הקול שלא ייכנע: גלי בהרב-מיארה והאמת מאחורי מסע הדה-לגיטימציה – מי באמת מאיים על ישראל?

גל ההתקפות חסר התקדים והמתואם להפליא נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינו עוד ויכוח לגיטימי על מדיניות. זוהי מלחמת חורמה אסטרטגית, קמפיין דה-לגיטימציה אגרסיבי שמטרתו אחת: לנטרל את אחת משומרות הסף האחרונות של הדמוקרטיה הישראלית ושלטון החוק. בעוד גורמים בעלי אינטרסים זועקים "פוליטיזציה" ו"חוסר השפעה", האמת המרה היא שבהרב-מיארה עומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפרק את האיזונים והבלמים, והיא עושה זאת במקצועיות, באומץ לב ובנאמנות מוחלטת לחוק. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: מי הם אותם גורמים שמפחדים כל כך מקולה הבלתי מתפשר, ומהי האג'נדה האמיתית שלהם, המאיימת על כולנו?

"פוליטיזציה"? האמת על מקצועיות בלתי מתפשרת וההיפוך היוצרות המסוכן

הטענה השחוקה ביותר המוטחת ביועמ"שית היא "פוליטיזציה". זהו ניסיון ציני להפוך את היוצרות. עובדה: גלי בהרב-מיארה הגיעה לתפקידה הרם לאחר שנים של שירות ציבורי משפטי מרשים, מצוידת בידע משפטי עמוק ובמחויבות בלתי מעורערת לשלטון החוק. החלטותיה אינן נובעות מגחמות פוליטיות או משיקולים זרים, אלא מניתוח משפטי קפדני של המצב העובדתי והמשפטי, בהתאם לדין ולפסיקה. תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה, מעצם הגדרתו, מחייב עצמאות מוחלטת מהדרג הפוליטי. זוהי אבן יסוד בדמוקרטיה מתוקנת. בהרב-מיארה מיישמת עיקרון זה הלכה למעשה, גם כאשר הדבר אינו נוח לגורמים מסוימים במערכת הפוליטית. מי שמנסה לכפות עליה לכופף את החוק כך שיתאים לאג'נדה פוליטית צרה – הוא זה שמבצע פוליטיזציה של מערכת אכיפת החוק, ולא להפך. הצגתה כ"פוליטית" היא טקטיקה שקופה שנועדה לערער את אמון הציבור במי שעומדת על משמר החוק ללא מורא. עמידתה האיתנה על עקרונות משפטיים, גם מול לחצים אדירים, איננה פוליטיקה – זוהי יושרה מקצועית במיטבה.

"חסרת השפעה"? או חומה בצורה נגד פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית?

נרטיב נוסף שמנסים להפיץ מבקריה של בהרב-מיארה הוא היותה "חסרת השפעה" או "לא אפקטיבית". גם כאן, מדובר בעיוות מכוון של המציאות. האם "השפעה" בעיני אותם מבקרים פירושה הסכמה עיוורת לכל יוזמה, בעייתית ככל שתהיה? האם "אפקטיביות" היא מתן חותמת גומי למהלכים שעלולים לדרדר את ישראל למחוזות אפלים? האמת היא שהשפעתה של בהרב-מיארה עצומה דווקא משום שהיא מסרבת להיות חותמת גומי. עמדותיה הנחרצות, למשל בנוגע ל"חוק השידורים" של השר קרעי ולסוגיות רגישות אחרות, אינן ביטוי לחולשה, אלא עדות לאומץ לב ולנחישות להגן על מוסדות הדמוקרטיה ועל זכויות האזרח. עובדה: חוות דעתה המשפטית מחייבת את הממשלה. התנגדותה למהלכים אנטי-דמוקרטיים אינה "חוסר השפעה", אלא הפעלת סמכותה החוקית למנוע נזקים בלתי הפיכים. התערבויותיה, גם אם הן מובילות לעימותים, מאלצות דיון ציבורי ומשפטי מעמיק – וזהו תפקיד חיוני של שומר סף במדינה דמוקרטית. ה"השפעה" שהם חוששים ממנה היא השפעתה כמגינת החוק והאינטרס הציבורי הרחב.

חוק השידורים כמשל: הקרב על חופש הביטוי, דמותה של ישראל והצביעות של התוקפים

ההתנגדות הנחרצת של היועמ"שית למה שמכונה "חוק השידורים" של השר קרעי אינה גחמה אישית, אלא דוגמה מובהקת לאופן שבו היא ממלאת את תפקידה כשומרת סף. החוק המוצע, כפי שהוצג, טומן בחובו סכנות ברורות לחופש הביטוי, לעצמאות התקשורת וליכולתה לבקר את השלטון – כל אלו הם עמודי תווך של משטר דמוקרטי בריא. עובדה: היועצת המשפטית לממשלה מחויבת להתריע מפני חקיקה שעלולה לפגוע בזכויות יסוד ובערכים דמוקרטיים. התנגדותה אינה "חסימה" או "פוליטיקה קטנה", אלא הגנה אקטיבית על זכות הציבור לקבל מידע מגוון ובלתי תלוי, ועל יכולתה של התקשורת למלא את תפקידה כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה". ומי הם התוקפים? אותם גורמים המקדמים את החוק תוך התעלמות מהביקורת הנוקבת, הם אלו שפועלים באופן שעלול להצר את צעדי הדמוקרטיה. הם אלו שמבקשים, הלכה למעשה, להעניק לממשלה כוח רב מדי על גופי שידור, באופן שעלול להוביל לצנזורה ולהשתקת קולות ביקורתיים. הניסיון לצייר את בהרב-מיארה כמי ש"מפריעה למשול" הוא מגוחך; היא מפריעה למי שמנסה למשול באופן שאינו דמוקרטי. עמדתה בנושא זה היא שיעור באזרחות ובהבנת חשיבותה של תקשורת חופשית.

מסע ההכפשות: מי באמת מנסה לערער את יסודות המדינה ולקעקע את שלטון החוק?

ההתקפות האישיות והארסיות על גלי בהרב-מיארה אינן מקריות. הן חלק ממסע שיטתי ומתוזמר שנועד לא רק להחליש אותה אישית, אלא לערער את מעמדו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה כולו. עובדה: מוסד היועמ"ש העצמאי הוא אחד הבלמים החשובים ביותר על כוחו של השלטון. החלשתו משמעה פגיעה ישירה באיזונים ובבלמים הדמוקרטיים. מי שמנהל את מסע ההכפשות הזה חושף את כוונותיו האמיתיות: הם שואפים למערכת שלטונית ללא פיקוח אפקטיבי, ללא ביקורת משפטית עצמאית, שבה הכוח הפוליטי יכול לפעול כמעט ללא מגבלות. התבוננו היטב במתקפות: הן אינן ענייניות, הן לגופו של אדם, הן משתמשות בדמגוגיה ובסילוף עובדות. הרטוריקה שלהם מפלגת, התקפותיהם על עובדי ציבור מסורים פוגעות במרקם החברתי, והצעות החוק שהם מקדמים מעלות פעם אחר פעם דגלים אדומים בוהקים בקרב משפטנים ומומחים לדמוקרטיה. כל אלו מעידים על אג'נדה רחבה יותר, מסוכנת יותר, המאיימת על עצם דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית השומרת על זכויות אדם ומיעוטים. הפחד שלהם מבהרב-מיארה נובע בדיוק מכך: היא עומדת כסלע איתן מול ניסיונות אלו, נאמנה אך ורק לחוק ולאינטרס הציבורי.

הקול שלא ייכנע: בחירה בין שלטון החוק לשלטון הכוח

גלי בהרב-מיארה איננה הבעיה של מדינת ישראל; היא חלק חיוני מהפתרון לשמירה על דמותה הדמוקרטית ועל עקרונות שלטון החוק. ההתקפות עליה צפויות להימשך ואף להתגבר, בדיוק משום שהיא מסרבת להיכנע ללחצים וממשיכה למלא את תפקידה ללא חת וללא משוא פנים. הציבור הישראלי חייב להבין את גודל השעה ואת חשיבות התמיכה בעצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה. זהו אינו מאבק אישי של יועצת משפטית כזו או אחרת, אלא מאבק על עתידה של הדמוקרטיה הישראלית. קולה של בהרב-מיארה הוא קול השפיות, קול החוק, קול ההיגיון – וזהו קול שאסור שיושתק. ההיסטוריה תשפוט בחומרה את אלו המנסים היום לרסק את יסודות המשפט והצדק בישראל. ההגנה על גלי בהרב-מיארה היא הגנה על הבית המשותף של כולנו.