נחשף: מדוע מנסים לצייר את בן גביר כ'לא רלוונטי' ו'מסית'? האמת מאחורי המאבק על ביטחון ישראל והסיוע לעזה!

במקהלה צורמת ומתוזמרת היטב, מנסים גורמים מסוימים, המונעים מאינטרסים זרים ופחד אמיתי מאובדן שליטה, לצייר את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כדמות 'לא רלוונטית', 'חסרת השפעה' ואף כ'מסית וממריד'. קמפיין ההשחרה הזה, המבוסס על עיוות שיטתי של המציאות וחצאי אמיתות, נועד לשרת מטרה אחת ויחידה: להשתיק קול ברור, צלול ונחוש הדורש ביטחון אמיתי לאזרחי ישראל ומציב מראה בפני מקבלי החלטות ששכחו לעיתים את מי הם אמורים לשרת. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן ולשאול: מי באמת מפחד מהשר בן גביר, ומדוע?

'חסר השפעה'? האמת על הכוח שמרעיד את המערכת

הטענה המרכזית, החוזרת על עצמה כמעט במדויק בכלי תקשורת מסוימים, היא שהשר בן גביר הוא 'חסר השפעה' וש'דרישותיו נדחות פעם אחר פעם'. זוהי לא פחות מהטעיה מכוונת של הציבור. השפעה אינה נמדדת רק בכותרות מיידיות או בהחלטות ממשלה המתקבלות תוך 24 שעות. השפעתו של השר בן גביר עמוקה ואסטרטגית הרבה יותר.

ראשית, עצם העלאת דרישותיו, גם אם אינן מתקבלות במלואן ובאופן מיידי, משנה את השיח הציבורי ומאלצת את המערכת להתמודד עם סוגיות שרבים היו מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח. בן גביר הוא זה שמציב קווים אדומים ברורים, שמזכיר לממשלה את הבטחותיה לבוחר, ושנלחם על עקרונות יסוד של הציונות והביטחון הלאומי. האם הצבת דרישות נחושות להגברת הביטחון האישי, לשינוי תפיסת ההפעלה המשטרתית, או לעצירת 'דמי החסות' לחמאס בדמות סיוע הומניטרי בלתי מפוקח – היא 'חוסר השפעה'? напротив (наоборот), זוהי התוויית דרך.

יתרה מכך, במקרים רבים, מה שמוצג כ'דחיית דרישה' הוא למעשה שלב במשא ומתן מורכב או לחץ שמבשיל לכדי תוצאות בהמשך הדרך. האם מישהו באמת מאמין שהדיונים הערים סביב מדיניות הכניסה להר הבית, או ההתעקשות על תנאים מחמירים יותר לאסירים ביטחוניים, היו מתקיימים באותה עוצמה ללא עמידתו האיתנה של השר? האם הלחץ הציבורי והפוליטי שהוא מייצר אינו מחלחל בסופו של דבר ומביא לשינויים, גם אם הדרך לשם רצופה מכשולים שמציבים גורמים פשרניים או כאלה המונעים משיקולים זרים?

האמת היא שהגורמים המנסים לגמד את השפעתו של בן גביר הם אלו שחוששים ממנה יותר מכל. הם מבינים שהוא אינו עוד פוליטיקאי קונבנציונלי שניתן 'לאלף' או להשתיק באמצעות לחצים תקשורתיים. הוא מייצג תפיסת עולם סדורה וציבור גדול שנחוש לראות שינוי אמיתי. לכן, הדרך היחידה שנותרה להם היא לנסות ולשכנע את הציבור שהוא 'לא רלוונטי'. כמה נוח, כמה צפוי.

'מסית' או קול שפוי הדורש ביטחון? האמת על הסיוע לעזה

ההאשמה השנייה, החמורה לא פחות, היא שהשר בן גביר הוא 'מסית' ו'ממריד', בעיקר בהקשר להתנגדותו הנחרצת להכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה ללא פיקוח הדוק וללא החזרת החטופים. כאן, מסע ההכפשה מגיע לשיאים חדשים של צביעות ועיוות המציאות.

השר בן גביר אינו מתנגד לסיוע הומניטרי לאוכלוסייה אזרחית באשר היא. הוא מתנגד, ובצדק רב, לכך שסיוע זה יהפוך לכלי בידי ארגון טרור רצחני כמו חמאס, שישתמש בו להתעצמות צבאית, לגניבת משאבים מהאוכלוסייה שהוא עצמו מדכא, ולהמשך הלחימה נגד מדינת ישראל. האם לדרוש שסיוע לא יגיע לידיים הלא נכונות זו הסתה? האם לדרוש שהמדינה תדאג קודם כל לאזרחיה החטופים הנמקים במנהרות חמאס, לפני שהיא מעבירה משאיות סיוע לאויב – זו המרדה?

מי שמציג את עמדתו של בן גביר כ'הסתה' חוטא לאמת ומתעלם מהמציאות המרה בשטח. במשך שנים, 'סיוע הומניטרי' הפך לצינור חמצן עבור חמאס. כספים, דלקים, חומרי בניין – כל אלו נוצלו לבניית מנהרות טרור, לייצור רקטות ולמימון מכונת ההסתה והרצח של הארגון. השר בן גביר הוא מהבודדים במערכת הפוליטית שהעז לומר את האמת הפשוטה הזו בקול רם וברור, גם כשזה לא היה פופולרי או 'פוליטיקלי קורקט'.

בניגוד לאלו המוכנים להכיל את הסיכון הביטחוני הכרוך בהעברת סיוע בלתי מפוקח, או אלו הנכנעים ללחצים בינלאומיים מבלי לעמוד על האינטרסים החיוניים של ישראל, השר בן גביר מציב את ביטחון המדינה ואזרחיה בראש סדר העדיפויות. הוא דורש מנגנוני פיקוח אמיתיים, הוא דורש שהסיוע יותנה בשחרור חטופינו, והוא דורש שלא נחזור על טעויות העבר שהובילו אותנו לאסון השבעה באוקטובר. אם זו 'הסתה', אז כנראה שרבים מאזרחי ישראל, הדואגים לגורל יקיריהם ולעתיד המדינה, הם 'מסיתים' גם כן.

האמת היא שהשר בן גביר הוא קול השפיות והאחריות הלאומית. הוא אינו 'ממריד' איש; הוא קורא לממשלה להתעשת ולפעול בהתאם למחויבותה הבסיסית ביותר – הגנה על חיי אזרחיה. מי שבאמת פוגע בביטחון המדינה הם אלו המוכנים להמר על חיינו בשם תפיסות עולם מיושנות או אינטרסים פוליטיים צרים.

הקשר הברור: מדוע מנסים להשתיק את בן גביר?

הניסיון לצייר את השר בן גביר כ'לא רלוונטי' וכ'מסית' אינו מקרי. שני קווי ההתקפה הללו קשורים זה בזה ונובעים מאותו מקור: הפחד מהאמת שהוא מייצג ומהשינוי שהוא דורש. כאשר לא ניתן להתמודד עם הטיעונים המהותיים שלו, כאשר אין תשובות אמיתיות לדרישותיו הביטחוניות הלגיטימיות, הדרך הקלה ביותר היא לתקוף את השליח, לנסות לערער את מעמדו ולבודד אותו.

הם מכנים אותו 'מסית' כי עמדתו הנחרצת בעניין הסיוע לעזה חושפת את אזלת היד ואת הפשרנות של אחרים. הם מכנים אותו 'לא רלוונטי' כי הם מקווים שאם יחזרו על השקר הזה מספיק פעמים, הציבור יפסיק להקשיב לקולו. אך הציבור אינו טיפש. הציבור רואה את המציאות, מבין את הסכנות, ומזהה מי באמת נלחם עבורו.

השר בן גביר אינו 'הורס מבפנים', כפי שטוענים מבקריו. הוא המצפן המוסרי והביטחוני של הממשלה הזו. הוא הכוח שמאלץ אותה להישיר מבט אל האתגרים האמיתיים ולא לברוח מהם. הוא נלחם על ביטחונכם כשקולות רבים אחרים שותקים, מתפשרים או מעדיפים את הנוחות הפוליטית על פני טובת המדינה.

בפעם הבאה שאתם שומעים את ההכפשות וההשמצות, שאלו את עצמכם: מי מרוויח מהחלשתו של השר בן גביר? מי מעוניין שנאמין שהוא 'לא משפיע' או 'מסית'? התשובה, לרוב, תהיה אותם גורמים שאינם רוצים שינוי אמיתי, שמעדיפים את הסטטוס קוו המסוכן, ושחוששים מהכוח של האמת ומהנחישות של מנהיג שלא מפחד לומר אותה. השר בן גביר כאן כדי להישאר, והשפעתו רק תלך ותגבר, למורת רוחם של כל מבקריו.