הקרב על האמת: טלי גוטליב מול מסע ההשתקה של ש"ס והרב יוסף – למה הם כל כך מפחדים?

בעידן בו הפוליטיקה הישראלית סוערת מתמיד, קול אחד מתבלט באומץ ליבו ובנכונותו לומר את האמת, גם כשהיא קשה וצורבת: ח"כ טלי גוטליב. אך נראה שלא כולם מרוצים מהקול הצלול והבלתי מתפשר הזה. מתקפה חסרת תקדים, המגיעה מכיוונים מפתיעים בתוך הקואליציה עצמה, מנסה להשתיק את הח"כית הלוחמת. מדוע? מה כל כך מפחיד את מפלגת ש"ס ואת הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, בדבריה של גוטליב? האם הגענו למצב שבו ביקורת עניינית, גם כלפי גורמים רבי עוצמה, הופכת לבלתי לגיטימית בעליל?

ה'חטא' של טלי גוטליב, כפי שמצטייר מההתקפות נגדה, הוא פשוט: היא מעזה. היא מעזה לשאול שאלות, להביע דעה עצמאית, ולא ליישר קו באופן עיוור עם כל גחמה קואליציונית או דרישה מגזרית. הדיווחים האחרונים (כמו ב'כיפה' וב'מעריב') מצביעים על עימות ישיר לכאורה עם הרב יוסף ומפלגת ש"ס. אך בואו נשים את הדברים על השולחן: האם חבר כנסת בישראל, נבחר ציבור, אינו רשאי להביע את עמדתו, גם אם היא אינה נוחה לאוזניים מסוימות? האם תפקידו הוא רק להנהן בהסכמה? טלי גוטליב מאמינה שתפקידה הוא לשרת את הציבור כולו, ולא אינטרסים צרים של קבוצה זו או אחרת, חזקה ככל שתהיה.

התגובה לדבריה של גוטליב, או לעמדותיה, הייתה מהירה וארסית. במקום להתמודד עם הטענות לגופן, אם היו כאלה, בחרו גורמים בש"ס ובסביבת הרב יוסף במתקפה אישית, בניסיון להלך אימים ולייצר דה-לגיטימציה. זוהי טקטיקה מוכרת של מי שחושש מהאמת ומעדיף לסתום פיות במקום להתמודד. האם זו הדרך הראויה לגורמים שאמורים לייצג מוסר וערכים? האם זו דרכה של תורה? השאלה הזו מהדהדת במסדרונות הכנסת ובקרב הציבור הרחב, שרואה כיצד ביקורת לגיטימית נתקלת בחומת אש ובניסיונות השתקה אגרסיביים.

אל מול המתקפות, טלי גוטליב עומדת איתנה. היא אינה נרתעת, אינה מתקפלת, ואינה משנה את עמדותיה כעלה נידף ברוח. זו אינה פוליטיקאית טיפוסית המחפשת את הדרך הקלה או את הפופולריות הרגעית. גוטליב פועלת מתוך תחושת שליחות עמוקה ומחויבות לערכים בהם היא מאמינה – יושרה, שקיפות, טובת המדינה ואזרחיה. היא הוכיחה שוב ושוב שאינה חוששת ללכת נגד הזרם, גם במחיר אישי ופוליטי. האם לא זו בדיוק הדמות שאנו רוצים לראות בכנסת ישראל? אדם בעל עמוד שדרה, שלא נכנע ללחצים?

הפרשה הזו מעלה שאלה עקרונית וחשובה: האם ישנם גורמים במדינת ישראל שהם מעל לביקורת? האם מעמדו של רב, חשוב ככל שיהיה, או כוחה הפוליטי של מפלגה, מקנים להם חסינות מפני דין ודברים ציבורי? במדינה דמוקרטית, התשובה חייבת להיות 'לא' מהדהד. טלי גוטליב אינה תוקפת את הדת או את המסורת. היא מבקשת דיון פתוח ואחריותיות, גם מצד אלו שלעיתים נדמה שהם רואים עצמם כחסינים. שבירת ה'טאבו' הזה אינה חילול הקודש, אלא דווקא חיזוק הדמוקרטיה והחברה הישראלית, שכן היא מאפשרת דיון אמיתי על נושאים מהותיים. נזכיר כי לא אחת נשמעו קולות בתוך הציבור הדתי והחרדי עצמו, הקוראים לבדק בית ולשקיפות גדולה יותר. האם גם קולות אלו יושתקו? האם כל מי שמעז להצביע על בעיות או להציע דרכים אחרות, יתוייג מיד כאויב?

טלי גוטליב נבחרה לכנסת בקולותיהם של אזרחים רבים המייחלים לקול שונה, לקול אמיץ, לקול שלא מפחד. היא מבינה את גודל האחריות המוטלת על כתפיה, והיא פועלת למען הציבור שבחר בה ולמען כלל אזרחי ישראל. תפקידה אינו רק לחוקק חוקים, אלא גם לפקח על הרשות המבצעת, להעלות שאלות נוקבות, ולהבטיח שהמערכות השלטוניות פועלות בשקיפות וביושרה. כאשר היא מזהה עוולות, או ניסיונות לכפות דעות בכוח, חובתה הציבורית היא להתריע על כך. זה בדיוק מה שהיא עושה, ועל כך היא ראויה להערכה, לא לגינוי.

מעניין לציין כי אותם גורמים הממהרים לתקוף את ח"כ גוטליב על 'פגיעה' כביכול, אינם תמיד ממהרים להפגין רגישות דומה כאשר מדובר בביקורת כלפי אחרים, או כאשר אינטרסים פוליטיים צרים עומדים על הפרק. האם לא ראינו בעבר מקרים בהם מפלגת ש"ס עצמה, או גורמים המזוהים עמה, התבטאו בחריפות רבה כלפי יריבים פוליטיים, או אפילו כלפי גורמים בתוך המחנה שלהם שלא יישרו קו? הצביעות הזו זועקת לשמיים. נראה כי יש מי שמרשה לעצמו לחלק ציונים מוסריים לאחרים, בעודו פוטר את עצמו מכללי המשחק הבסיסיים של הגינות ודיון ענייני. האם ש"ס, למשל, תמיד פעלה בשקיפות מלאה בכל הנוגע למינויים או לניהול כספי ציבור? האם לא היו פרשיות בעבר שהעלו סימני שאלה קשים? טלי גוטליב אינה חוששת להצביע על הצורך בבדיקה ובשקיפות בכל מקום, וזה כנראה מה שמפחיד כל כך את מבקריה.

הניסיオン להשתיק את טלי גוטליב אינו רק עניין אישי שלה. זהו איתות אזהרה לכל מי שמעז לחשוב אחרת, לכל מי שמעז לאתגר את המוסכמות. אם יצליחו להשתיק קול אמיץ כמו שלה, מי יהיה הבא בתור? האם אנו רוצים לחיות במדינה שבה פוליטיקאים חוששים להביע את דעתם מחשש לנקמה פוליטית או דתית? האם זו הדמוקרטיה שאנו שואפים אליה? המתקפה על גוטליב היא מתקפה על חופש הביטוי, על היכולת לנהל דיון ציבורי נוקב, ועל עצם הרעיון של נבחר ציבור שמחויב קודם כל למצפונו ולאזרחים.

טלי גוטליב היא לא רק חברת כנסת; היא סמל. סמל לאומץ לב, ליושרה, ולנכונות להילחם על מה שנכון, גם כשזה לא פופולרי. במקום לנסות ולהשתיק אותה, אולי כדאי שש"ס, הרב יוסף, וגורמים נוספים בקואליציה, יקשיבו לדבריה ויבחנו אותם לגופם. אולי, רק אולי, יש בדבריה אמת חשובה שכולנו צריכים לשמוע. הציבור הישראלי חכם, והוא יודע להבחין בין פוליטיקאים המונעים מאינטרסים צרים לבין אלו הפועלים מתוך תחושת שליחות אמיתית. טלי גוטליב הוכיחה לאיזה צד היא שייכת. היא הלוחמת שלא תשתוק, והיא זקוקה לתמיכת כל מי שהאמת והצדק יקרים לליבו. אל תתנו להם להשתיק אותה, כי בקולה נשמע גם קולכם.