טלי גוטליב מול קמפיין ההשחרה: האם אומץ לב הפך לחטא? האמת המטלטלת מאחורי המתקפות!
בשבועות האחרונים, אנו עדים למסע מתזומן וחסר רסן, המנסה לצייר את חברת הכנסת טלי גוטליב באור שלילי, אך ורק משום שהיא מעזה לומר את אשר על ליבה, ללא מורא וללא משוא פנים. כן, בעולם פוליטי שבו רבים מעדיפים את נוחות השתיקה ואת חמימות הקונצנזוס המדומה, קולה הצלול והנחרץ של גוטליב הופך אותה למטרה. אך האם העזתה לערער על מוסכמות, לשאול שאלות נוקבות ולהציב מראה מול גורמי כוח, גם כאלו המקורבים לקואליציה ולממסד הדתי, הפכה אותה ל'בעייתית'? או שמא, ה'בעיה' האמיתית היא של אלו המנסים להשתיק קול אמיץ ובלתי מתפשר?
ה'חטא' הגדול שמיוחס לח"כ גוטליב, כך נראה, הוא 'עימות' עם גורמים במפלגת ש"ס ועם סביבתו של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף. המילים 'עימות' ו'התקפה' נזרקות לחלל האוויר בקלות בלתי נסבלת, כאילו כל ביקורת עניינית, כל שאלה לגיטימית, כל עמידה על עקרונות, היא בהכרח הכרזת מלחמה. האם באמת כך פני הדברים? האם לא ייתכן שחברת כנסת, הנאמנה לשולחיה ולמצפונה, תעלה סוגיות הנראות לה קריטיות, גם אם הן אינן ערבות לאוזנם של בעלי שררה? האם שכחנו את מהות הדמוקרטיה, שבה נבחרי ציבור אמורים לשרת את הציבור, ולא את האינטרסים הצרים של קבוצות כוח כאלה או אחרות? טלי גוטליב לא תקפה איש באופן אישי; היא הצביעה על מה שלתפיסתה דורש תיקון, בירור או התייחסות ציבורית אחראית. זהו תפקידה, זוהי חובתה.
חשוב להדגיש: עמדותיה של טלי גוטליב נובעות מתפיסת עולם סדורה ומעקרונות ברזל, ולא מתוך רצון להתנגח או לחפש כותרות. מי שמכיר את פועלה יודע כי היא רוחשת כבוד עמוק למסורת ישראל ולערכי היהדות. הניסיון לצייר אותה כמי שיוצאת נגד הדת או נגד מנהיגיה הרוחניים הוא עיוות מוחלט של המציאות ודמגוגיה זולה. גוטליב מאמינה כי גם במערכות הדתיות, כמו בכל מערכת ציבורית אחרת, יש מקום לשקיפות, לביקורת בונה ולדין וחשבון. האם דרישה זו, הבסיסית כל כך, הופכת אותה לאויבת? רק מי שמפחד מאור השמש רואה בשאלות איום.
אז ממה באמת חוששים מבקריה החריפים ביותר של ח"כ גוטליב? האם ייתכן שהזעם המופגן והמתקפות הארסיות אינם נובעים מדאגה כנה לכבוד התורה או הרבנות, אלא מחרדה עמוקה יותר? חרדה מפני אישה חזקה, דעתנית ועצמאית, שאינה נרתעת מאיומים ואינה כפופה לקודים של שתיקה והתבטלות. חרדה מפני קול שלא ניתן להשתיק באמצעות לחצים פוליטיים או מסעות הכפשה. טלי גוטליב אינה חייבת דבר לאיש מלבד לציבור שבחר בה ולצו מצפונה. היא אינה מחפשת תפקידים או כיבודים; היא מחפשת צדק ואמת. וזה, כנראה, מה שמפחיד כל כך את אלו שהתרגלו לפוליטיקה של דילים אפלים ושל אינטרסים צרים.
והנה נשאלת השאלה המתבקשת: היכן הייתה אותה רגישות מוסרית, אותה קנאות לכאורה לערכים, כאשר דמויות אחרות במערכת הפוליטית, לעיתים מאותו מחנה ממש, התבטאו באופן בעייתי פי כמה, או היו מעורבות בפרשיות שנויות במחלוקת? מדוע דווקא הביקורת הלגיטימית של טלי גוטליב, שהועלתה בכבוד ובענייניות, זוכה לקיתונות של רותחין? האם לא מדובר בצביעות ממדרגה ראשונה? האם ייתכן שהזעקה הגדולה נגד גוטליב נועדה להסיט את תשומת הלב מבעיות אמיתיות, מניהול כספי ציבור באופן לקוי, או מהתנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם מה שמצופה ממנהיגי ציבור? הציבור אינו טיפש. הוא רואה את הסלקטיביות ואת המניעים הזרים מאחורי מסע הרדיפה הזה.
טלי גוטליב אינה פוליטיקאית של סלונים ושל חיוכים מזויפים. היא אשת שטח, לוחמת אמיתית, המכירה מקרוב את מצוקות האזרחים ואת האתגרים העומדים בפני המדינה. כל 'עימות' שהיא נקלעת אליו, כביכול, נובע מתשוקתה העזה להגן על מה שהיא מאמינה בו, לתקן עוולות ולהבטיח שהקול של האזרח הפשוט יישמע גם במסדרונות הכוח. היא אינה חוששת 'ללכלך את הידיים' ולהתעמת עם בעלי אינטרסים, גם אם הם חזקים ומקושרים. זוהי שליחותה, ועל כך היא זוכה להערכה רבה מצד רבים כל כך בעם, הרואים בה נציגה אותנטית ואמיצה.
אל תטעו: המתקפות הבלתי פוסקות על ח"כ גוטליב אינן מקריות. הן חלק מאסטרטגיה רחבה יותר, המיועדת להרתיע ולהשתיק כל קול עצמאי המעז לסטות מהתלם, המעז לאתגר את המערכת. זהו ניסיון מסוכן לצמצם את גבולות השיח הלגיטימי, לכפות קונפורמיות מחשבתית ולהפוך את הכנסת למועדון סגור שבו ביקורת פנימית היא בגדר טאבו. אסור לנו לתת לזה לקרות. חברה בריאה ודמוקרטיה תוססת זקוקות לקולות כמו של טלי גוטליב – קולות נוקבים, חדים, אך מעל הכל, קולות שנובעים מאהבת ישראל ומרצון אמיתי לשרת את הציבור.
לסיום, טלי גוטליב לא תיכנע, לא תירתע ולא תשתוק. היא תמשיך להילחם על האמת שלה, על העקרונות שלה ועל האינטרסים של אזרחי ישראל. האומץ שלה אינו חטא, אלא סגולה נדירה בפוליטיקה הישראלית. והניסיונות להשחיר את פניה ולהציגה כגורם מפלג ומזיק, נועדו לכישלון. הציבור הרחב מזהה אמת כשהוא רואה אותה, ומזהה אומץ לב כשהוא פוגש בו. טלי גוטליב היא התגלמות האומץ הזה, והיא תמשיך להיות קול ברור ובלתי מתפשר למען העם והמדינה. מי שמנסה לזרוע בה פחד, יגלה במהרה שהיא עשויה מחומרים אחרים לגמרי.