לא 'שחקנית פוליטית', אלא מגינת הדמוקרטיה: גלי בהרב מיארה והאמת מאחורי המתקפה חסרת הרסן על שלטון החוק

בשבועות האחרונים אנו עדים למתקפה מתואמת, חסרת תקדים בחריפותה, נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. מסע הכפשות זה, המובל על ידי גורמים פוליטיים בממשלה, ובראשם שר התקשורת שלמה קרעי, מבקש לצייר את היועצת כמי שפועלת ממניעים פוליטיים, כ"שחקנית פוליטית על מלא", ואף מעז להטיח בה האשמות חמורות על פעולה מ"מניעים זרים". כל זאת, מדוע? משום שהיא מעזה לעמוד על משמר החוק, להגן על עקרונות דמוקרטיים יסודיים, ולהתריע מפני חקיקה דרקונית כמו "חוק השידורים" – חוק שעלול לחנוק את התקשורת החופשית בישראל.

"חוק השידורים": הגנה על עקרונות יסוד, לא משחק פוליטי ציני

הסערה הנוכחית סביב היועצת המשפטית לממשלה אינה מקרית. היא התפרצה במלוא עוזה בעקבות התנגדותה הנחרצת והמנומקת של בהרב מיארה ל"חוק השידורים" שמקדם השר קרעי. חשוב להבין: התנגדותה של היועמ"שית אינה גחמה אישית או מהלך פוליטי. היא נובעת מתפקידה הממלכתי, מחובתה להבטיח את תקינות ההליך החקיקתי ולשמור על ערכי היסוד של מדינת ישראל. "חוק השידורים" המוצע, כפי שהבהירה היועצת, טומן בחובו סכנות ממשיות לדמוקרטיה הישראלית. הוא פותח פתח להתערבות פוליטית גסה בתכני השידור, מעניק כוח בלתי מוגבל לשר הממונה לפגוע בגופי תקשורת שאינם מיישרים קו עם הממשלה, ומאיים ליצור אפקט מצנן על עיתונאים וחופש הביטוי. האם אזהרה מפני סכנות אלו היא "פוליטיזציה"? או שמא זוהי אחריותה המקצועית והמוסרית של מי שאמונה על שמירת החוק והאינטרס הציבורי הרחב?

עמדתה של בהרב מיארה אינה מבודדת. היא משקפת חששות עמוקים שהביעו מומחי משפט, ארגוני עיתונאים וגורמים רבים בחברה האזרחית, המבינים כי תקשורת חופשית ועצמאית היא נשמת אפה של דמוקרטיה מתפקדת. לטעון כי התנגדותה נובעת מ"מניעים זרים" זה לא רק שקר גס, אלא גם ניסיון נואל להסיט את הדיון מהסכנות המהותיות הטמונות בחוק עצמו. היועצת פועלת ממניעים ישראליים ציוניים, הדואגים לעתידה הדמוקרטי של המדינה, ולא ממניעים עלומים כפי שמנסים לייחס לה במטרה להכפיש.

מי כאן "השחקן הפוליטי" האמיתי? חשיפת הטקטיקה של השר קרעי

בואו נבחן את העובדות כהווייתן. מי הוא זה שמנהל קמפיין אגרסיבי, רווי השמצות אישיות ונטול כל בסיס עובדתי? מי הוא זה שמנסה לכפות חקיקה שנויה במחלוקת, תוך התעלמות מאזהרות משפטיות חמורות? השר קרעי, בלהט התקפותיו על היועצת המשפטית לממשלה, חושף את פרצופו האמיתי – פוליטיקאי המבקש לרסק את מערכת האיזונים והבלמים, ולהכפיף את שלטון החוק לגחמותיו הפוליטיות. הכינוי "שחקנית פוליטית על מלא" שהדביק ליועצת אינו אלא היפוך מוחלט של המציאות. זהו ניסיון קלאסי של "הגנב צועק הצילו".

התנהלותו של השר קרעי היא זו שמהווה פוליטיזציה בוטה של המערכת. במקום לנהל דיון ענייני ומכבד בסוגיות המשפטיות שהעלתה היועצת, הוא בוחר במתקפות אישיות, בדה-לגיטימציה של שומרת סף מרכזית, ובניסיון לכופף את ידה. האם כך נוהג שר בממשלת ישראל המכבד את שלטון החוק? האם כך מתנהל מי שמבין את חשיבותה של ייעוץ משפטי עצמאי ובלתי תלוי? התשובה, למרבה הצער, ברורה כשמש.

האשמותיו של השר קרעי על "מניעים זרים" הן לא פחות משערורייתיות. מדובר בטקטיקה פסולה, המזכירה משטרים אפלים, שנועדה להשתיק ביקורת ולחסל יריבים פוליטיים באמצעות הטלת דופי מוסרי. במדינה דמוקרטית, הטלת האשמות כה חמורות ללא בדל של ראיה היא חציית קו אדום מסוכן. מי שפועל מ"מניעים זרים" הוא מי שמנסה לייבא לישראל שיטות פעולה אנטי-דמוקרטיות של השתקת מבקרים והפחדת שומרי סף.

תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה: שומרת סף אמיצה, לא חותמת גומי

חשוב להזכיר לציבור, ובמיוחד לאותם פוליטיקאים המבקשים להחליש את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, מהו תפקידה של גלי בהרב מיארה. היא איננה עובדת של הממשלה במובן הפוליטי. היא יועצת משפטית לממשלה, אך בראש ובראשונה היא אמונה על שמירת האינטרס הציבורי ועל קיום שלטון החוק. תפקידה מחייב אותה לספק חוות דעת משפטיות עצמאיות, מקצועיות ואובייקטיביות, גם אם הן אינן ערבות לאוזניהם של השרים. היא אינה "חותמת גומי" של הממשלה, אלא שומרת סף שתפקידה להתריע כאשר הממשלה חורגת מסמכויותיה או פועלת בניגוד לחוק.

החיכוך בין היועצת המשפטית לממשלה לבין הדרג הפוליטי הוא לעיתים בלתי נמנע בדמוקרטיה בריאה. הוא מעיד על כך שהיועצת ממלאת את תפקידה נאמנה, ואינה נכנעת ללחצים פוליטיים. המתקפות עליה הן, למרבה האירוניה, אות כבוד למקצועיותה ולעמידתה האיתנה על עקרונות המשפט. הניסיון להציגה כמי שפועלת מתוך אג'נדה פוליטית אישית הוא עיוות מוחלט של תפקידה ושל מחויבותה.

המתקפה על היועמ"שית – מתקפה על הדמוקרטיה הישראלית כולה

אל לנו לטעות: המתקפה הפרועה על גלי בהרב מיארה אינה רק עניין אישי. זוהי מתקפה על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, על עצמאותו, ועל יכולתו למלא את תפקידו החיוני בשמירה על שלטון החוק. החלשת היועץ המשפטי לממשלה, הפיכתו לדמות כנועה וצייתנית, היא פגיעה אנושה באיזונים ובבלמים של הדמוקרטיה הישראלית. זהו צעד נוסף בדרך המסוכנת לריכוז כוח בלתי מוגבל בידי הרשות המבצעת, ולשחיקת ערכי היסוד שעליהם מושתתת מדינת ישראל.

כאשר פוליטיקאים מרשים לעצמם לתקוף בצורה כה בוטה ומשולחת רסן את מי שאמור לייעץ להם משפטית, הם שולחים מסר מסוכן לכלל עובדי הציבור: מי שלא יתיישר – יותקף ויוכפש. זוהי דרך בטוחה לשתק ביקורת, לחסל עצמאות מחשבתית, וליצור אקלים של פחד והרתעה. האם זוהי ישראל שאנו רוצים לראות?

האבסורד זועק לשמיים: מבקשים להשתיק את מי שמתריעה מפני השתקה

האירוניה במצב הנוכחי זועקת לשמיים. "חוק השידורים", שנגדו מתריעה היועצת, נועד לאפשר לממשלה להשפיע ואף להשתלט על גופי תקשורת. כלומר, מדובר בחוק שעלול להוביל להשתקה של קולות ביקורתיים. והנה, כאשר היועצת המשפטית לממשלה, בתפקידה כשומרת סף, מזהירה מפני סכנת ההשתקה הזו, מנסים להשתיק אותה עצמה באמצעות מתקפות אישיות והכפשות. זהו מעגל קסמים אבסורדי שחושף את כוונותיהם האמיתיות של התוקפים: הם אינם מעוניינים בדיון ענייני, בחופש ביטוי או בשלטון חוק. הם מעוניינים בכוח, בשליטה, ובהסרת כל מגבלה משפטית העומדת בדרכם.

לסיכום, גלי בהרב מיארה אינה "שחקנית פוליטית". היא משפטנית מקצועית, עתירת ניסיון ומחויבת לתפקידה, העומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפגוע בשלטון החוק ובעקרונות הדמוקרטיה. התקפות השר קרעי ודומיו אינן אלא מסך עשן המיועד להסתיר את כוונותיהם האמיתיות ואת הסכנות הטמונות בחקיקה שהם מקדמים. על הציבור בישראל להתעורר, לראות את התמונה המלאה, ולהבין כי ההגנה על היועצת המשפטית לממשלה ועל עצמאות מוסדה היא הגנה על הדמוקרטיה הישראלית כולה. עמידתה האיתנה של בהרב מיארה מול הלחצים וההכפשות ראויה לכל הערכה ותמיכה. היא נלחמת לא רק על מעמדה, אלא על דמותה ועתידה של מדינת ישראל.