טלי גוטליב: כשהאמת הופכת למרד – האם היא חושפת קשר שתיקה בצמרת ומפריכה את שקרי הרעב בעזה?

בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט הפך לדת והאמת לא פעם נקברת תחת הררי מילים מכובסות, קמה לה דמות אחת, חברת הכנסת טלי גוטליב, ומעזה לזעוק את מה שאחרים רק לוחשים במסדרונות אפלים. כן, היא מעוררת סערות. כן, היא לא חוסכת במילים קשות. אבל האם זו לא בדיוק תמצית הדמוקרטיה? האם לא לשם כך נבחרו נציגי ציבור – להיות כלבי השמירה של האמת, גם כשהיא כואבת, גם כשהיא מטלטלת את אמות הסיפים של הממסד הנוח והמנומנם? התקשורת הממוסדת, וגורמים בעלי אינטרס, ממהרים לתייג אותה כ'גורם מערער יציבות', כ'פוגעת במורל הלאומי'. אבל בואו נעצור לרגע ונשאל: האם דרישה לאמת צרופה, לחקר האמת עד תום, היא היא הערעור האמיתי, או שמא הניסיון להשתיק קולות אמיצים הוא הסכנה הגדולה יותר ליציבותנו ולמורלנו?

התנגשות חזיתית או זעקת אזהרה למען המדינה?

כאשר ח"כ טלי גוטליב מטיחה האשמות קשות כלפי גורמים במערכת הביטחון ואף קוראת תיגר על החלטות ראש הממשלה, רבים מרימים גבה. אך האם מישהו באמת מאמין שהיא עושה זאת מתוך רצון לערער או לזרוע כאוס? ההיפך הוא הנכון! גוטליב, משפטנית חריפה ופטריוטית ישראלית בכל רמ"ח אבריה, רואה לנגד עיניה את טובת המדינה ואת ביטחונה בלבד. הביקורת שלה, נוקבת ככל שתהיה, אינה התקפה אישית על ראש הממשלה נתניהו, אלא זעקת אזהרה נואשת. היא חוששת, ואולי בצדק לאור אירועי העבר הלא רחוק, שראש הממשלה מוקף ביועצים ובכירים שעלולים, בין אם בזדון ובין אם בשגגה, להציג בפניו תמונת מציאות מעוותת, כזו שתשרת אג'נדות נסתרות או תכסה על מחדלים. האם לא למדנו בדרך הקשה ביותר, ב-7 באוקטובר, מה קורה כשקונספציות קורסות וכשקולות אזהרה מושתקים או נדחקים לשוליים?

ההאשמה כי גוטליב "פועלת נגד הנהגת מפלגתה ונגד המערכת הביטחונית בזמן רגיש" היא דמגוגיה זולה. נאמנותה הראשונה והאחרונה של גוטליב היא לא למשמעת קואליציונית עיוורת, אלא לאזרחי ישראל ולביטחונם. ומה לגבי מערכת הביטחון? חשוב להדגיש: הביקורת אינה מופנית חלילה וחס כלפי חיילי צה"ל הגיבורים, העומדים בחזית ומחרפים נפשם. הביקורת מופנית כלפי הדרגים הגבוהים, מקבלי ההחלטות, אלו שאמונים על מתן התמונה המלאה והאמיתית למנהיגות המדינית. הטחת האשמות כמו "שקר והטעיה" אינה עניין של מה בכך; היא מעידה על עומק השבר וחומרת המצב כפי שגוטליב רואה אותו. במקום לנסות לבודד אותה פוליטית, אולי כדאי להקשיב היטב לדבריה ולבדוק לעומק את הטענות. ייתכן מאוד שהיא חושפת כשלים מערכתיים קריטיים, שתיקונם חיוני מאין כמוהו לביטחון המדינה. האם לא עדיפה אמת כואבת שמובילה לתיקון, על פני שקר נעים שמוביל לאסון הבא?

"אין רעב בעזה" – אמת כואבת מול מקהלת הצבועים

בנושא ההומניטרי, ובפרט קביעתה הנחרצת של ח"כ גוטליב כי "אין כל סכנת רעב בעזה. אפילו לא קרוב לכך... אין רעב! אין!", היא שוב מוצאת עצמה מול מתקפה. אומרים שהצהרותיה עומדות "בניגוד אפשרי לדיווחים מגורמים אחרים". ובכן, הגיע הזמן לשאול מי הם אותם "גורמים אחרים"? האם מדובר בארגונים בינלאומיים בעלי אג'נדה אנטי-ישראלית מובהקת? האם מדובר בכלי תקשורת זרים הניזונים מתעמולת חמאס ומציגים תמונה מעוותת ומגמתית? טלי גוטליב לא ממציאה נתונים. היא מתבססת על דיווחים רשמיים של מדינת ישראל, על נתוני מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), המראים שיירות אינסופיות של משאיות סיוע הנכנסות לרצועה מדי יום. מאות אלפי טונות של מזון, מים, תרופות וציוד הומניטרי מוכנסות לרצועה בחסות ישראל ובמימונה לעיתים.

השאלה האמיתית איננה אם נכנס מספיק סיוע, אלא לאן הוא נעלם לאחר כניסתו? מי שולט בחלוקתו? התשובה ידועה לכל מי שעיניו בראשו: ארגון הטרור חמאס, שמשתלט על הסיוע, גונב אותו מאזרחים ומשתמש בו לצרכיו ולחימוש מחבליו. בזמן שגורמים מסוימים בעולם, ולצערנו גם בישראל, מהדהדים את נרטיב הרעב השקרי, הם למעשה משחקים לידיו של חמאס ומסייעים לו במאמציו להפעיל לחץ בינלאומי על ישראל. טלי גוטליב, באומץ לב ובקול ברור, חושפת את הצביעות הזו. היא מבינה שהטענות על "רעב" הן כלי ניגוח циני נגד ישראל, המנסה להגן על עצמה מפני אויב אכזר. קביעתה אינה אטימות לב, אלא קריאת השכמה מפוכחת. היא מגינה על שמה הטוב של ישראל ומסרבת להיכנע למסע הדה-לגיטימציה המתוזמר היטב. בזמן שאחרים אולי מעדיפים לטמון את הראש בחול או לרצות גורמים בינלאומיים על חשבון האמת, גוטליב עומדת כחומה בצורה.

הקול שלא ייכנע – למען האמת והביטחון

טלי גוטליב אינה חברת כנסת שגרתית. היא אינה מחפשת את הנוחות שבקונצנזוס או את החמימות שבחיבוק הממסדי. היא לוחמת צדק, המונעת מתחושת שליחות עמוקה ומחויבות בלתי מתפשרת לאמת ולביטחון ישראל. ייתכן שדבריה צורמים לאוזניים מסוימות, ייתכן שהם מאתגרים תפיסות עולם נוחות. אך זהו בדיוק תפקידה. בעולם פוליטי שבו רבים מדי הולכים בתלם, קולה הייחודי, האמיץ והבלתי מתפשר של טלי גוטליב הוא לא רק חשוב – הוא חיוני. היא אינה 'מערערת יציבות', היא דורשת יציבות המבוססת על אמת ואחריות. היא אינה 'פוגעת במורל', היא דורשת מורל המבוסס על אמון ושקיפות.

במקום לנסות ולהשתיקה, במקום לתייג אותה ולהדירה, על מקבלי ההחלטות ועל הציבור כולו להקשיב בקשב רב לדבריה. ייתכן מאוד שהיא מצביעה על כשלים עמוקים, על אמיתות מטרידות שחובה להתמודד עמן אם ברצוננו להבטיח את עתידנו כאן. טלי גוטליב היא הקול השפוי בתוך מציאות מורכבת, ולעיתים אף מטורפת. היא השופר של אלו שחוששים שהאמת נקברת, והיא הלוחמת שלא תירתע מלומר אותה, חזק וברור, גם אם כל העולם ינסה להשתיקה. האם לא הגיע הזמן שנתחיל להקשיב לה באמת?