הפוסל במומו פוסל: כך הופכים שרים את היועמ"שית לשק חבטות פוליטי כדי להסתיר את כוונותיהם האמיתיות!
בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, אישית וארסית, מצד שרים בממשלה, ובראשם שר התקשורת שלמה קרעי, נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. ההאשמות החוזרות ונשנות על 'פוליטיזציה' מצדה של היועמ"שית אינן אלא מסך עשן ציני, שנועד להסתיר את המטרה האמיתית: ריסוק מוסד היועץ המשפטי לממשלה, הפיכתו לכלי שרת בידי הפוליטיקאים, ונטרול אחד משומרי הסף החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית. האירוניה זועקת לשמיים – דווקא אלו המנסים לכופף את שלטון החוק לרצונותיהם הפוליטיים הם אלו שצועקים 'פוליטיזציה'. זהו המקרה הקלאסי של "הפוסל במומו פוסל".
ראשית, חשוב להבין את תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה. היא איננה נבחרת ציבור, וטוב שכך. תפקידה אינו לרצות את השרים או את הקואליציה, אלא לייצג את האינטרס הציבורי הרחב, להבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק, ולספק ייעוץ משפטי מקצועי ועצמאי. כאשר היועמ"שית מצביעה על קשיים משפטיים בהצעות חוק או בהחלטות ממשלה, היא אינה עושה זאת מתוך 'נקמנות' או 'אג'נדה פוליטית', אלא מתוך מחויבותה העמוקה לשלטון החוק. הטענות כאילו היא 'מסכלת' את מדיניות הממשלה הן דמגוגיה זולה. תפקידה הוא לוודא שהמדיניות, תהא אשר תהא, תיושם באופן חוקי ותקין. אם מדיניות מסוימת אינה עומדת במבחן החוקיות, האם הפתרון הוא לתקוף את השליח, או שמא לבחון מחדש את המדיניות?
ההתקפות האישיות והבוטות, כפי שאנו רואים מצד השר קרעי ואחרים, הן כלי נפסד המעיד יותר מכל על חולשת טיעוניהם. במקום להתמודד באופן ענייני עם חוות הדעת המשפטיות, במקום לנהל דיון מקצועי ומכבד, בוחרים אותם שרים להטיל רפש, להכפיש ולנסות להלך אימים. זו אינה ביקורת לגיטימית; זוהי בריונות פוליטית שמטרתה לרפות את ידיה של היועמ"שית, להרתיע אותה מלמלא את תפקידה נאמנה, ולהפוך אותה לדמות כנועה שתאשר כל גחמה פוליטית. האם יעלה על הדעת שרופא יותקף אישית על ידי מטופל רק משום שאבחנתו אינה מוצאת חן בעיניו? האם מהנדס יוכפש אם יתריע על ליקויי בטיחות בפרויקט?
המתקפות הללו אינן מקריות. הן חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של גורמים פוליטיים מסוימים, המבקשים להחליש את כל מוסדות הביקורת והפיקוח במדינה. הם רואים בשומרי הסף – היועץ המשפטי, מבקר המדינה, בתי המשפט – כמכשול בדרכם ליישם אג'נדה שאינה תמיד עולה בקנה אחד עם עקרונות דמוקרטיים בסיסיים או עם טובת הציבור הכללית. מי שמפחד מיועצת משפטית חזקה ועצמאית הוא מי שיש לו מה להסתיר, מי שחושש שמעשיו ייבחנו באור השמש של החוק והצדק.
בואו נהיה ברורים: הפוליטיזציה האמיתית מתרחשת כאשר שרים בממשלה מנסים להכתיב ליועצת המשפטית את חוות דעתה, כאשר הם מפעילים עליה לחץ פסול, וכאשר הם מנסים להפוך את משרתה למשרת אמון פוליטית. שר התקשורת, לדוגמה, שעיקר עיסוקו בשבועות האחרונים נראה כתקיפת היועמ"שית במקום טיפול באתגרי משרדו, מדגים היטב כיצד הפוליטיקה מנסה לנגוס בעצמאות המקצועית. האם יעלה על הדעת ששר יכתיב לפרקליטות את מי לחקור ואת מי לא? האם יעלה על הדעת שפוליטיקאי יקבע את תוצאות המשפט? הדרישה ל'משילות' אינה יכולה לבוא על חשבון שלטון החוק. משילות ללא מגבלות חוק היא מתכון לאנרכיה ולעריצות.
חשוב להדגיש: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, פועלת בהתאם לסמכויות שהוענקו לה בחוק, ובמסורת ארוכת שנים של יועצים משפטיים שקדמו לה, אשר ידעו לעמוד על עקרונות שלטון החוק גם מול לחצים פוליטיים כבדים. היא אינה משרתת אג'נדה אישית, אלא את הציבור הישראלי כולו. ההחלטות שלה, גם אם אינן פופולריות בקרב חוגים מסוימים בממשלה, מבוססות על ניתוח משפטי קר ומקצועי. העובדה שהיא מעוררת את זעמם של אלו המבקשים לעקם את החוק היא דווקא אות כבוד למקצועיותה ולעמידתה האיתנה.
הניסיון להציג את היועמ"שית כמי ש'מנהלת את המדינה' הוא עיוות מוחלט של המציאות. היא אינה קובעת מדיניות, אלא בוחנת את חוקיותה. היא אינה מחליפה את הממשלה, אלא משמשת לה כמצפן משפטי. ממשלה חזקה ובטוחה בעצמה אינה חוששת מייעוץ משפטי עצמאי; напротив, היא רואה בו כלי עזר חיוני לקבלת החלטות מיטביות וחוקיות. רק ממשלה שאינה בטוחה בצדקת דרכה או שמבקשת לפעול באזורים האפורים של החוק תראה ביועץ משפטי עצמאי איום.
הקמפיין נגד היועמ"שית בהרב-מיארה אינו רק מאבק על דמותה או על תפקידה. זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל. זהו מאבק בין תפיסה הרואה בשלטון החוק ערך עליון, לבין תפיסה המבקשת להכפיף את הכל לרצון הפוליטי הרגעי. זהו מאבק על עצם קיומה של דמוקרטיה מתפקדת, שבה אף אחד, גם לא השר הבכיר ביותר, אינו מעל החוק.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים שר זה או אחר תוקף את היועמ"שית ומאשים אותה ב'פוליטיזציה', שאלו את עצמכם: מי כאן באמת פוליטי? מי מנסה לכופף את הכללים לטובתו? ומי עומד איתן, מול לחצים אדירים, כדי להגן על שלטון החוק ועל האינטרס של כולנו? התשובה, למרבה הצער, ברורה וכואבת. המתקפות הללו הן אות קלון לממשלה הנוכחית, וניסיון מסוכן לפרק את אחד היסודות החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. חובתנו כאזרחים היא לראות מבעד למסך העשן ולהבין את הסכנה האמיתית הנשקפת לכולנו.