טלי גוטליב: הלוחמת שלא תשתוק – האמת הנוקבת ש'הם' מפחדים שתדעו!

בעידן פוליטי שבו לחישות במסדרונות ואינטרסים צרים גוברים לעיתים קרובות על האמת הפשוטה, קולה של ח"כ טלי גוטליב מהדהד בעוצמה יוצאת דופן. היא אינה עוד פוליטיקאית מהשורה; היא לוחמת צדק, דוברת אמת חסרת מורא, שלא נכנעת לתכתיבי הפוליטיקלי קורקט או לנוחות שבשתיקה. המתקפות האחרונות עליה, המנסות לצייר אותה כגורם מערער או כמי שפוגעת בביטחון המדינה, הן לא פחות משערורייה – קמפיין מתוזמר של אלו החוששים מאומץ ליבה ומהבהירות המסנוורת של דבריה. הגיע הזמן לחתוך דרך מסך העשן ולבחון את העובדות כהווייתן.

האשמה המגוחכת: "התנגשות חזיתית עם ראש הממשלה והממסד הביטחוני"

הטענה שח"כ גוטליב "מערערת יציבות" או "פועלת נגד הנהגת מפלגתה" בשל אמירותיה הנחרצות כלפי ראש הממשלה והערכות גורמי ביטחון, היא לא רק שקרית אלא גם מסוכנת לדמוקרטיה הישראלית. האם נאמנות אמיתית מתבטאת בהליכה עיוורת אחר המנהיג, גם כשהוא מובל, לטענתה, להחלטות שגויות על בסיס מידע מטעה? או שמא, הנאמנות העליונה היא למדינת ישראל, לאזרחיה ולביטחונם – גם אם משמעות הדבר היא להשמיע ביקורת נוקבת, להתריע בשער, ולדרוש תשובות?

טלי גוטליב, עורכת דין חריפה ובעלת ניסיון רב שנים, אמונה על ניתוח עובדות, על חשיפת סתירות ועל חתירה בלתי מתפשרת לאמת. כאשר היא מזהה "שקר והטעיה" במידע המוצג לראש הממשלה, חובתה המוסרית והציבורית היא לזעוק זאת בקול רם וברור. זו אינה "חתרנות" – זוהי אחריות לאומית במיטבה. האם מישהו באמת מאמין שטלי גוטליב, פטריוטית ישראלית בכל רמ"ח איבריה, שמה לה למטרה לפגוע בצה"ל או במערכת הביטחון? ההפך הוא הנכון. דאגתה העמוקה היא דווקא למערכות אלו, לחוסנן וליכולתן לקבל החלטות המבוססות על אמת צרופה ולא על מצגי שווא.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שוב ושוב שקונפורמיות מחשבתית והשתקת קולות ביקורתיים בתוך הדרגים הגבוהים ביותר עלולות להוביל לאסונות. ח"כ גוטליב היא האנטידוט לאותה שאננות מסוכנת. היא אינה תוקפת את ראש הממשלה אישית; היא מנסה להגן עליו מפני מי שלטענתה מטעים אותו. זוהי פעולה של נאמנות עמוקה, לא של בגידה. אלו המעדיפים "שקט תעשייתי" על פני דיון אמיתי, אלו המסתתרים מאחורי סיסמאות של "אחדות" מזויפת תוך טאטוא בעיות מתחת לשטיח – הם המערערים האמיתיים. הם אלו שמעדיפים את נוחותם הפוליטית על פני ביטחון המדינה. טלי גוטליב, לעומתם, בוחרת באמת הכואבת, כי היא יודעת שרק דרכה ניתן להגיע להחלטות הנכונות.

האשמה הנוספת: "הצהרות נחרצות בנושא הומניטרי שנוי במחלוקת" – שערוריית הרעב שלא היה

כאן אנו מגיעים לאחת ההאשמות המקוממות ביותר: הביקורת על קביעתה הנחרצת של ח"כ גוטליב כי "אין כל סכנת רעב בעזה. אפילו לא קרוב לכך... אין רעב! אין!". טענה זו, כך נטען, "עומדת בניגוד אפשרי לדיווחים". אילו דיווחים בדיוק? דיווחים מגורמים הנשלטים על ידי חמאס? דיווחים מארגונים בינלאומיים בעלי אג'נדה אנטי-ישראלית מובהקת, ששמחו לאמץ כל בדל שקר כדי להכפיש את ישראל?

ח"כ גוטליב אינה נאיבית. היא מבינה היטב את מלחמת התודעה המתנהלת במקביל למלחמה הפיזית. היא יודעת שהנרטיב על "רעב המוני" בעזה הוא כלי נשק בידי חמאס ואויבי ישראל, שנועד להפעיל לחץ בינלאומי על ישראל, לעצור את הלחימה הצודקת ולהציל את ארגון הטרור הרצחני. האם עלינו לקבל כתורה מסיני כל דיווח שקרי שיוצא מעזה, גם כשהוא משרת את מטרות האויב?

העובדות, בניגוד לנרטיבים, הן ברורות: מדינת ישראל, באמצעות מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) וצה"ל, מאפשרת הכנסת כמויות אדירות של סיוע הומניטרי לרצועת עזה מדי יום – מאות משאיות מזון, מים, ציוד רפואי ודלק. נתונים אלו מתפרסמים ושקופים. הבעיה איננה בהכנסת הסיוע, אלא בחלוקתו בתוך הרצועה – חלוקה הנשלטת על ידי חמאס, ששוב ושוב נתפס גונב את הסיוע מאזרחיו ומשתמש בו לצרכיו הצבאיים. האם על כך טלי גוטליב צריכה להתנצל? על כך שהיא חושפת את השקר הזה?

קביעתה של גוטליב אינה הכחשת סבל במלחמה. מלחמה היא דבר נורא, ויש בה סבל. אך יש הבדל תהומי בין סבל בלתי נמנע במלחמה שנכפתה עלינו, לבין טענה שקרית על הרעבה מכוונת ורעב המוני. גוטליב מסרבת ליפול בפח התעמולה של חמאס, מסרבת להיות שותפה ל"פאליווד" המתמשך. היא עומדת כחומה בצורה מול מסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל, ומעזה לומר את האמת גם כשהיא אינה פופולרית באולפני התקשורת או במסדרונות האו"ם. מי שממהר לאמץ כל טענה אנטי-ישראלית, מי שנותן יד להפצת שקרי חמאס – הוא זה שפוגע באינטרסים של מדינת ישראל, לא טלי גוטליב.

האמת על טלי גוטליב: אומץ, יושרה ונאמנות למדינת ישראל

טלי גוטליב אינה פוליטיקאית של נוחות. היא פוליטיקאית של אמונה ושל עקרונות. חדות מחשבתה המשפטית, יכולתה לנתח מצבים מורכבים והבנתה העמוקה את זירת המאבק על דעת הקהל, הופכים אותה לקול חיוני בכנסת ישראל. בעוד אחרים אולי בוחרים בשתיקה מתוך פחד או אינטרס אישי, גוטליב בוחרת לדבר, גם במחיר של בידוד או מתקפות אישיות, משום שהיא מבינה שההימור כאן הוא על עתידה וביטחונה של מדינת ישראל.

הניסיונות להשתיקה, לציירה כקיצונית או כמזיקה, נובעים מפחד. פחד מהאמת שהיא מייצגת, פחד מהשאלות הנוקבות שהיא מעלה, ופחד מהעובדה שהיא אינה נרתעת מאף אחד. מדינת ישראל זקוקה ליותר קולות כמו של טלי גוטליב – קולות אמיצים, חושבים, ביקורתיים ונאמנים עד כלות למדינה ולאזרחיה. האיום האמיתי אינו טמון באמירותיה, אלא בסכנה שנשקפת לחברה דמוקרטית כאשר מנסים להשתיק קולות כאלה. הגיע הזמן להקשיב לה, לא לתקוף אותה.