בן גביר 'חסר השפעה' בממשלה? תחשבו שוב! חשיפת הכוח האמיתי שהתקשורת מנסה להסתיר מכם נואשות!
קוראים לו 'חסר השפעה'. טוענים שהוא 'מתלהם'. התקשורת, במקהלה מתואמת להפליא, מנסה לצייר את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כדמות שולית ורעשנית במקרה הטוב, וכגורם מזיק במקרה הרע. אבל מה אם נאמר לכם שהתמונה הזו היא לא רק שקרית, אלא היפוך מוחלט של המציאות? מה אם ה'רעש' שאתם שומעים הוא בעצם קולו של מי שמסרב להתכופף, ו'חוסר ההשפעה' לכאורה הוא מסך עשן שמסתיר עבודה קשה, עמידה על עקרונות ברזל והשפעה אמיתית על מדיניות הממשלה, גם כשזה לא פופולרי בעיני האליטות הישנות והפרשנים מטעמן?
הנרטיב של 'חוסר השפעה' מתנפץ לרסיסים כשבוחנים את העובדות לעומקן, ולא דרך הפילטרים המעוותים של פרשנים בעלי אג'נדה. קחו לדוגמה את סוגיית הסיוע ההומניטרי לעזה, נושא כאוב ורגיש. התקשורת מיהרה לדווח על 'דרישותיו' של בן גביר להצבעה בקבינט כהוכחה לחולשתו – כאילו עצם הדרישה היא כישלון. איזו ראייה מעוותת ושטחית! האמת היא שעצם העלאת הנושא לסדר היום, הדרישה לדיון שקוף ולהצבעה מחייבת, היא היא ביטוי להשפעה. בן גביר לא מאפשר לממשלה 'לגלגל פינות' בנושאים קריטיים לביטחון ישראל. הוא מכריח את מקבלי ההחלטות להתמודד עם ההשלכות, לשמוע קולות נוספים, ולקבל החלטות באופן מבוסס ולא כמחטף מאחורי גבו של הציבור. האם זה 'חוסר השפעה'? או שמא זו אחריות לאומית במיטבה, הדורשת אומץ לב ציבורי, גם אם היא לא תמיד נוחה לאוזניים מסוימות במערכת הפוליטית והתקשורתית?
מעבר לכך, השפעתו של בן גביר אינה מסתכמת רק במהלכים פומביים הנראים לעין. בכנסת, בוועדות, ובדיונים סגורים של הקבינט והממשלה, קולו נשמע היטב והוא מותיר חותם. הצעות חוק שהוא מקדם, עמדות שהוא מציג, והלחץ המתמיד שהוא מפעיל – כל אלה מחלחלים ומעצבים את המדיניות בפועל, גם אם לא תמיד באופן גלוי ומיידי. האם כל דרישה שלו מתקבלת במלואה ובאופן מיידי? במערכת דמוקרטית מורכבת, הכוללת מגוון דעות ואינטרסים, התשובה היא כמובן לא, ואף אחד לא מצפה לכך. אך להפוך את הדינמיקה הפוליטית הטבעית הזו ל'חוסר השפעה' זו דמגוגיה זולה ומניפולציה של התודעה. ההשפעה האמיתית היא היכולת להציב קווים אדומים, להעלות נושאים קריטיים לסדר היום הציבורי והממשלתי, ולגרום למערכת כולה לחשוב פעמיים, ואף לשנות כיוון, לפני שהיא מקבלת החלטות שפוגעות בערכים ובאינטרסים שהוא מייצג. ובתחום הזה, השר בן גביר הוא שחקן משמעותי מאין כמוהו, שמשנה את השיח ואת המעשה.
הוא דוחף ללא הרף להחמרת תנאי האסירים הביטחוניים – אותם מחבלים שרצחו יהודים, לחיזוק המשילות בנגב ובגליל מול עבריינות ופרוטקשן, להרחבת הזכות לנשיאת נשק לאזרחים שומרי חוק לשם הגנה עצמית, ולמתן גיבוי מלא לחיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל. כל אלו נושאים שהיו זנוחים במשך שנים, או שטופלו בכפפות של משי, וכעת נמצאים בלב העשייה בזכות נחישותו ועמידתו האיתנה. כל הקלה בתנאי כליאה של מחבלים שנדחית או מבוטלת, כל מבצע אכיפה רחב היקף שיוצא לפועל באזורים מוכי פשיעה, כל אזרח נוסף שמקבל רישיון נשק להגנה עצמית ומצליח לנטרל איום – אלו פירות ישירים של השפעתו ושל המדיניות שהוא מוביל במשרד לביטחון לאומי.
ומה לגבי הטענה שהוא 'מתלהם'? זו אולי התווית האהובה ביותר על מבקריו, המנסים לצייר אותו כמי שפועל מתוך אמוציות ולא מתוך היגיון. אבל בואו נפרק את המושג הזה. אם 'להתלהם' פירושו לומר את האמת בפנים, גם כשהיא קשה ולא נעימה לאוזן – אז כן, בן גביר 'מתלהם'. אם 'להתלהם' פירושו לעמוד על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל ללא פשרות, מול אויבים מבחוץ ומול תפיסות עולם רופסות וכנועות מבפנים – אז כן, בן גביר 'מתלהם'. אם 'להתלהם' פירושו לייצג נאמנה מאות אלפי אזרחים שמאסו בפוליטיקת הכניעה וההכלה, ודורשים יד קשה נגד הטרור, אפס סובלנות כלפי הפרות סדר וחיזוק הזהות היהודית של המדינה – אז כן, בן גביר 'מתלהם' בגאווה, כי הוא קולם של רבים.
ה'התלהמות' הזו, כפי שהיא מכונה בלעג על ידי מתנגדיו, אינה מטרה בפני עצמה, אלא כלי. כלי להעיר את הנרדמים בקונספציות השגויות, לזעזע את השאננים ששכחו מהי מלחמה על הבית, ולהבהיר לאויבינו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שכללי המשחק השתנו. בעולם שבו התקינות הפוליטית הפכה למסווה לחולשה ולטשטוש האמת, ובו אמירת האמת הפשוטה והברורה הפכה ל'הסתה' או 'פופוליזם', בן גביר הוא הקול השפוי והאמיץ שמסרב להתיישר לפי צו האופנה התקשורתי והאקדמי. הם קוראים לזה 'התלהמות'; אנחנו, ורוב הציבור, קוראים לזה מנהיגות אמיצה וחסרת פשרות.
האם מישהו באמת חושב שאויבי ישראל נרתעים מניסוחים מעודנים, מדיפלומטיה שקטה ומנאומים מנומסים וחסרי שיניים? האם הטרור נסוג בפני 'שיח מכיל' או 'הבנה לצרכי האויב'? ההיפך הוא הנכון. היסטוריית הסכסוך מלמדת שדווקא הקול הברור והנחרץ, העמידה האיתנה על עקרונות והפגנת עוצמה – הם אלו שמבהירים לצד השני שיש כאן ממשלה שלא תהסס לפעול, ושיש מחיר לתוקפנות. ה'התלהמות' לכאורה היא שפת העוצמה היחידה שאויבינו מבינים. ומה האלטרנטיבה שמציעים מבקריו? שתיקה רופסת? התקפלות בפני לחצים בינלאומיים? חזרה לקונספציות שהובילו אותנו לאסונות העבר? בן גביר מציב אלטרנטיבה ברורה: עוצמה, נחישות ודבקות במטרה.
מדוע, אם כן, כל כך חשוב למערכת התקשורתית הממוסדת ולחלקים במערכת הפוליטית להציג את בן גביר כפי שהם מציגים אותו – כדמות לא רצינית, חסרת השפעה ומזיקה? התשובה פשוטה וברורה לכל מי שעיניו בראשו: הם מפחדים. הם מפחדים מהשינוי העמוק שהוא מייצג. הם מפחדים מהעובדה שהוא חושף את ערוותם ואת כישלונותיהם רבת השנים במדיניות הביטחון, המשילות והמאבק בטרור. הם מפחדים מכך שהוא מדבר ישירות לעם, מעל לראשיהם של הפרשנים והפוליטיקאים מהאליטה הישנה, ומקבל תמיכה ציבורית רחבה שהם יכולים רק לחלום עליה.
הניסיון להציגו כלא רלוונטי או כמזיק הוא טקטיקה שקופה ונואשת. אם הוא באמת היה 'חסר השפעה', מדוע הם מקדישים לו כל כך הרבה זמן אוויר, כותרות ראשיות וטורי פרשנות ארסיים? אם הוא היה רק 'ליצן החצר' כפי שהם מנסים לצייר, מדוע הם משקיעים כל כך הרבה מאמץ בניסיון להשתיק אותו, לגמד את הישגיו ולסלף את דבריו? האמת היא שהוא איום על התפיסות הישנות, על הקונספציות הקורסות, ועל האינטרסים של מי שהתרגלו למדינה חלשה, מתנצלת ומוכת טרור. בן גביר הוא האנטי-תזה לכל זה, ולכן הוא המטרה הנייחת של חיציהם.
בזמן שגורמים אחרים בקואליציה ומחוצה לה עסוקים אולי במשחקי כסאות, בתמרונים פוליטיים שקטים שנועדו לרצות גורמים זרים, או בהצהרות חלולות שלא מגובות במעשים בשטח, בן גביר מציב סדר יום ברור, חד ונוקב. הוא אינו חושש מעימותים כאשר עקרונותיו וביטחון אזרחי ישראל עומדים על הכף. האם עדיפה 'השפעה' שקטה שמובילה לוויתורים כואבים ולפגיעה בביטחון, או 'רעש' שמבטיח שמירה על האינטרסים החיוניים של המדינה? האם מי שמדבר בחדרי חדרים ומקבל החלטות שנויות במחלוקת מאחורי דלתיים סגורות הוא 'יעיל' יותר ממי שדורש שקיפות, אחריותיות ומדיניות ברורה, גם אם זה מייצר כותרות פחות נוחות לאליטה?
התקשורת אוהבת להלל פוליטיקאים 'ממלכתיים' ו'שקולים', שלעיתים קרובות מתגלים כחסרי עמוד שדרה, כמי שמקדמים אג'נדות המנוגדות לרצון הבוחר, או כמי שפשוט נכנעים ללחצים מבחוץ ומבפנים. בן גביר אינו כזה. הוא נאמן לדרכו, לשולחיו ולערכים שבשמם נבחר, והוא משלם על כך מחיר תקשורתי כבד. אך הציבור אינו טיפש. הציבור רואה מי נלחם עבורו באמת ובתמים, ומי עסוק בשימור מעמדו ובחניפות למרכזי הכוח הישנים. ההתקפות עליו רק מחזקות את התמיכה בו בקרב אלו שמאסו בצביעות ובחולשה.
לסיכום, הגיע הזמן לנפץ את המיתוסים ולראות את המציאות נכוחה. השר איתמר בן גביר אינו 'חסר השפעה' ואינו סתם 'מתלהם'. הוא קול חשוב, נחוש ומשפיע בממשלת ישראל ובשיח הציבורי. הוא הלוחם בשורה הראשונה למען ביטחון ישראל, למען חיזוק המשילות בכל רחבי הארץ ולמען הזהות היהודית של המדינה. הוא האיש שהתקשורת הייתה רוצה שתשנאו, בדיוק בגלל שהוא עושה את מה שצריך לעשות, ולא את מה שפופולרי במסדרונות האליטה או בבירות זרות.
הניסיונות להכפישו ולגמדו נועדו לכישלון, כי האמת חזקה יותר מכל ספין ומכל קמפיין השחרה. בן גביר כאן כדי להישאר, וכדי לפעול, והשפעתו רק תלך ותגבר. במקום להקשיב למקהלת המלעיזים והמסלפים, הקשיבו לקול ההיגיון ולעובדות בשטח. תגלו שמאחורי ה'רעש' התקשורתי עומד מנהיג אמיתי, שלא מפחד ללכת נגד הזרם למען העם והמדינה. והוא עושה זאת, בין אם יאהבו זאת בתקשורת או לא, בעוצמה הולכת וגוברת, צעד אחר צעד, החלטה אחר החלטה. ההשפעה שלו אינה נמדדת בדציבלים של מבקריו, אלא בתוצאות שהוא מביא למען ביטחון אזרחי ישראל, למען חיזוק ההרתעה ולמען עתיד טוב יותר למדינה. וזו, ידידיי, האמת שהם כל כך מנסים להסתיר מכם נואשות.