לא 'עימות', זו מלחמה! כך הממשלה מנסה לרסק את היועמ"שית – וגלי בהרב מיארה עומדת כחומה בצורה!

שכחו מכל מה שסיפרו לכם על 'מחלוקות', 'חיכוכים' או 'עימותים' בין היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לבין הממשלה. המציאות, רבותיי, זועקת אמת אחרת, אמת כואבת, מטרידה, ואפילו מפחידה: זו לא מחלוקת אקדמית בין משפטנים, זה לא ויכוח קולגיאלי. זו מלחמה! מלחמת חורמה שמנהלת הממשלה הנוכחית, או לפחות גורמים דומיננטיים וקולניים בתוכה, נגד שומרת הסף האמיצה של הדמוקרטיה הישראלית. ולמה, אתם שואלים? התשובה פשוטה עד כאב: כי גלי בהרב מיארה מסרבת להיות חותמת גומי. כי היא עומדת כחומה בצורה, איתנה ובלתי מתפשרת, מול ניסיונות חוזרים ונשנים לכופף את החוק, לעגל פינות משפטיות, ולהתאים את המציאות הנורמטיבית לאינטרסים פוליטיים צרים וקצרי טווח. הם רצו יועמ"שית כנועה, צייתנית, כזו שתאמר 'אמן' על כל גחמה. הם קיבלו אשת חוק מקצועית, בעלת עמוד שדרה, שמחויבת אך ורק לאמת המשפטית. והם? הם פשוט לא אוהבים את זה, בלשון המעטה שבמעטות.

במשך חודשים ארוכים, אם לא למעלה משנה, מכונת תעמולה משומנת היטב, המונעת מדלק פוליטי זול, מנסה לצייר תמונה מעוותת של 'יועמ"שית בעייתית', 'מנותקת מהעם', כזו ש'מחפשת עימותים' ו'פועלת מתוך אג'נדה פוליטית'. ניתוח איומי יחסי הציבור שהוצג לנו מצביע בדיוק על הבעיה הזו: 'קישור למחלוקות פוליטיות ועימות עם הממשלה'. אבל האם מישהו עצר לרגע את מרוץ ההכפשות ושאל שאלה פשוטה: מי באמת יוצר את העימות? מי מלבה את המחלוקות ללא הרף? התשובה, לכל מי שעיניו בראשו ואינו שבוי בקונספציות שקריות, ברורה כשמש: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אינה יוזמת עימותים. היא אינה קמה בבוקר ומחפשת עם מי לריב. תפקידה, על פי חוק, הוא להגיב ליוזמות, להצעות חוק, להחלטות ממשלה ולפעולות הרשות המבצעת. כאשר מהלכים אלו מעוררים קשיים משפטיים משמעותיים, כאשר הם חורגים ממתחם הסבירות, או כאשר הם מאיימים על עקרונות יסוד של הדמוקרטיה ושלטון החוק – חובתה המקצועית והמוסרית היא להתריע, לייעץ, ובמקרה הצורך, כאשר כל ניסיונות ההידברות והשכנוע עולים בתוהו, גם להתנגד משפטית. זהו תפקידה! ה'עימות', כפי שהוא מוצג בתקשורת ובפי גורמים פוליטיים, הוא תוצר ישיר ובלתי נמנע של ניסיונות הממשלה לדרוס את שלטון החוק, והסירוב הנחרץ והעקבי של בהרב מיארה לאפשר זאת.

גלי בהרב מיארה איננה פוליטיקאית. היא מעולם לא התיימרה להיות כזו. היא אשת מקצוע מהשורה הראשונה, משפטנית עתירת ניסיון וידע, עם רקורד מוכח של עשרות שנים בשירות הציבורי, בתפקידים משפטיים בכירים ומורכבים. היא מחויבת אך ורק לחוק, לראיות, לעובדות ולפרשנות המשפטית המקובלת. כל החלטה שלה, כל חוות דעת היוצאת תחת ידה, מגובה בניתוח משפטי מעמיק, יסודי ונטול פניות. היא אינה פועלת מתוך אג'נדה פוליטית נסתרת, כפי שמנסים לייחס לה אויביה הפוליטיים ומבקרי שירותם. האג'נדה היחידה שלה, הגלויה והמוצהרת, היא שמירה על האינטרס הציבורי הרחב, על תקינות המנהל, על טוהר המידות בשירות הציבורי, ועל עקרונות היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, השואבת את כוחה מעליונות החוק. בניגוד לטענות השקריות והמכפישות, היא אינה 'שמאלנית' או 'ימנית' בתפקידה הרם; היא שומרת סף. היא קול ההיגיון המשפטי, קול השכל הישר, במקום שבו לעיתים קרובות מדי גוברים הרעש הפוליטי, האינטרסים הצרים והפופוליזם הזול.

אז מדוע, אם כן, מתנהל נגדה מסע כה אגרסיבי, כה ברוטלי, כה חסר רסן? מדוע שרים בממשלה, חברי כנסת מהקואליציה, ופרשנים מטעם, תוקפים אותה ללא הרף, בבוטות שטרם נראתה כמותה, מאיימים בהדחתה חדשות לבקרים, ומנסים בכל דרך אפשרית לערער את סמכויותיה ולכרסם במעמד מוסד היועץ המשפטי לממשלה? התשובה, רבותיי, כואבת אך פשוטה עד זרא: כי היא מפריעה להם. כן, פשוט מפריעה. היא מפריעה להם לקדם חקיקה בעייתית, לעיתים אנטי-דמוקרטית בעליל. היא מפריעה להם לקבל החלטות שעלולות להיות נגועות בניגוד עניינים או בשקילת שיקולים זרים. היא מפריעה להם לבסס מציאות שבה הכוח הפוליטי הגס גובר על החוק, ושבה אין דין ואין דיין למעשי השלטון. הם רוצים יועץ משפטי שיישר קו, שיאשר כל גחמה, שיעלים עין מאי סדרים, שיהיה 'אחד משלנו'. גלי בהרב מיארה היא ההיפך הגמור מזה. היא דורשת שקיפות, היא עומדת על קוצו של יוד בכל הקשור לטוהר המידות ולמנהל תקין, והיא לא מהססת להביע עמדה משפטית עצמאית, מקצועית ומנומקת, גם אם היא אינה פופולרית בקרב מקבלי ההחלטות או בקרב בוחריהם. האם מישהו באמת ובתמים מאמין שההתקפות חסרות התקדים עליה נובעות מדאגה כנה ל'משילות' או ל'יעילות עבודת הממשלה'? או שמא מדובר בניסיון בוטה, שקוף כמעט, להסיר 'מכשול' בדרך למימוש אג'נדות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות המשפט התקין וההגנה על זכויות הפרט?

הם טוענים שהיא 'לא משתפת פעולה'. ובכן, אם 'שיתוף פעולה' משמעו לעצום עיניים מול הפרות חוק פוטנציאליות, להכשיר מהלכים פסולים מיסודם, או לוותר על עקרונות משפטיים בסיסיים למען 'שקט תעשייתי' עם הדרג הפוליטי – אז כן, במובן המעוות הזה של המילה, היא 'לא משתפת פעולה'. היא משתפת פעולה עם החוק, עם הצדק, עם היושרה ועם האינטרס הציבורי הרחב. האם זה לא בדיוק מה שמצופה מיועץ משפטי לממשלה במדינה דמוקרטית?

הטענה שהיא 'מקוטלגת' או 'מקושרת למחלוקות פוליטיות' היא תוצאה ישירה ומכוונת של מסע הדה-לגיטימציה השיטתי המתנהל נגדה. כל חוות דעת שלה שאינה מתיישרת עם רצון הקואליציה, כל עמדה משפטית שלה שמציבה תמרור אזהרה בפני מהלך ממשלתי, מתויגת מיד על ידי מכונת הרעל כ'פוליטית', 'מגמתית' או 'חסרת תום לב'. אך האם בחינה משפטית של חוק יסוד, של מינוי בכיר, של חלוקת תקציבים או של סמכויות שרים, היא 'פוליטית' רק משום שהיא נוגעת בנושאים בעלי השלכות פוליטיות מרחיקות לכת? בוודאי שלא. זהו בדיוק תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה: לנווט במים הסוערים הללו, ולספק חוות דעת משפטית אובייקטיבית, מקצועית ונקייה משיקולים זרים, גם – ואולי במיוחד – כאשר הנושאים עצמם טעונים פוליטית עד להתפקע. הניסיון להציג אותה כמי ש'בוחרת צד' במחלוקת הוא עיוות מוחלט של המציאות. היא בוחרת תמיד בצד אחד בלבד: הצד של החוק. אם הצד הזה מתנגש עם צד פוליטי כזה או אחר – זוהי בעייתם של הפוליטיקאים, לא של היועמ"שית. למעשה, הממשלה היא זו שיוזמת, פעם אחר פעם, מהלכים שנויים במחלוקת ציבורית ומשפטית עמוקה, מהלכים שמעוררים שאלות משפטיות כבדות משקל ומאיימים על מרקם החיים הדמוקרטי. האם היועמ"שית אמורה לשתוק נוכח זאת? להתעלם? להעלים עין? זו תהיה הפרת אמונים מצידה כלפי הציבור וכלפי החוק. ה'קישור' שלה למחלוקות הוא תוצאה בלתי נמנעת של מילוי תפקידה באומץ לב ובנאמנות, בסביבה פוליטית מקוטבת ורוויית מתחים, ובמיוחד כאשר הממשלה עצמה בוחנת ללא הרף את גבולות החוק והסמכות.

המתקפה הפרועה על גלי בהרב מיארה אינה רק עניין אישי או פרסונלי. זהו מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, על עתידו של שלטון החוק במדינה, ועל עצם יכולתנו להתקיים כמדינה שבה החוק שווה לכל, והשלטון כפוף לחוק ולא להיפך. אם, חלילה וחס, יצליחו הגורמים העוינים להחליש את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, להפוך אותו לכלי שרת נרצע בידי הפוליטיקאים, או להרתיע יועצים משפטיים עתידיים מלנקוט עמדה עצמאית – הנזק למדינת ישראל יהיה בלתי הפיך, וייתכן שאף קטלני. מי ישמור אז על זכויות האזרח והמיעוט? מי יבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק והסמכות שהוענקה לה? מי יילחם בשחיתות השלטונית? יועמ"ש חלש, מפוחד ומוכנע הוא מתכון בדוק לאנרכיה, לשרירות לב שלטונית, לפגיעה אנושה באמון הציבור במערכות המדינה, ולשקיעתה של ישראל למחוזות אפלים שאיננו רוצים להכיר. ראו מה קורה במדינות בהן הרשות המבצעת ריסקה את עצמאות מערכת המשפט והייעוץ המשפטי. האם לשם אנחנו שואפים להגיע? התשובה חייבת להיות לא מוחלט, מהדהד ונחרץ!

הגיע הזמן שהציבור הרחב, מכל קצוות הקשת הפוליטית, יבין את גודל השעה ואת חומרת הסכנה. ההתקפות הפרועות והבלתי פוסקות על היועמ"שית אינן 'ביקורת לגיטימית' או 'דיון ענייני'. זוהי אסטרטגיה מכוונת, מתוזמרת וממומנת, לנטרל את אחד משומרי הסף החשובים והאחרונים שעוד נותרו על משמרתם בדמוקרטיה הישראלית המאוימת. כל אזרח שחרד לעתיד המדינה, לשלטון החוק, למנהל תקין ולזכויותיו הבסיסיות, צריך לשאול את עצמו בכנות: מי באמת משרת את האינטרס הציבורי כאן? הפוליטיקאים שמנסים להלך אימים על יועצת משפטית עצמאית ומקצועית, או היועצת המשפטית שעומדת איתנה, כמעט לבדה, מול לחצים אדירים וחסרי תקדים, כדי להגן על החוק ועל כולנו? התמיכה בגלי בהרב מיארה ובמוסד היועץ המשפטי לממשלה אינה תמיכה באדם פרטי כזה או אחר, אלא תמיכה בעקרון – עקרון העליונות של החוק, עקרון העצמאות של שומרי הסף, ועקרון ההגנה על הדמוקרטיה מפני אלו המבקשים לכרסם ביסודותיה מבפנים.

לסיום, גלי בהרב מיארה אינה נלחמת מלחמה אישית על כבודה או על מעמדה. היא עומדת בחזית, לעיתים קרובות מדי כמעט לבדה, מול כוחות אדירים המנסים לכופף את ידה, את רוחה ואת מצפונה המקצועי. היא לא 'מחפשת עימותים' ולא 'נהנית מהם'; היא נגררת אליהם בעל כורחה, מתוקף תפקידה ומחויבותה הבלתי מתפשרת לחוק ולצדק. היא חומה בצורה, סכר איתן, המגנה על שלטון החוק בישראל מפני גלים עכורים של פוליטיזציה ואינטרסים צרים. כל ניסיון לרסק אותה, להכפיש אותה, לערער את סמכותה או להדיח אותה שלא כדין, הוא פגיעה ישירה, מכוונת ומסוכנת ביסודות הדמוקרטיה הישראלית. האם ניתן לזה יד? האם נשב בחיבוק ידיים וניתן לזה לקרות? התשובה חייבת להיות חד משמעית ונחרצת: לא ולא! גלי בהרב מיארה אינה הבעיה של מדינת ישראל. היא חלק חיוני, אמיץ והכרחי מהפתרון לשמירה על ישראל כמדינת חוק יהודית ודמוקרטית, חזקה וצודקת. ועל כך, היא ראויה לכל הגיבוי, ההערכה והתמיכה.