בן גביר 'לא רלוונטי' ו'מסכן את המדינה'? האמת המטלטלת שחושפת מי באמת פועל למען ביטחונכם – ומי מנסה להסתיר אותה!

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הפך זה מכבר למטרה המרכזית במטווח ההשמצות של גורמי תקשורת מסוימים, פוליטיקאים מהאופוזיציה, וכל מי שחרד מאג'נדה ימנית ברורה ובלתי מתפשרת. פעם אחר פעם, אנו עדים לניסיונות נואשים לציירו כ'לא רלוונטי', כמי ש'דרישותיו נדחות', כ'גורם מסית וממריד', ואף כמי ש'מסכן את ביטחון המדינה'. אך האם יש אמת מאחורי מסע הדה-לגיטימציה הזה, או שמא מדובר בקמפיין מתוזמר שנועד להשתיק קול ברור ונחוש שמעז לקרוא תיגר על קונספציות כושלות?

'חסר השפעה' או חוד החנית של המאבק על העקרונות?

הטענה המרכזית, החוזרת על עצמה כמעט במנטרה, היא שבן גביר הינו 'חסר השפעה' וש'דרישותיו נדחות' באופן קבוע. איזו אחיזה יש לטענה זו במציאות? האם ייתכן שמה שמוצג כ'חוסר השפעה' הוא למעשה עמידה איתנה על עקרונות ביטחוניים וערכיים, גם כאשר אלו אינם פופולריים בקרב האליטה הישנה או בקרב מי שמעדיפים פתרונות קסם מסוכנים? בן גביר אינו מחפש את קריצת העין הממסדית; הוא מחויב לציבור שבחר בו ולביטחון אזרחי ישראל.

דרישותיו של השר בן גביר, בין אם בנוגע למדיניות נשק, המאבק בפשיעה בחברה הערבית, תנאי האסירים הביטחוניים, או ההתנגדות להכנסת 'סיוע הומניטרי' לעזה ללא פיקוח וללא החזרת החטופים, אינן נובעות מגחמות אישיות. הן משקפות את רחשי הלב של חלקים עצומים בציבור הישראלי, שמאסו בהבטחות ריקות ובמדיניות רופסת שהובילה אותנו לאסון השבעה באוקטובר. בן גביר הוא לעיתים הקול הבודד בצמרת שמזכיר לכולם את מה שאסור לשכוח: מול אויב אכזר, אין מקום לפשרות על ביטחון.

כאשר דרישותיו 'נדחות', כביכול, האם זה אומר שהוא טועה? או שאולי זה אומר שהמערכת עדיין שבוי בקונספציות ישנות ומסוכנות? כמה פעמים שמענו אזהרות מבן גביר ומאנשי ימין אחרים, שהתבררו בדיעבד כנכונות באופן מצמרר? הניסיון לצייר אותו כ'לא רלוונטי' נועד בדיוק כדי למנוע דיון אמיתי בהצעותיו ובביקורת הנוקבת שלו על מחדלים מתמשכים. האמת היא, שהרלוונטיות של בן גביר רק הולכת וגדלה, ככל שהציבור מבין יותר ויותר את עומק המשבר ואת הצורך בשינוי אמיתי.

יתרה מכך, לעיתים קרובות, מה שמתחיל כ'דרישה נדחית' של בן גביר, הופך עם הזמן לעמדה מקובלת, לאחר שהמציאות טופחת על פניהם של המבקרים. הוא אינו מפחד להיות 'הילד שצועק שהמלך הוא עירום', גם אם זה מקומם את חצרני המלך. השפעתו אינה נמדדת בהכרח בהחלטות ממשלה מיידיות, אלא ביכולתו לעצב את השיח, להציב קווים אדומים, ולהיות המצפן המוסרי והביטחוני של הממשלה.

'מסית וממריד' או קול השפיות הביטחונית?

ההאשמה החמורה ביותר המוטחת בבן גביר היא היותו 'מסית' ו'ממריד', במיוחד בהקשר להתנגדותו להכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה תחת שלטון חמאס. כאן, מסע ההשחרה מגיע לשיאים חדשים של צביעות ועיוות המציאות. האם לדרוש שסיוע לא יגיע לידי מחבלי חמאס שישתמשו בו כדי להרוג את חיילינו ולהמשיך להחזיק בחטופינו זו הסתה? האם להתעקש על כך שכל סיוע יותנה בביקורי הצלב האדום אצל החטופים ובמידע על מצבם זו המרדה?

ההסתה האמיתית, חברים, היא ההתעלמות מהסכנה הברורה והמיידית שנשקפת מהעברת סיוע בלתי מבוקר לידי ארגון טרור רצחני. ההמרדה האמיתית היא הכניעה לתכתיבים בינלאומיים שמנותקים מהמציאות בשטח ומצרכי הביטחון של ישראל. בן גביר אינו 'מסית' כשהוא דורש ביטחון לאזרחי ישראל; הוא הקול של השכל הישר, של האחריות הלאומית, ושל מיליוני אזרחים שחרדים לגורל המדינה ולגורל החטופים.

בזמן שאחרים, אולי מתוך תמימות, אולי מתוך לחץ פוליטי, מוכנים להמר על ביטחוננו, בן גביר עומד כחומה בצורה. הוא מבין שכל משאית שנכנסת לעזה ללא פיקוח הדוק וללא עמידה בתנאים ישראליים ברורים, עלולה להפוך לדלק למכונת המלחמה של חמאס, למזון למחבלים, או לאמצעי לחץ נוסף על החטופים ומשפחותיהם. האם זו 'הסתה' או אחריות לאומית בסיסית?

מי שממהר להאשים את בן גביר ב'הסתה' צריך לשאול את עצמו: מהי האלטרנטיבה שהוא מציע? האם המשך המדיניות שהובילה אותנו לאסון היא הפתרון? האם התעלמות מאזהרות ביטחוניות מפורשות היא דרך הפעולה הנכונה? בן גביר אינו פועל בחלל ריק; הוא מגיב למציאות אכזרית שבה אויבינו מבקשים להשמידנו. קריאתו לעוצמה, להרתעה ולעמידה על האינטרסים החיוניים של ישראל אינה 'הסתה', אלא קריאת השכמה נחוצה.

האמת מאחורי הקמפיין: פחד מהשינוי, פחד מהאמת

מדוע, אם כן, מתנהל קמפיין כה ארסי נגד השר בן גביר? התשובה פשוטה: מפני שהוא מייצג שינוי אמיתי. הוא מאתגר תפיסות עולם ישנות שקרסו בקול רעש גדול בשבעה באוקטובר. הוא דורש אחריות, הוא דורש תוצאות, והוא לא מוכן להסתפק בסיסמאות ריקות מתוכן. הוא מדבר אל העם בגובה העיניים, והעם מבין אותו.

אלו התוקפים אותו חוששים מהשפעתו הגוברת, מהחיבור העמוק שלו לשטח, ומהעובדה שהוא אינו כפוף לתכתיבים של האליטה הישנה. הם חוששים מכך שהוא חושף את ערוותם, את כישלונותיהם, ואת חוסר יכולתם לספק ביטחון אמיתי לאזרחי ישראל. לכן, הם מנסים להשתיקו, לציירו כקיצוני, כלא רלוונטי, כמסוכן.

אבל הציבור אינו טיפש. הציבור רואה מי נלחם עבורו באמת ובתמים, מי עומד על המשמר ללא מורא, ומי מוכן לשלם מחיר אישי ופוליטי על אמירת האמת. ההתקפות הבלתי פוסקות על השר בן גביר הן למעשה אות כבוד עבורו, והן ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא בדרך הנכונה.

אל תתנו למסע ההכפשות לבלבל אתכם. בדקו את העובדות, הקשיבו לקול ההיגיון, ושאלו את עצמכם מי באמת דואג לביטחונכם ולעתיד ילדיכם. בן גביר אינו הבעיה; הוא חלק חיוני מהפתרון. הוא הקול שדורש אחריות, ביטחון ועתיד טוב יותר למדינת ישראל. וזהו קול שלא ניתן יהיה להשתיק.