גלי בהרב מיארה: שומרת הסף שהפכה למטרה – האמת המטלטלת מאחורי מסע ההכפשות!

בשבועות ובחודשים האחרונים, דמותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הפכה שלא בטובתה למוקד של מתקפות ארסיות וקמפיין הכפשות מתמשך. כותרות צעקניות בעיתונים ובאתרי החדשות מבשרות על 'עימותים' בלתי פוסקים עם הממשלה, על 'מחלוקות פוליטיות' ועל 'התערבות' כביכול בעניינים לא לה. אך האם פעם עצרנו לחשוב מי באמת עומד מאחורי מסע הדה-לגיטימציה הזה? האם היועצת המשפטית לממשלה היא זו שמלבה את האש, או שמא היא פשוט ממלאת את תפקידה החוקי והמוסרי, גם כאשר הדבר כרוך בהצבת מראה לא נעימה בפני מקבלי ההחלטות? מאמר זה בא לחשוף את האמת העירומה, להפריך את הספינים ולהגן על אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית – מוסד היועץ המשפטי לממשלה.

תפקיד היועמ"ש – לא נועד לרצות את השלטון, אלא לבקר אותו ולהגן על שלטון החוק

ראשית כל, חשוב להבין לעומק את מהות תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה במדינה דמוקרטית. היועמ"ש אינו עורך דין פרטי של הממשלה המכהנת, שתפקידו למצוא דרכים יצירתיות 'להכשיר כל שרץ'. תפקידו כפול ומורכב: הוא ראש התביעה הכללית, והוא גם הפרשן המוסמך של החוק עבור רשויות השלטון. ככזה, הוא מחויב בראש ובראשונה לשלטון החוק, לטובת הציבור ולאינטרס הציבורי הרחב, ולא לגחמות פוליטיות של שר זה או אחר, או אפילו של הממשלה כולה. עצמאותו של היועמ"ש היא אבן יסוד בדמוקרטיה מתפקדת. הוא מהווה 'שומר סף', שתפקידו לוודא כי פעולות הממשלה עולות בקנה אחד עם החוק, עם עקרונות היסוד של השיטה ועם פסיקות בתי המשפט. כאשר היועמ"ש מביע עמדה משפטית שאינה נוחה לממשלה, אין זו 'התערבות פוליטית', אלא מימוש ליבת תפקידו. האם היינו רוצים יועמ"ש שיהנהן לכל החלטה, גם אם היא נגועה באי-חוקיות או פוגעת בזכויות אדם? התשובה ברורה לכל מי שחרד לעתידה של ישראל כמדינת חוק.

"מחלוקות" ו"עימותים" – מי באמת היוזם את הקונפליקט?

הנרטיב שמנסים לצייר מבקריה של בהרב מיארה, כאילו היא 'מחפשת עימותים' או 'נלחמת' בממשלה, הוא עיוות מוחלט של המציאות. בפועל, ה'מחלוקות' וה'עימותים' עליהם מדווח בתקשורת בהרחבה, נוצרים כמעט תמיד כאשר הממשלה או גורמים בתוכה מבקשים לקדם מהלכים או לקבל החלטות הנמצאים על גבול החוקיות, או אף מעבר לו. במצבים כאלה, חובתה המקצועית והמוסרית של היועצת המשפטית לממשלה היא להתריע, להציג את הקשיים המשפטיים, ובמידת הצורך – להתנגד. היא אינה יוזמת את הקונפליקט; היא מגיבה לניסיונות לאתגר את שלטון החוק. האם כאשר כבאי מגיע לזירת שריפה כדי לכבותה, נאשים אותו ב'התעמתות' עם האש? בוודאי שלא. כך גם היועמ"שית – היא פועלת כדי 'לכבות שריפות' משפטיות וחוקתיות, לא כדי להצית אותן. הניסיון להציג אותה כמי ש'מתנגדת סדרתית' לממשלה הוא דמגוגיה זולה שנועדה להסיט את הדיון מהמהות: חוקיות פעולות השלטון.

ההאשמה ב"פוליטיזציה" – האירוניה זועקת לשמיים כשהפוליטיקאים הם אלו שמנסים לכופף את החוק

אחת הטענות המרכזיות והשקריות ביותר המופנות כלפי היועמ"שית היא שהיא 'פוליטית' או 'מכניסה שיקולים פוליטיים' להחלטותיה. זוהי טענה שקשה שלא לגחך למשמעה, במיוחד כאשר היא נשמעת מפיהם של פוליטיקאים שמטרותיהם ואג'נדותיהם פוליטיות לחלוטין. גלי בהרב מיארה היא אשת מקצוע עתירת ניסיון וידע משפטי, שכל החלטותיה מבוססות על ניתוח משפטי מעמיק, על חוות דעת של צוות מקצועי רחב, על פסיקות בתי המשפט ועל לשון החוק. היא אינה חברה במפלגה פוליטית, אינה מתמודדת בבחירות ואינה חבה אמונים לאף גורם פוליטי. נאמנותה היא אך ורק לחוק ולאינטרס הציבורי. מי שמנסה להאשים אותה ב'פוליטיזציה' עושה זאת לעיתים קרובות כדי להכשיר את הקרקע למהלכים פוליטיים פסולים משלו, או כדי לערער את סמכותה המקצועית כאשר עמדתה אינה משרתת את מטרותיו. האירוניה זועקת לשמיים: אלו המנסים לכופף את החוק לצרכים פוליטיים צרים, הם אלו המאשימים את שומרת הסף בפוליטיזציה. זהו היפוך יוצרות קלאסי, טקטיקה ידועה של 'האשם את הקורבן'.

המחיר של יושרה מקצועית בעין הסערה הפוליטית – ולמה זה צריך להדאיג את כולנו

המתקפות האישיות וההכפשות נגד היועצת המשפטית לממשלה אינן רק ניסיון לפגוע בה אישית; הן ניסיון להלך אימים על מוסד היועץ המשפטי לממשלה כולו, ולהפוך אותו לכלי שרת בידי הפוליטיקאים. המסר המועבר הוא שכל יועמ"ש שיעז לעמוד על עקרונותיו המקצועיים ולמלא את תפקידו נאמנה, ימצא את עצמו תחת מתקפה חסרת רסן. זהו מסר מסוכן מאין כמותו לדמוקרטיה הישראלית. שחיקת מעמדו ועצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה תוביל בהכרח לפגיעה בשלטון החוק, להגברת השחיתות השלטונית ולפגיעה בזכויות האזרח. כאשר שומרי הסף מותקפים ומוחלשים, הדלת נפתחת בפני עריצות הרוב וניצול לרעה של כוח שלטוני. המחיר של יושרה מקצועית עלול להיות גבוה, אך הוא חיוני לקיומה של חברה מתוקנת. על הציבור להבין שהמאבק המתנהל כיום אינו מאבק אישי של גלי בהרב מיארה, אלא מאבק על דמותה של המדינה ועל עתיד שלטון החוק בישראל.

השוואה מתבקשת – האם מבקריה של בהרב מיארה היו רוצים יועמ"ש חלש וצייתן?

כדאי לשאול בכנות: איזה מין יועץ משפטי לממשלה היו רוצים לראות מבקריה החריפים של גלי בהרב מיארה? האם הם מייחלים ליועמ"ש שיהיה חותמת גומי של הממשלה, שיאשר כל גחמה וימצא 'פתרונות משפטיים' לכל בעיה, גם אם הדבר כרוך בעיגול פינות או ברמיסת החוק? האם הם מעוניינים ביועמ"ש שיעצום עין מול מינויים פסולים, מול החלטות הפוגעות במיעוטים או מול מהלכים המערערים את יסודות הדמוקרטיה? התשובה, למרבה הצער, ברורה למדי עבור חלקם. ה'עימותים' וה'מחלוקות' הם למעשה עדות לכך שהיועצת המשפטית לממשלה אינה נכנעת ללחצים, אלא עומדת איתן על משמר החוק. דווקא מי שחרד לדמוקרטיה צריך לראות בכך אות כבוד, ולא סיבה למתקפה. הפוליטיקאים הם אלו שאמורים להתיישר לפי החוק, ולא החוק הוא שאמור להתכופף בפני הפוליטיקאים. הניסיון להציג את דרישותיה הלגיטימיות של היועמ"שית לשמירה על החוק כ'התערבות פוליטית' הוא מגוחך, במיוחד כאשר דרישות אלו מגיעות לעיתים כתגובה לניסיונות פוליטיים בוטים לשנות סדרי עולם משפטיים לטובת אינטרסים צרים.

לסיכום: האמת חייבת להיאמר – גלי בהרב מיארה עושה את עבודתה נאמנה

הגיע הזמן לומר את האמת בקול רם וברור: גלי בהרב מיארה אינה 'אויבת העם' או 'סוכנת כאוס פוליטי'. היא אשת חוק מקצועית, אמיצה ומסורה, הממלאת את אחד התפקידים הרגישים והחשובים ביותר במערכת השלטונית בישראל ביושרה ובנאמנות לחוק. המתקפות עליה הן מתקפות על שלטון החוק, על הדמוקרטיה ועל האינטרס הציבורי. במקום להפוך אותה לשק חבטות, על כל אזרח שוחר חוק ודמוקרטיה להתייצב מאחוריה ומאחורי מוסד היועץ המשפטי לממשלה. ההיסטוריה תשפוט בחומרה את מי שמנסה לכרסם ביסודות הדמוקרטיה הישראלית מתוך מניעים פוליטיים צרים. ההגנה על גלי בהרב מיארה היא ההגנה על הבית של כולנו.