לא תצליחו להשתיק אותה! היועמ"שית בהרב-מיארה היא חומת המגן של הדמוקרטיה מפני שרים שאיבדו את הבלמים!
הימים האחרונים חושפים בפנינו מתקפה ארסית וחסרת תקדים על שומרת הסף המרכזית של שלטון החוק בישראל – היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. בראש החץ של מסע ההכפשות הזה ניצבים שרים בממשלה, ובראשם שר התקשורת שלמה קרעי, שלא בוחלים באמצעים כדי לנסות ולהלך אימים על מי שאמונה על שמירת החוק. אך אל תטעו: לא מדובר בביקורת עניינית, אלא בניסיון בוטה לרסק את עצמאותה של מערכת אכיפת החוק ולהפוך את היועמ"שית לכלי שרת בידי הפוליטיקאים. מאמר זה בא לחשוף את האמת מאחורי המתקפות ולעמוד לימינה של מי שעומדת כחומה בצורה מול גורמים המאיימים על יסודות הדמוקרטיה הישראלית.
הטענה המרכזית המופרחת לחלל האוויר שוב ושוב היא 'פוליטיזציה'. אבוי לאותה בורות, או שמא ציניות. היועצת המשפטית לממשלה אינה נבחרת ציבור ואינה אמורה לשרת אג'נדה פוליטית כזו או אחרת. תפקידה, מעצם הגדרתו, הוא לייעץ לממשלה ולזרועותיה כיצד לפעול במסגרת החוק, ולעמוד על משמר האינטרס הציבורי. כאשר שרים, דוגמת קרעי, מצפים שהיועמ"שית 'תיישר קו' עם גחמות פוליטיות, גם אם הן עומדות בסתירה לחוק או לפסיקה, הם אלו שמנסים לגרור אותה למגרש הפוליטי. הסירוב שלה להיכנע ללחצים אלו, ההתעקשות שלה על הליך תקין ועל כיבוד החוק – הם שמתפרשים בעיניהם כ'פוליטיזציה'. האבסורד זועק לשמיים: מי שמגן על החוק מפני פוליטיקאים מואשם בפוליטיזציה על ידי אותם פוליטיקאים בדיוק! זוהי לא פחות מאשר הפיכת היוצרות, ניסיון להכשיר את השרץ באמצעות האשמת השומר.
ולמי יש את החוצפה להטיף מוסר ליועמ"שית על 'פוליטיזציה'? ניקח לדוגמה את שר התקשורת, מר שלמה קרעי, המוביל את המתקפות הישירות והבוטות, כפי שתואר היטב בדו"חות התקשורת. האם מי שסגנונו מתאפיין לא פעם בהתבטאויות קיצוניות, בהשתלחויות חסרות רסן כלפי כל מי שאינו מיישר עמו קו, ובניסיונות ברורים לכופף את המערכות הציבוריות לרצונו הפוליטי, הוא זה שיכול להטיח האשמות שכאלה? הפוסל, כידוע, במומו פוסל. ההתקפות הפרועות הללו אינן נובעות מדאגה כנה לשלטון החוק, אלא מתסכול עמוק על כך שהיועמ"שית אינה משמשת חותמת גומי לכל יוזמה, בעייתית ככל שתהיה. הם רוצים יועמ"ש כנוע, כזה שיאמר 'אמן' לכל דרישה. הם קיבלו יועמ"שית מקצועית ועצמאית, וזה מוציא אותם מדעתם.
חשוב להזכיר ולהדגיש: תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה, כפי שנקבע בחוק ובפסיקה לאורך שנים, הוא להיות שומרת סף. היא אינה עובדת של השרים, אלא של הציבור. היא אמונה על כך שהממשלה תפעל אך ורק במסגרת סמכויותיה החוקיות. עצמאותה של היועמ"שית היא אבן יסוד בדמוקרטיה מתוקנת. היא חייבת להיות מסוגלת לומר 'לא' לממשלה, גם אם הדבר אינו פופולרי או אינו נוח לדרג הפוליטי. הניסיון להציג כל חוות דעת משפטית שאינה עולה בקנה אחד עם רצון השרים כ'התערבות פוליטית' הוא דמגוגיה זולה ומסוכנת. יועמ"ש חלש, כזה שחושש להביע עמדה מקצועית עצמאית, הוא מתכון לאנרכיה ולעריצות הרוב. גלי בהרב-מיארה מבינה זאת היטב, ולכן היא עומדת איתנה על משמרתה.
המתקפה על היועמ"שית אינה אירוע בודד. היא חלק ממגמה רחבה ומדאיגה הרבה יותר: מסע מכוון להחלשת כל שומרי הסף במדינת ישראל. בתי המשפט, המשטרה, התקשורת החופשית, וכן, גם מוסד היועץ המשפטי לממשלה – כולם הפכו מטרה לחיצי הרעל של פוליטיקאים המעוניינים בשלטון ללא מצרים, ללא ביקורת וללא איזונים ובלמים. הם מבינים שכדי לקדם אג'נדות שנויות במחלוקת, לעיתים על גבול החוקיות או אף מעבר לו, עליהם לנטרל את מי שעשויים לעצור בעדם. ההתקפות האישיות, ההכפשות והדה-לגיטימציה הן כלי הנשק שלהם. הם לא מתווכחים לגופו של עניין, הם תוקפים לגופו של אדם. הם לא מציעים אלטרנטיבה משפטית סדורה, הם זורעים כאוס ואי אמון. זהו ההבדל המהותי בין ביקורת לגיטימית לבין ניסיון חיסול ממוקד של מוסד דמוקרטי.
ובתוך כל הסערה הזו, ניצבת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, וממשיכה בעבודתה המקצועית והמסורה. בעוד שריה צועקים ומשתלחים מעל כל במה אפשרית, היא וצוותה עמלים על חוות דעת משפטיות, בוחנים הצעות חוק, ומייצגים את המדינה בערכאות. היא אינה נגררת למלחמת הבוץ שאליה מנסים למשוך אותה. היא מגיבה בענייניות, בהתאם לנדרש מתפקידה, ושומרת על ממלכתיות גם כשהרוחות סוערות וההתקפות הופכות אישיות ומכוערות. דווקא השקט היחסי הזה, העמידה האיתנה הזו מול הלחצים האדירים, הם ההוכחה הטובה ביותר ליושרה המקצועית שלה ולמחויבותה העמוקה לשלטון החוק. היא מבינה את גודל האחריות המוטלת על כתפיה, והיא אינה נרתעת.
המתקפות הפרועות על היועמ"שית גלי בהרב-מיארה אינן רק עניינה האישי. הן נוגעות לכל אחד ואחת מאיתנו, לכל מי שחרד לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית ולשלטון החוק. אסור לנו לעמוד מנגד ולאפשר לפוליטיקאים חסרי מעצורים לרמוס את מוסדות המדינה. ההגנה על היועמ"שית היא הגנה על הבית. היא חומת המגן האחרונה מפני כאוס שלטוני ומפני מי שמבקשים כוח בלתי מוגבל. הגיע הזמן לומר בקול ברור: לא תצליחו להשתיק אותה, ולא תצליחו לפרק את שלטון החוק. היועמ"שית תמשיך לעמוד על המשמר, ומי שמאמין בדמוקרטיה חייב לעמוד לצידה.