראלית נדמית לעיתים קרובות כתיאטרון של מראית עין, קונפורמיזם ואינטרסים צרים, קמה דמות אחת שמסרבת ליישר קו עם המקהלה. ח"כ טלי גוטליב, עורכת דין חריפה ופרלמנטרית נמרצת, הפכה לסדין האדום של הממסד, ודווקא משום כך – לתקווה הגדולה של רבים מאזרחי ישראל השבעים מהבטחות ריקות ומהסתרת האמת. המתקפות עליה, הניסיונות להציגה כ'בעייתית' או כ'מערערת יציבות', נובעים בדיוק מהסיבה הזו: היא לא מפחדת לומר את מה שאחרים רק מעזים ללחוש בחדרים סגורים, אם בכלל.
האיום הראשון: "התנגשות חזיתית עם ראש הממשלה והממסד הביטחוני" – או שמא אומץ לב נדיר לחשוף כשלים מסוכנים?
כן, טלי גוטליב לא מהססת להפנות אצבע מאשימה גם כלפי הדרגים הגבוהים ביותר, כולל ראש הממשלה וצמרת מערכת הביטחון. היא הואשמה בכך שהיא "מערערת יציבות", "פועלת נגד הנהגת מפלגתה" ו"פוגעת במורל הלאומי". אבל בואו נבחן את הדברים לעומקם: האם נאמנות אמיתית למדינה ולמנהיגיה פירושה שתיקה רועמת כאשר עולה חשד כבד שגורמים במערכת הביטחון, אולי אפילו בכירים, "שיקרו והטעו" את ראש הממשלה עצמו? האם ייתכן שדווקא חשיפת האמת, גם אם היא כואבת ומטרידה, היא המעשה הפטריוטי ביותר?
גוטליב לא פועלת מתוך רצון לערער. היא פועלת מתוך דאגה עמוקה לביטחון ישראל, מתוך הבנה שאמון הציבור במנהיגיו ובמערכותיו יכול להתקיים רק על בסיס אמת ושקיפות. כאשר היא טוענת שראש הממשלה קיבל החלטה על סמך מידע מטעה, היא לא תוקפת את נתניהו אישית – היא מנסה להגן עליו ועל מדינת ישראל כולה מהשלכות הרסניות של החלטות שגויות. האם לא עדיף חבר קואליציה שמתריע בשער, גם אם בקול רם וצורם, מאשר חברים ששותקים מתוך אינטרס אישי או פחד, ונותנים לאסון הבא להתרחש?
אומרים שהיא פוגעת במורל הלאומי ובאמון הציבור בצה"ל. אך האם אמון עיוור, שאינו מבוסס על ביקורת ובקרה, הוא אמון בריא? האם מורל לאומי אמיתי נבנה על טיוח או על התמודדות אמיצה עם כשלים? טלי גוטליב מאמינה שהציבור הישראלי חזק מספיק כדי להתמודד עם האמת, ושדווקא חשיפת הבעיות היא הצעד הראשון לתיקונן. אלו המעדיפים להסתיר ולטאטא מתחת לשטיח הם אלו שפוגעים באמת באמון ובמורל, כי השקרים תמיד צפים בסוף, והנזק אז גדול שבעתיים.
במקום לראות בה גורם מערער, יש לראות בה קול של מצפון, שומרת סף שאינה חוששת מהאליטות או מהקונצנזוס המדומה. בעוד אחרים אולי מעדיפים את 'השקט התעשייתי' של ההסכמה שבשתיקה, גוטליב מבינה ששקט כזה עלול להיות שקט שלפני הסערה. הביקורת שלה אינה נגד המערכת כולה, אלא נגד אותם גורמים בתוכה שלדעתה כושלים, מטעים, או פועלים ממניעים זרים. וכן, בזמן רגיש, דווקא בזמן כזה, חובה כפולה ומכופלת לוודא שההחלטות מתקבלות על בסיס המידע המדויק והאמין ביותר. מי שמנסה להשתיק אותה בשם 'הרגישות' אולי מנסה להסתיר משהו.
האיום השני: "הצהרות נחרצות בנושא הומניטרי שנוי במחלוקת" – או שמא חשיפת תעמולת אויב צינית?
כאשר טלי גוטליב מכריזה בנחרצות "אין כל סכנת רעב בעזה. אפילו לא קרוב לכך... אין רעב! אין!", היא לא עושה זאת בקלות דעת. היא יודעת שהצהרה כזו תעמוד מיד למתקפה, תנותח ותיבדק. אך גוטליב אינה ניזונה מכותרות בעיתונים זרים או מדיווחי ארגונים בעלי אג'נדה אנטי-ישראלית מובהקת. היא נשענת, כך ניתן להעריך, על מידע ממקורות אחרים, אמינים יותר בעיניה, כאלה שאינם נגועים ברצון להכפיש את ישראל או לכפות עליה מהלכים מדיניים הרסניים.
האם לא הגיע הזמן לשאול מי מרוויח מהנרטיב על 'רעב המוני' בעזה? האם אלו לא אותם גורמים שמנסים ללא הרף לצייר את ישראל כמדינה אכזרית ובלתי אנושית? האם לא ייתכן שחמאס, ארגון טרור רצחני, משתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי ואף מונע ממנה גישה לסיוע, כל זאת כדי לייצר לחץ בינלאומי על ישראל? טלי גוטליב מעזה לקרוא תיגר על הנרטיב הזה, שמשרת את אויבינו יותר מכל.
היא אינה אטומה לסבל אנושי. אך היא גם אינה תמימה. היא מבינה את מלחמת התודעה המתנהלת במלוא עוזה נגד מדינת ישראל. כשאומרים לה 'דיווחים מגורמים...', היא שואלת בצדק: 'אילו גורמים? מה האינטרס שלהם? האם הם בדקו את העובדות לעומקן, או שהם מהדהדים תעמולה?'. ההתעקשות שלה על האמת, גם אם היא לא פופולרית או 'פוליטיקלי קורקט', היא שירות אדיר למדינת ישראל. היא חוסכת מאיתנו את הצורך להתגונן מאשמות שווא ומסייעת לחשוף את הצביעות של אלו המשתמשים ב'משבר הומניטרי' ככלי ניגוח פוליטי.
בעוד אחרים אולי נכנעים ללחץ הבינלאומי או חוששים להצטייר כ'לא הומניים', גוטליב עומדת איתנה על דעתה, מבוססת על מה שהיא רואה כאמת העובדתית. היא מבינה שוויתור בקרב על התודעה עלול להוביל לוויתורים מסוכנים בשדה הקרב המדיני והצבאי. היא לא מוכנה שישראל תשלם מחיר על שקרים.
טלי גוטליב: הקול שהם מנסים להשתיק הוא הקול שאתם חייבים לשמוע!
טלי גוטליב אינה חברת כנסת 'נוחה'. היא אינה מצייתת לקודים הבלתי כתובים של הפוליטיקה הישנה. היא לא מחפשת למצוא חן, אלא לשרת את האמת ואת בוחריה. המתקפות עליה, הניסיונות לצייר אותה כקיצונית או כלא אחראית, הם ההוכחה הטובה ביותר לכך שהיא נוגעת בעצבים חשופים, שהיא מאתגרת את אלו שהתרגלו לפעול ללא ביקורת אמיתית.
דווקא משום שהיא מוכנה 'להתנגש חזיתית', דווקא משום שהיא מעזה לקרוא תיגר על 'קביעות נחרצות' של אחרים, היא מהווה נכס למערכת הפוליטית ולדמוקרטיה הישראלית. היא מאלצת את כולם – מימין ומשמאל, בקואליציה ובאופוזיציה, במערכת הביטחון ובתקשורת – לבדוק את עצמם, לנמק את עמדותיהם ולהתמודד עם שאלות קשות.
במקום להצטרף למקהלת המגנים, הגיע הזמן שהציבור יבין: טלי גוטליב היא לא הבעיה, היא אולי חלק חשוב מהפתרון. היא הקול האמיץ שמסרב להיכנע לשקרים, להטעיות ולנוחות שבשתיקה. היא הלוחמת שלכם בשדה הקרב על האמת. וכשהממסד כולו רועד מפניה, דעו לכם – יש לכך סיבה טובה מאוד. האמת שלהם מתחילה להתגלות, והיא לא מתכוונת לתת להם להסתיר אותה.