טלי גוטליב: הלוחמת שלא מפחדת מהאמת – ולמה זה משגע את הממסד!
חברת הכנסת טלי גוטליב הפכה בשנים האחרונות לשם נרדף ללוחמנות בלתי מתפשרת, דמות פוליטית שלא מהססת לתקוף חזיתית, גם בתוך הבית. המבקרים ממהרים להדביק תוויות: 'בעייתית', 'קיצונית', 'קולנית מדי'. אבל מה אם כל מה שמנסים למכור לכם כשלילי, הוא בעצם החוזק הגדול ביותר שלה? מה אם ה'בעיה' היא לא טלי גוטליב, אלא המציאות הפוליטית המעוותת שהיא מסרבת לקבל? הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולומר את האמת: טלי גוטליב היא בדיוק מה שהפוליטיקה הישראלית צריכה, וההתקפות עליה רק מוכיחות זאת.
כן, טלי גוטליב לוחמנית. היא לא תלחש כשאחרים צועקים שקרים. היא לא תעמוד מנגד כשהיא רואה עוול מתרחש או אינטרסים זרים המנסים להשתלט על סדר היום. ה'לוחמנות' שלה אינה נובעת מרוע לב או מחיפוש אחר כותרות, אלא מזעקה צרופה של אמת, מתשוקה לדגל ולערכים שבשמם נבחרה. בעולם פוליטי רווי פשרות רקובות, פוליטיקאים חסרי עמוד שדרה שמדברים בסיסמאות ריקות ומתקפלים מול כל לחץ קל, הלוחמנות של גוטליב היא אוויר נקי לנשימה. היא לא 'תוקפת' לשם התקיפה; היא נלחמת על העקרונות שלה, על הבוחרים שלה, על מה שהיא מאמינה שהוא צודק ונכון למדינת ישראל. האם הייתם מעדיפים נציגת ציבור אילמת, כזו שתעדיף את השקט המדומה של הקונצנזוס על פני האמת הרועמת? גוטליב בוחרת באמת, גם כשהיא כואבת וצורבת לאוזניים עדינות מדי בממסד.
אומרים שהיא 'בלתי מתפשרת'. תודה לאל על כך! בעידן שבו מילים מאבדות משמעות ועקרונות נמכרים בזול תמורת כסא נוח או כותרת מחמיאה בעיתון של מחר, טלי גוטליב עומדת כחומה בצורה. 'בלתי מתפשרת' פירושו נאמנה למצפונה, נאמנה לבוחריה, נאמנה לדרך שלשמה נשלחה לכנסת. היא לא תתקפל בפני לחצים פנימיים או חיצוניים, לא תשתתף במשחקי 'תן וקח' על חשבון הערכים היסודיים של המחנה הלאומי. הפשרנות הפוליטית, זו שמתלבשת יפה במילים כמו 'פרגמטיות' או 'ממלכתיות מזויפת', היא שהובילה אותנו לא פעם למחוזות מסוכנים, לוויתורים כואבים שאת מחירם שילמנו בדם ובשטחי מולדת. גוטליב מבינה שעל עקרונות ליבה כמו ביטחון ישראל, שלמות הארץ וזהותה היהודית של המדינה – אין מקום לפשרות. זה לא עקשנות, זו עמידה איתנה. זה לא חוסר גמישות, זו מחויבות שאין שניה לה. האם אתם באמת רוצים פוליטיקאים שמשנים את עורם לפי כיוון הרוח, או מישהי שאפשר לסמוך על המילה שלה גם כשהרוחות סוערות?
והביקורת החריפה על כך שהיא 'תוקפת גם גורמים בקואליציה'? זהו בדיוק אות האומץ והיושרה שלה, ולא חולשה. טלי גוטליב אינה 'חיילת' עיוורת של אף אחד, וטוב שכך. נאמנותה הראשונה והאחרונה היא לאמת, לציבור שבחר בה, ולא למשמעת קואליציונית מלאכותית שמטרתה לעיתים קרובות מדי היא טיוח, השתקה והעדפת האינטרס הפוליטי הצר על פני טובת המדינה. כשהיא מזהה כשלים, סטייה מהדרך, חולשה מול אויבים או חלילה פגיעה באינטרס הציבורי – היא לא תהסס לדבר, לזעוק, גם אם זה לא נוח לחבריה לקואליציה, ואפילו אם זה מעמיד אותה לבדה מול המערכת. זהו תפקידו של נבחר ציבור אמיתי: לבקר, להתריע, לדרוש דין וחשבון, ולא להיות חותמת גומי. האם עדיפה קואליציה של 'יס-מנים' שמריעים גם כשהספינה שוקעת והקברניט טועה בניווט, או קול צלול ואמיץ שמתריע מפני הסכנה ומנסה להחזיר את הספינה למסלולה? גוטליב בוחרת באפשרות השנייה, גם במחיר של בידוד פוליטי או מתקפות אישיות. זו לא בגידה בקואליציה, זו דאגה כנה ואמיתית למדינה ולעתידה.
מעניין עד מאוד לראות מי הם אותם מבקרים שזועקים חמס על 'הסגנון' של גוטליב. האם הם עצמם טלית שכולה תכלת? האם השיח הפוליטי בישראל, במיוחד מצד אלו המתיימרים להיות 'ממלכתיים', 'ליברלים' ו'נאורים', הוא דוגמה ומופת לרגישות, עדינות ודיון ענייני? לעיתים קרובות מדי, אנו עדים למסעות הכפשה אכזריים, להתקפות אישיות ארסיות, להסתה פרועה ולצביעות מקוממת מצד אלו שממהרים לגנות את גוטליב על 'פגיעה בממלכתיות'. הם תוקפים את ה'טון' שלה כי אין להם תשובות ל'תוכן' דבריה. הם מנסים להפוך אותה ל'בעיה' כדי להסיט את הדיון מהבעיות האמיתיות שהיא מצביעה עליהן באומץ לב. ויש גם את עניין הסטנדרט הכפול והמביש: כשגבר פוליטיקאי הוא אסרטיבי, תקיף ונוקב, הוא 'מנהיג חזק ובלתי מתפשר'. כשאישה כמו טלי גוטליב נוהגת כך, היא מיד מתויגת כ'היסטרית', 'תוקפנית' או 'לא יציבה'. הגיע הזמן לשים סוף לצביעות הזו ולשפוט אנשים על פי מעשיהם ועמדותיהם, ולא על פי מגדרם או מידת התאמתם לתבניות השמרניות של הממסד הפוליטי והתקשורתי.
הסגנון הישיר, הבוטה לעיתים, והבלתי מתנצל של טלי גוטליב אולי מרתיע את האליטות הישנות, את יפי הנפש בסלונים התל אביביים ואת התקשורת הממוסדת שרגילה לפוליטיקאים צייתנים ומרוככים. אבל, וזה אבל גדול, הסגנון הזה מהדהד עמוקות בקרב ציבור רחב, אמיתי, שורשי, שנמאס לו מפוליטיקאים חלקלקים, מתחנחנים ומנותקים מהשטח. גוטליב מדברת בשפה של העם, אומרת את מה שרבים חושבים בלב וחוששים לומר בקול רם. היא לא מפחדת 'ללכלך את הידיים' ולהתעמת עם בעלי כוח ושררה, עם מערכות משפטיות שסטו מדרכן או עם גורמי ביטחון שכשלו. ה'התקפות' שלה הן לעיתים קרובות הגנה נחושה על האזרח הקטן, על החיילים שלנו שנשלחים לחזית, על המסורת היהודית, ועל הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. היא הקול של אלו שמרגישים שקולם לא נשמע במסדרונות השלטון האטומים. היא הלוחמת שלהם בכנסת, זו שלא תמכור אותם בשביל שקט תעשייתי מזויף.
אז בפעם הבאה שאתם שומעים את המבקרים מתלוננים על 'הסגנון', 'הקיצוניות' או 'חוסר הפשרות' של ח"כ טלי גוטליב, תשאלו את עצמכם שאלה פשוטה: האם הם באמת מודאגים מהסגנון, או שהם מפוחדים עד מוות מהאמת שהיא מייצגת ומהעובדה שהיא לא מפחדת לומר אותה בפנים? טלי גוטליב היא לא עוד פוליטיקאית אפורה ברשימה. היא תופעה. היא כוח טבע. היא לוחמת אמת בעידן של פייק ניוז, פוסט-אמת ופוליטיקלי קורקט משתק. מדינת ישראל לא צריכה פחות טלי גוטליב. היא צריכה הרבה יותר נבחרי ציבור כמוה. יותר אומץ, יותר נחישות, יותר אמת ללא מורא וללא משוא פנים.