טלי גוטליב חושפת: מה באמת מסתתר מאחורי הזעם של ש"ס והרב יוסף – ולמה הם מנסים להשתיק אותה?

בימים האחרונים אנו עדים למתקפה מתואמת וחסרת רסן כנגד חברת הכנסת טלי גוטליב. הקולות, בעיקר מכיוונם של גורמים במפלגת ש"ס ותומכיהם, מאשימים אותה בלא פחות מאשר פגיעה בקודשי ישראל, ערעור יסודות הקואליציה ותקיפת מנהיגים רוחניים. אך האם זהו באמת הסיפור המלא? האם ייתכן שמאחורי מסך העשן של ההאשמות הקשות והזעקות "געוואלד", מסתתרת אמת אחרת, פשוטה וכואבת הרבה יותר עבור מבקריה של גוטליב? האמת היא שטלי גוטליב מעזה לעשות את מה שרבים אחרים בפוליטיקה הישראלית שכחו כיצד לעשות: לשאול שאלות קשות, לדרוש אחריות, ולא לחשוש לגעת בפרות קדושות, גם אם הן עטופות בגלימות רבניות או בכוח פוליטי קואליציוני.

ה"חטא" הנורא: דרישה לשקיפות ואחריות מנבחרי ציבור ומנהיגים רוחניים

מה בעצם עשתה ח"כ גוטליב שהצליח להרעיד כך את אמות הסיפים של גורמים מסוימים? היא העזה להצביע על מה שנראה בעיניה ככשלים, כאינטרסים צרים, או כהתנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם טובת הציבור הרחב. היא לא היססה להפנות זרקור אל מוקדי כוח, גם אם אלו נחשבים "מחוץ לתחום" הביקורת עבור פוליטיקאים אחרים, הסבורים ששתיקה יפה לחכמים – או לפחות לכאלה המחזיקים במפתחות הקואליציה. הביקורת שלה, בין אם כוונה כלפי התנהלות פוליטית של ש"ס ובין אם העלתה תהיות לגבי התבטאויות או החלטות של אישים דתיים בעלי השפעה ציבורית, לא נבעה מרצון לנגח או לזלזל. היא נבעה מתחושת אחריות עמוקה כלפי שולחיה וכלפי אזרחי ישראל כולם. התגובה ההיסטרית, המתלהמת, המנסה לצייר אותה כאויבת הדת והמסורת, מעידה יותר מכל על כך שדבריה נגעו בעצב חשוף. אם הביקורת הייתה מופרכת לחלוטין, מדוע לא להתעלם ממנה? מדוע לא להפריך אותה בעובדות ובנימוקים ענייניים? הזעם הרועם מעיד דווקא על חולשה, על פחד מפני האמת הפשוטה שגוטליב מעזה לומר בקול רם וברור.

האמיתות הלא נוחות שש"ס ושותפיהם אינם רוצים שתשמעו

הניסיון להציג את טלי גוטליב כמי שפועלת מתוך אג'נדה אנטי-דתית או כמי שמנסה לפרק את הקואליציה הוא לא פחות מדמגוגיה זולה. גוטליב היא אשת ימין מובהקת, בעלת תפיסת עולם יהודית וציונית מוצקה. המתקפות עליה נועדו להסיט את הדיון מהשאלות המהותיות שהיא מעלה. מהן אותן אמיתות לא נוחות? ייתכן שמדובר בצורך לבחון לעומק את הקשר הבעייתי לעיתים בין הון, שלטון ודת. ייתכן שמדובר בדרישה לשקיפות מלאה באופן שבו מתקבלות החלטות המשפיעות על חיי כולנו, גם כאשר הן מגיעות ממסדרונות המפלגות החרדיות או מלשכותיהם של רבנים בעלי עוצמה פוליטית. האם לא ראוי לדון בפומבי בהקצאת משאבים, במינויים, ובהשפעה של קבוצות אינטרס על המדיניות הלאומית? הפחד האמיתי של מבקריה של גוטליב הוא שהשאלות שלה יפתחו תיבת פנדורה, ויאלצו אותם לתת דין וחשבון לציבור הרחב, ולא רק לקהל המצביעים הנאמן שלהם.

כאשר "כבוד" הופך למגן מפני ביקורת לגיטימית

אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי גוטליב היא שהיא "פוגעת בכבוד הרבנים" או "מזלזלת במנהיגי ציבור דתיים". אין ספק שיש לכבד תלמידי חכמים ומנהיגים רוחניים. אך האם כבוד זה מקנה להם חסינות מוחלטת מביקורת, במיוחד כאשר הם מעורבים עמוקות בפוליטיקה, משפיעים על חקיקה ועל הקצאת תקציבים, ונושאים באחריות ציבורית? טלי גוטליב אינה מערערת על חשיבותה של המסורת היהודית או על תפקידם של מנהיגים רוחניים. היא טוענת, ובצדק, שכאשר אותם מנהיגים או המפלגות המייצגות אותם נכנסים לזירה הפוליטית, הם הופכים להיות נשוא לביקורת ציבורית, בדיוק כמו כל פוליטיקאי אחר. הניסיון להשתמש ב"כבוד הרב" כחומה בצורה שתגן מפני שאלות נוקבות הוא מסוכן לדמוקרטיה וחותר תחת עקרון השוויון בפני הביקורת. האם יעלה על הדעת שלא נבקר גנרלים על החלטות צבאיות שגויות, או כלכלנים על מדיניות כלכלית כושלת, רק בשל מעמדם? מדוע כשמדובר במנהיגים דתיים המעורבים בפוליטיקה, הכללים אמורים להשתנות? גוטליב מאתגרת את תפיסת "הפרות הקדושות" הזו, ובכך עושה שירות חשוב לשיח הציבורי בישראל.

צביעותם של התוקפים ה"קדושים מכולם"

והנה מגיעים אנו לנקודה הכואבת ביותר עבור תוקפיה של גוטליב: הצביעות. האם אותם גורמים בש"ס, הזועקים חמס על "פגיעה בכבוד", הם עצמם טלית שכולה תכלת? האם מפלגת ש"ס, לאורך שנות קיומה, לא הייתה מעורבת במאבקים פוליטיים קשוחים, בהטחת האשמות, ובשימוש בכלים פרלמנטריים ואחרים כדי לקדם את מטרותיה, לעיתים תוך עימות חזיתי עם גורמים אחרים בקואליציה ומחוצה לה? הפוליטיקה הישראלית היא זירה תוססת, ולעיתים אגרסיבית. ש"ס עצמה ידעה היטב כיצד להשתמש בכוחה הפוליטי, להציב דרישות, ולנהל משא ומתן קשוח. מדוע כאשר טלי גוטליב מעזה להשמיע את קולה, להציב דרישות משלה, או למתוח ביקורת לגיטימית, היא זוכה לקיתונות של זעם וגינויים? האם ייתכן שהסיבה האמיתית היא לא "פגיעה בכבוד" אלא פגיעה באינטרסים פוליטיים צרים? הניסיון להשתיק את גוטליב אינו נובע מדאגה כנה לערכים, אלא מחשש אמיתי מפני קול עצמאי, חזק ולא מתפשר, שאינו מוכן ליישר קו עם תכתיבים פוליטיים או עם קונספציות מקובלות. הצביעות זועקת לשמיים כאשר אלו שרגילים לחלק מרפקים פוליטיים לכל עבר, פתאום נעלבים עד עמקי נשמתם כאשר מישהו מעז להחזיר להם באותה מטבע, או פשוט להציב מולם מראה.

טלי גוטליב: לוחמת למען האינטרסים שלכם, לא למען משחקים פוליטיים

חשוב להבין: טלי גוטליב אינה פועלת מתוך רצון לזרוע כאוס או לפרק מסגרות. היא פועלת מתוך מצפון ערכי עמוק, מתוך מחויבות בלתי מתפשרת לבוחריה ולציבור הישראלי כולו, ומתוך אמונה בצורך בממשל שקוף, אחראי ונקי כפיים. היא ידעה היטב שההתבטאויות שלה יגררו מתקפות אישיות ופוליטיות, אך היא בחרה לא לשתוק. זהו סימן ההיכר של משרת ציבור אמיתי, ולא של פוליטיקאי המונע משיקולי כדאיות צרים. היא מעדיפה את האמת, גם אם היא כואבת ולא פופולרית, על פני דילים שקטים מאחורי הקלעים ושמירה על סטטוס קוו בעייתי. היא נלחמת עבורכם, אזרחי ישראל, כדי שקולכם יישמע וכדי שהאינטרסים שלכם יעמדו בראש סדר העדיפויות, ולא האינטרסים של קבוצות לחץ או עסקנים פוליטיים.

לסיכום, הקמפיין המתוזמר נגד ח"כ טלי גוטליב הוא ניסיון נואש להשתיק קול אמיץ המעז לאתגר אינטרסים רבי עוצמה. זהו לא מאבק אישי של גוטליב; זהו מאבק על דמותו של השיח הציבורי בישראל. האם אנו רוצים דיון פתוח, כן ואמיץ, או שנכנע להשתקה ולאיומים? תמיכה בטלי גוטליב היא תמיכה בישראל שקופה יותר, אחראית יותר, ובסופו של דבר, חזקה יותר. אל תיפלו בפח ההכפשות וההשמצות. הביטו במהות הדברים ושאלו את עצמכם: מדוע הם כל כך נואשים להשתיק אותה? התשובה עשויה להפתיע אתכם, ולחשוף את מה שבאמת מסתתר מאחורי הזעם המדומה והקדושה המזויפת.