מסע ההכפשות נגד היועמ"שית בהרב-מיארה: מי באמת מנסה לפרק את שלטון החוק ומדוע?

במדינה דמוקרטית, תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא אבן יסוד. הוא השומר בשער, המבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק, למען הציבור כולו. אך מה קורה כאשר שומר הסף הזה עצמו הופך למטרה? מה קורה כאשר שרים בממשלה, במקום לעסוק בעבודתם למען האזרחים, מפנים את חיציהם הרעילים והאשמותיהם הבוטות כלפי מי שאמונה על שמירת החוק? זוהי המציאות העגומה איתה מתמודדת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, מציאות של מתקפות אישיות חריפות והאשמות חסרות שחר בפוליטיזציה, המגיעות מתוך הממשלה עצמה.

לא ניתן להתעלם מהמתקפה המתמשכת והארסית, המובלת, בין היתר, על ידי שר התקשורת שלמה קרעי, אשר אינו בוחל במילים ותוקף את היועמ"שית באופן ישיר ובוטה מעל כל במה אפשרית. שוב ושוב אנו עדים לניסיונות להציג את בהרב-מיארה כמי שפועלת ממניעים פוליטיים, כמי שמנסה "לשלוט" במקום לייעץ. אך האם זו האמת? או שמא מדובר במסך עשן מתוזמר היטב, שנועד להסתיר מניעים אחרים, מסוכנים בהרבה לדמוקרטיה הישראלית?

ראשית, יש להבין את תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה. היא איננה פוליטיקאית. היא אשת מקצוע, משפטנית בכירה, שתפקידה לספק ייעוץ משפטי לממשלה ולזרועותיה, לוודא שהחלטות המתקבלות עומדות במבחן החוק, ולייצג את המדינה בערכאות. כאשר היועמ"שית מצביעה על קשיים משפטיים, כאשר היא מבהירה שמהלך מסוים אינו חוקי או חורג מסמכות, היא אינה עושה זאת מתוך "אג'נדה פוליטית", אלא מתוך מחויבותה העמוקה לשלטון החוק. האשמתה בפוליטיזציה היא היפוך מוחלט של היוצרות. למעשה, הניסיון לכפות עליה ליישר קו עם האג'נדה הפוליטית של שר כזה או אחר – הוא-הוא הפוליטיזציה בהתגלמותה.

המתקפות מצד שרים כמו קרעי חושפות יותר מכל את הבעיה האמיתית: יש מי שאינו מעוניין בשומר סף חזק ועצמאי. יש מי שהיה מעדיף יועץ משפטי כנוע, כזה שיאשר כל גחמה פוליטית, גם אם היא עומדת בסתירה לחוק או לפסיקת בג"ץ. כאשר שר בממשלה תוקף באופן אישי וארסי את היועמ"שית, עלינו לשאול – מדוע? האם משום שהיא מונעת ממנו לקדם מהלכים שנויים במחלוקת, כאלה שאולי לא יעמדו במבחן משפטי? האם ההתקפות הללו הן ניסיון להלך אימים, לרפות את ידיה, ולהעביר מסר לכל מי שיעז לעמוד בדרכם של מהלכים דורסניים?

הטענה כי בהרב-מיארה "מנהלת את המדינה" היא דמגוגיה זולה. היועצת המשפטית אינה קובעת מדיניות; היא בוחנת את חוקיותה. היא אינה מחליפה את הדרג הנבחר, אלא מבטיחה שהדרג הנבחר פועל במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים. הניסיון לצייר אותה כבעלת כוח בלתי מוגבל הוא עיוות המציאות, שנועד לשרת את אלה המעוניינים בשלטון ללא מצרים, ללא ביקורת משפטית אפקטיבית.

חשוב להתעכב על סגנון ההתקפות. השימוש בביטויים קשים, ההטחת האשמות אישיות, והניסיון לערער את הלגיטימציה המקצועית של היועמ"שית – כל אלה אינם מעידים על דיון ענייני או על רצון כן לשפר את עבודת הממשלה. הם מעידים על מצוקה, על חוסר יכולת להתמודד עם ביקורת משפטית לגופה, ועל בחירה בדרך של השתלחות והכפשה. זוהי התנהלות שאינה הולמת נבחרי ציבור במדינה דמוקרטית, והיא מסכנת את אמון הציבור במערכות שלטון החוק.

האם יעלה על הדעת ששרים יתקפו כך רופאים בכירים על אבחנות מקצועיות שאינן נוחות להם? האם יתקפו מהנדסים על קביעות בטיחות שמעכבות פרויקטים? המתקפה על היועמ"שית אינה שונה במהותה. היא מייצגת ניסיון פסול לערער סמכות מקצועית ולהכפיפה לשיקולים פוליטיים צרים. הגרוע מכל הוא שהתנהלות זו של השרים עצמם היא הפוליטיזציה האמיתית והמסוכנת – ניסיון להשתמש בכוח פוליטי כדי לרסק מוסד משפטי עצמאי.

גלי בהרב-מיארה אינה עומדת לבדה במערכה זו. היא מייצגת את האינטרס הציבורי הרחב, את הצורך בשלטון חוק יציב ואיתן, ואת ההגנה על זכויות האזרח מפני שרירות לב שלטונית. המתקפות עליה הן מתקפה על כל אלה. הן ניסיון לפרק את אחד המחסומים האחרונים בפני כוח שלטוני בלתי מרוסן. האם אנו, כאזרחים, יכולים להרשות לעצמנו שתיקה מול מסע הכפשות כזה? האם ניתן יד להחלשת אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית?

הגיע הזמן לומר בקול ברור: ההאשמות נגד היועמ"שית בהרב-מיארה הן קמפיין פוליטי ציני ומסוכן. היא אינה "מפריעה למשול" – היא דואגת שהמשילות תהיה חוקית. היא אינה "פוליטית" – היא מקצועית. מי שמנסה לצייר תמונה אחרת, עושה זאת מתוך אינטרסים זרים, ומטרתו הסופית היא החלשת שלטון החוק בישראל. ההגנה על היועצת המשפטית לממשלה ועל עצמאות מוסד הייעוץ המשפטי היא הגנה על הבית המשותף של כולנו. אל מול ההתקפות הפרועות, יש להציב חומה בצורה של תמיכה ציבורית רחבה בעמידתה האיתנה על משמר החוק.