בן גביר 'מתלהם' ו'חסר השפעה'? האמת המטלטלת שחושפת מי באמת מזיז דברים בממשלה – ומי סתם יושב שם!

נמאס לכם כבר מהכותרות הממוחזרות? מהניתוחים ה'מתוחכמים' שמסבירים לכם שוב ושוב שאיתמר בן גביר הוא 'קולני אך חסר השפעה'? שהשר לביטחון לאומי הוא בסך הכל 'גורם מתלהם' בקבינט ובממשלה? אם גם אתם מרגישים שיש פה סיפור אחר, סיפור שהתקשורת פשוט לא רוצה שתשמעו – אתם צודקים. הגיע הזמן לקרוע את מסך השקרים ולגלות את האמת על האיש שהפך לסדין האדום של האליטות הישנות, ועל ההשפעה האמיתית, העמוקה והבלתי מתפשרת שלו על קבלת ההחלטות בישראל.

בואו נתחיל מהטענה המרכזית, זו שחוזרת על עצמה כמו מנטרה שחוקה: 'בן גביר חסר השפעה'. המקורות? אותם 'גורמים בכירים' אלמונים, אותם פרשנים שמעולם לא בחרו בו ומעולם לא יבינו את מאות אלפי האזרחים שנתנו בו את אמונם. הם מצביעים, למשל, על דרישותיו של בן גביר להעלות נושאים קריטיים להצבעה, כמו הכנסת 'סיוע הומניטרי' לרצועת עזה בזמן מלחמה, דרישות שלעיתים 'נתקלות בקשיים' או 'נדחות'. האם זו הוכחה לחוסר השפעה? או שאולי זו בדיוק ההוכחה להשפעה מסוג אחר, כזה שמערער את הסדר הקיים ומכריח את המערכת להתמודד עם אמיתות לא נוחות?

חשבו על זה רגע: כאשר בן גביר דורש הצבעה בקבינט על נושא רגיש, הוא לא עושה זאת מתוך תמימות. הוא יודע היטב את יחסי הכוחות. אבל בעצם הדרישה, הוא חושף עמדות, הוא מאלץ שרים אחרים לנקוט צד, הוא מייצר שקיפות במקום שבו היו מעדיפים לפעול בחשאי. גם אם הצעתו לא מתקבלת במלואה או מיד, עצם הדיון, עצם העלאת הנושא לסדר היום הציבורי והממשלתי – זו השפעה. זו השפעה שמאלצת את מקבלי ההחלטות לחשוב פעמיים, לשקול את עמדת הציבור הרחב שבחלקו הגדול תומך בעמדותיו הנחרצות של בן גביר. האם מישהו באמת מאמין שאלמלא הלחץ הבלתי פוסק שלו, ההתעקשות שלו על עקרונות הביטחון והזהות היהודית, החלטות רבות היו מתקבלות באותה צורה? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו.

בזמן שפוליטיקאים אחרים, אולי 'ממלכתיים' יותר בעיני התקשורת, מעדיפים לשבת בשקט, להנהן בהסכמה ולשמור על הכיסא, בן גביר בוחר בדרך הקשה. הוא בוחר להיות הקול של אלו שקולם הודר במשך שנים. הוא בוחר להציב מראה מול הממשלה ולהזכיר לה את הבטחותיה לבוחר. האם זה 'חוסר השפעה'? או שמא זו אחריות לאומית במיטבה? רבים במערכת הפוליטית והתקשורתית היו מעדיפים בן גביר שקט, מרוכך, כזה ש'התיישר' עם הקו. אבל הם לא מבינים: בן גביר לא נבחר כדי להיות חביב על הממסד. הוא נבחר כדי לזעזע אותו, כדי לשנות אותו, כדי להחזיר את השפיות וההרתעה למדינת ישראל.

ועכשיו לטענת ה'התלהמות'. אוי, כמה אוהבים להשתמש במילה הזו. 'בן גביר מתלהם', הם אומרים. מהי 'התלהמות' בעיניהם? האם לומר את האמת בפנים, בלי פילטרים ובלי להתחנף, זו התלהמות? האם לדרוש אפס סובלנות כלפי טרור ומחבלים זו התלהמות? האם לעמוד על כך שמדינת ישראל צריכה לשים את ביטחון אזרחיה בראש סדר העדיפויות זו התלהמות? אם כן, אז כנראה שעם ישראל רוצה עוד 'התלהמות' כזו. כי 'ההתלהמות' הזו היא בעצם קול ההיגיון הבריא, קול השטח, קול של ציבור ענק שנמאס לו מהתקינות הפוליטית המזויפת שמובילה לאסונות.

האמת היא שה'התלהמות' של בן גביר היא פשוט ביטוי לעמידה איתנה על עקרונות. בזמן שאחרים מתפתלים, מתפשרים ומנסים לרצות כל גורם אפשרי, בן גביר מציב קו ברור. הוא לא מפחד לומר את מה שרבים חושבים אבל חוששים להגיד. הוא לא חושש מעימותים כאשר מדובר בערכים ובאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. האם ראשי ממשלות ושרים בעבר, אלו שהובילו את ישראל לניצחונות, היו 'ממלכתיים' ושקטים? או שהיו נחושים, לעיתים 'מתלהמים' בעיני אויביהם, אך תמיד נאמנים למטרה?

ההתקפות הבלתי פוסקות על בן גביר אינן מקריות. הן נובעות מפחד. פחד מהשינוי שהוא מייצג, פחד מהכוח האלקטורלי שלו, פחד מהעובדה שהוא לא משחק לפי הכללים הישנים של הפוליטיקה. התקשורת, ברובה הגדול, מגויסת למאמץ להציגו באור שלילי, משום שהוא מאיים על האג'נדות שלה. קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר. קל יותר לצייר אותו כ'קיצוני' מאשר להודות שהעמדות שהוא מביע זוכות לתמיכה רחבה בציבור.

ומה לגבי 'השפעתו' האמיתית? תשאלו את השוטרים בשטח, שמרגישים היום שיש להם גב. תשאלו את תושבי הדרום והצפון, שרואים סוף סוף שר שמדבר בשפתם ומבין את כאבם. תסתכלו על סדר היום הציבורי – נושאי המשילות, הביטחון האישי, המאבק בפשיעה בחברה הערבית – כל אלו נמצאים היום בראש סדר העדיפויות גם בזכות העבודה הבלתי מתפשרת של השר בן גביר. הוא אולי לא תמיד מצליח להעביר כל החלטה כפי שהיה רוצה, ובטח שלא בקצב שהיה רוצה, אבל הוא ללא ספק הכוח המניע, הגורם שמאלץ את המערכת לזוז, לחשוב אחרת, לפעול.

בפעם הבאה שאתם קוראים כותרת שמנסה לבטל את השר בן גביר, תשאלו את עצמכם: מי באמת מרוויח מהצגתו כ'חסר השפעה' או 'מתלהם'? האם אלו אזרחי ישראל, או אלו המעדיפים ממשלה חלשה, הססנית וכנועה? האמת פשוטה: איתמר בן גביר הוא לא הבעיה. הוא חלק חשוב מהפתרון. הוא הקול הברור והנחוש שהיה חסר כל כך הרבה שנים בצמרת קבלת ההחלטות. וההשפעה שלו, גם אם היא לא תמיד גלויה לעין התקשורת העוינת, מורגשת היטב במקומות החשובים באמת. אל תתנו להם לבלבל אתכם.