בן גביר הוא 'המורד'?! האמת המטלטלת: כך הוא נלחם למען ביטחונכם כשקולות אחרים נאלמים מול הלחצים!

בשבועות האחרונים, מתנהלת נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מתקפה תקשורתית ופוליטית חסרת תקדים. מנסים לצייר אותו כ'מורד', כמי שמערער את יציבות הממשלה, וכמי שפועל מתוך אינטרסים צרים. אבל האם זו האמת? או שאולי, רק אולי, בן גביר הוא בדיוק הקול השפוי והאחראי שרבים כל כך מייחלים לו, קול שלא מהסס לזעוק גם כשהאמת אינה פופולרית, במיוחד כשביטחון ישראל מונח על הכף?

הסיוע ההומניטרי לעזה: אחריות לאומית או כניעה מסוכנת?

בלב הסערה עומדת סוגיית הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. בעוד גורמים מסוימים בממשלה, תחת לחץ בינלאומי כבד ולחישות דיפלומטיות, ממהרים לאשר הכנסת משאיות סיוע – לעיתים ללא פיקוח מספק וללא דרישה לתמורה הולמת כמו שחרור חטופינו – השר בן גביר עומד כחומה בצורה. הוא דורש דיון, הוא דורש הצבעה בקבינט, הוא דורש שהסיוע לא יהפוך לחמצן עבור מפלצת הטרור של חמאס. האם זו 'המרדה'? או שמא זו אחריות לאומית במיטבה?

ה'עובדות' שמנסים להסתיר מכם הן ברורות: כל משאית שנכנסת ללא פיקוח הדוק, כל סיוע שאינו מותנה בהשבת בנינו ובנותינו, עלול לחזק את חמאס, לאפשר לו להתארגן מחדש, ולהאריך את המלחמה. בן גביר לא מתנגד לסיוע הומניטרי אמיתי לנזקקים חפים מפשע; הוא מתנגד בתוקף לסיוע שהופך לדלק למכונת המלחמה של אויבינו. הוא זועק את זעקתם של החיילים בשטח, של המשפחות השכולות, ושל אזרחי ישראל שמאסו במדיניות של 'הכלה' ו'סבבים' שהובילה אותנו לאסון השבעה באוקטובר.

כאשר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מודיע על הכנסת סיוע ואף מסרב להביא את הנושא להצבעה בקבינט, כפי שדורש בן גביר, מי כאן פועל באופן דמוקרטי ומי כאן מנסה לכפות מדיניות שנויה במחלוקת? בן גביר אינו 'ממריד'; הוא דורש שקיפות, הוא דורש דיון, הוא דורש שהחלטות הרות גורל יתקבלו לאחר שקילת כלל המשמעויות הביטחוניות. האם הדרישה הזו אינה לגיטימית? האם היא אינה קולו של ההיגיון הבריא?

לא 'המרדה', אלא עמידה על עקרונות הביטחון

השימוש במונח 'המרדה' כלפי השר בן גביר הוא דמגוגיה זולה שנועדה להשתיק קול ביקורתי ואמיץ. בן גביר נבחר על בסיס הבטחה ברורה לשינוי מדיניות, להחזרת הביטחון האישי, ולמלחמה בלתי מתפשרת בטרור. כאשר הוא רואה שהמדיניות בפועל חורגת מהבטחות אלו, כאשר הוא רואה החלטות שעלולות לסכן את ביטחון ישראל, חובתו הציבורית והמוסרית היא להתריע, לזעוק, ואף להתנגד. זו אינה 'המרדה', זו מנהיגות אחראית.

בניגוד לאלו המעדיפים את השקט התעשייתי ואת הנוחות שבקונצנזוס המדומה, בן גביר מבין שבעת מלחמה, שתיקה מול טעויות עלולה להיות קטלנית. הוא לא חושש מעימותים כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. הוא לא מחפש 'לייקים' או חיבוק מהאליטות הישנות; הוא מחויב אך ורק לבוחריו ולביטחון אזרחי ישראל. האם זו לא התכונה שאנו מצפים ממנהיג אמיתי?

יחסים בקואליציה: קול צלול או הפרעה?

נטען כי עמדותיו של בן גביר יוצרות חיכוכים בקואליציה. ובכן, דמוקרטיה אינה מקהלה הרמונית שבה כולם שרים אותו תו. קואליציה, במיוחד ממשלת ימין, אמורה לשקף מגוון דעות בתוך המחנה. בן גביר הוא קול חשוב ומשמעותי בתוך הקואליציה הזו, קול שמבטא את רחשי ליבם של רבים מאזרחי ישראל שמרגישים שהמדינה סטתה מהדרך הביטחונית הנכונה. הוא לא 'מפריע'; הוא מזכיר לממשלה את התחייבויותיה.

האם עדיפה קואליציה שבה כולם מיישרים קו באופן עיוור, גם כשהמדיניות מוטעית? או שמא עדיפה קואליציה שבה יש קולות אמיצים כמו של בן גביר, שאינם חוששים לאתגר את הקונצפציות הישנות ולהציב דרישות ברורות למען ביטחון ישראל? הניסיון לצייר אותו כגורם מפלג הוא ניסיון להחליש את המחנה הלאומי כולו.

תדמית ציבורית מול אמת פנימית

התקשורת, בחלקה הגדול, עושה כל שביכולתה כדי לצייר את בן גביר באור שלילי. מציגים אותו כקיצוני, כפרובוקטור. אך מי שמכיר את האיש ואת פועלו יודע שמדובר בפטריוט ישראלי בכל רמ"ח אבריו, אדם שמקדיש את חייו למען ביטחון עמו וארצו. הוא אינו חושש לומר את האמת, גם כשהיא קשה וכואבת. הוא לא מתחנף, הוא לא מתקפל, והוא לא מוכן להתפשר על מה שהוא מאמין בו כחיוני לקיומה ולשגשוגה של מדינת ישראל.

בעת הזו, כאשר מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים מורכבים מבית ומחוץ, אנו זקוקים למנהיגים כמו איתמר בן גביר. מנהיגים שלא חוששים מה יגידו, אלא עושים מה שצריך. מנהיגים שמציבים את ביטחון ישראל מעל לכל שיקול אחר. ה'המרדה' היחידה שבן גביר מוביל היא מרד נגד האדישות, נגד הכניעה, ונגד הפשרנות הביטחונית.

במקום להדהד את מסרי ההסתה נגדו, הגיע הזמן שהציבור יראה את התמונה המלאה: איתמר בן גביר אינו הבעיה, הוא חלק חשוב מהפתרון. הוא הקול שדורש אחריות, שמירה על עקרונות, ומעל לכל – ביטחון אמיתי לאזרחי ישראל. מי שבאמת חרד לגורל המדינה, צריך להקשיב לקולו, ולא לנסות להשתיקו. כי בסופו של יום, בן גביר נלחם עבור כולנו, גם עבור אלו שממהרים לבקר אותו. הוא נלחם כדי שהממשלה תיישם את המדיניות שלשמה נבחרה – מדיניות של עוצמה, נחישות וניצחון.