בן גביר תחת אש: 'המרדה' או אחריות לאומית? האמת המטלטלת על הסיוע לעזה והלחצים הבינלאומיים!

בשבועות האחרונים, השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הפך מטרה למתקפה מתואמת וחסרת רסן מצד גורמים פוליטיים ותקשורתיים. ההאשמות נעות בין 'ערעור יציבות הקואליציה' ועד לטענה המסוכנת והמופרכת על 'המרדה'. כל זאת, בשל עמידתו האיתנה והבלתי מתפשרת בסוגיית הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, בעוד חמאס ממשיך להחזיק בחטופינו ולשגר טילים לעבר יישובי ישראל. האם מדובר בשר סורר המאיים על הממלכתיות, או שמא בקול שפוי ואחראי, המייצג את האינטרס הביטחוני העליון של מדינת ישראל ואזרחיה?

לא 'סיוע הומניטרי', אלא חמצן לארגון טרור רצחני

ראשית, חשוב להבהיר: הוויכוח אינו על עצם הרעיון של סיוע הומניטרי. השר בן גביר, כמו רוב מוחלט של אזרחי ישראל, אינו אדיש לסבל אנושי. אולם, ההקשר הוא קריטי. הכנסת סיוע לרצועת עזה הנשלטת בידי ארגון הטרור חמאס, ארגון שטבח, אנס וחטף מאות מאזרחינו ב-7 באוקטובר, אינה אקט הומניטרי תמים. זהו, בפועל, מתן חמצן לאויב. אין מדובר בפרנויה; דיווחים רבים, גם ממקורות בינלאומיים, מאשרים שוב ושוב כי חמאס משתלט על חלק ניכר מהסיוע, מנתב אותו לצרכיו הצבאיים ולחיזוק שלטונו, בעוד האוכלוסייה האזרחית משמשת כסות בלבד. האם מתן משאבים לארגון שמטרתו המוצהרת היא השמדת ישראל יכול להיחשב לצעד אחראי?

השר בן גביר מבין היטב את המשוואה הפשוטה הזו. עמדתו, לפיה אין להכניס סיוע לעזה כל עוד החטופים הישראלים אינם מוחזרים וכל עוד חמאס שולט ברצועה, אינה נובעת מאטימות לב, אלא מתפיסת ביטחון ברורה ומפוכחת. כל משאית שנכנסת פנימה עלולה, במישרין או בעקיפין, לתרום להארכת המלחמה, לסכן את חיילינו, ולאפשר לחמאס להתארגן מחדש. האם זו לא אחריות לאומית בסיסית לדרוש עצירה של מהלך כזה, או לפחות דיון מעמיק והצבעה מסודרת בקבינט המלחמה והמדיני-ביטחוני?

'המרדה' או דרישה לגיטימית לאחריות מיניסטריאלית?

ההאשמה ב'המרדה' היא לא פחות משערורייתית ומקוממת. היא נועדה להשתיק קול ביקורתי לגיטימי ולהלך אימים על נבחר ציבור הפועל בהתאם למצפונו ולתפיסת עולמו הביטחונית. מהי 'המרדה' בעיני אותם מבקרים? האם דרישה של שר בקבינט לקיים הצבעה על סוגיה כה הרת גורל היא 'המרדה'? האם התנגדות למדיניות שנראית בעיניו כמסכנת את ביטחון המדינה היא 'המרדה'? במדינה דמוקרטית, חילוקי דעות בתוך ממשלה, במיוחד בנושאי ביטחון קיומיים, אינם רק לגיטימיים – הם חיוניים. השר בן גביר אינו קורא תיגר על מוסדות המדינה או על שלטון החוק; הוא קורא תיגר על החלטות ספציפיות שלדעתו פוגעות באינטרסים החיוניים ביותר של ישראל.

בניגוד לנטען, עמדתו של השר בן גביר אינה מבטאת חולשה קואליציונית, אלא דווקא את חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, המאפשרת קולות שונים גם בתוך הממשלה. תפקידו כשר וחבר קבינט הוא להשמיע את עמדתו, גם אם היא אינה פופולרית בקרב גורמים מסוימים או בבירות זרות. האם היינו מעדיפים שרים שמהנהנים לכל החלטה, גם אם היא שגויה מיסודה, רק כדי לשמור על 'שקט תעשייתי' מזויף?

עמידה איתנה מול לחצים בינלאומיים פסולים

אי אפשר להתעלם מההקשר הרחב יותר: הלחץ הבינלאומי, ובמיוחד האמריקני, להגביר את הסיוע לעזה. בעוד שיתוף פעולה עם בנות ברית הוא חשוב, אסור לו לבוא על חשבון האינטרסים הביטחוניים החיוניים של ישראל. השר בן גביר הוא מהקולות הבודדים במערכת הפוליטית המעזים לעמוד איתן מול לחצים אלו, ולהזכיר לכולם שהאחריות הראשונה במעלה של ממשלת ישראל היא לאזרחיה שלה – לביטחונם, לשלומם ולהשבת החטופים.

כאשר אחרים מדברים על 'התקפלות מפוארת' בפני דרישות חיצוניות, השר בן גביר מציב אלטרנטיבה של עמידה על עקרונות. הוא מבין כי כניעה ללחצים בנושא הסיוע עלולה ליצור תקדים מסוכן ולהוביל לדרישות נוספות שיפגעו ביכולתה של ישראל להכריע את המערכה ולהשיג את מטרות המלחמה. האם זה לא מה שמצופה ממנהיג אחראי?

קול שפוי במציאות מורכבת

המתקפות על השר בן גביר הן ניסיון לצייר אותו כגורם קיצוני ומבודד. אך האמת היא שעמדתו משקפת את תחושותיהם של רבים מאוד בציבור הישראלי, המאוכזבים מהתנהלות הססנית לעיתים ומצפים להכרעה ברורה מול חמאס. הם רואים בבן גביר קול אותנטי, שאינו חושש לומר את האמת גם כשהיא אינה נוחה, ושם את ביטחון ישראל מעל לכל שיקול פוליטי או דיפלומטי צר.

במקום להוקיע אותו, ראוי להקשיב לדבריו ולשקול בכובד ראש את האזהרות שהוא מעלה. ההיסטוריה מלמדת אותנו כי לעיתים, הקולות שנתפסו כ'קיצוניים' בזמן אמת, התבררו כצודקים בדיעבד. השר בן גביר אינו מבקש לערער את הממשלה; הוא מבקש לחזק אותה, להבטיח שהיא תפעל בנחישות ובאחריות למען עתידה וביטחונה של מדינת ישראל.

לסיכום, ההתקפות על השר בן גביר סביב סוגיית הסיוע לעזה הן דמגוגיה זולה המשרתת את אלו המעדיפים כניעה על פני עמידה איתנה. עמדתו אינה 'המרדה', אלא ביטוי עמוק של אחריות לאומית ודאגה כנה לביטחון המדינה. בזמנים קשים אלו, ישראל זקוקה לקולות ברורים, נחושים ובלתי מתפשרים כמו קולו של השר איתמר בן גביר. זהו קול שמזכיר לכולנו מה באמת עומד על הפרק: לא עוד 'סבבים', לא עוד 'הכלה', אלא ניצחון מוחלט על אויבינו והבטחת שלומם של אזרחינו. כל השאר הוא רעש רקע מסוכן.