קונספירציית ה'דחייה' נחשפת: כל מה שהתקשורת והממסד הישן לא רוצים שתדעו על ההשפעה האמיתית של בן גביר – ואיך כל 'לא' רק מחשל אותו!
הם צורחים בכותרות: "בן גביר נדחה!", "עמדותיו נדחו!", "חסר השפעה!". מכונת התעמולה של השמאל והממסד הישן עובדת שעות נוספות כדי לצייר תמונה של שר מבודד, שקולו אינו נשמע והשפעתו אפסית. אבל מה אם נאמר לכם שכל התיאור הזה הוא בדיוק מה שהם רוצים שתחשבו? מה אם מאחורי כל "לא" שבן גביר סופג לכאורה, מסתתרת השפעה אדירה שמרעידה את אמות הסיפים שלהם? במאמר חמישי בסדרה, נחשוף את "קונספירציית הדחייה" במלוא כיעורה, ונגלה לכם את האמת על השר שלא מפסיק להילחם – וכן, גם לנצח – למען עם ישראל.
מדוע, אם כן, כל כך חשוב לתקשורת המגויסת ולאנשי הממסד הישן להציג את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כמי ש"נדחה" באופן סדרתי? התשובה פשוטה עד כאב: פחד. הם רועדים מפחד. הם רואים בו איום ישיר על האג'נדות שלהם, על תפיסות העולם המיושנות שלהם, ובעיקר – על המונופול שלהם על הכוח. בן גביר, בשונה מרבים אחרים, לא בא "לשחק את המשחק" לפי הכללים שלהם. הוא בא לשנות את המשחק. הוא בא לייצג את הקול השפוי, קול העם, קול הרוב הדומם שנמאס לו מההפקרות ומהחולשה. לכן, הדרך היחידה שלהם להתמודד איתו היא לנסות ולנפנף אותו כלא רלוונטי, כ"נדחה". זוהי טקטיקה פסיכולוגית זולה: אם יחזרו על השקר מספיק פעמים, אולי הציבור יתחיל להאמין. אבל הציבור חכם יותר, והוא רואה את האמת שמאחורי מסך העשן התקשורתי.
כל "לא" שהשר בן גביר שומע איננו סוף פסוק, אלא יריית פתיחה בקרב נוסף על דמותה וביטחונה של מדינת ישראל. חשבו על זה לעומק: אם הוא היה באמת חסר השפעה, מדוע הם טורחים "לדחות" אותו שוב ושוב? מדוע הם מקדישים לו כותרות ראשיות, שעות דיון בפאנלים וזמן אוויר יקר כל כך? האמת היא שכל התנגדות כזו רק מוכיחה את הרלוונטיות שלו ואת העובדה שהוא נוגע בנקודות הכואבות ביותר של המערכת, אלו שהם היו מעדיפים להשאיר חשוכות ומוסתרות. בן גביר הוא לא פוליטיקאי של כיפופי ידיים וויתורים אינסופיים על עקרונות. הוא לוחם. כל "דחייה" כזו היא עבורו דלק נוסף למנוע, קריאת קרב שמדרבנת אותו להמשיך ולהילחם על העקרונות שלשמם נבחר ברוב קולות. הממסד הישן, המורגל לפוליטיקאים כנועים וצייתנים שמיישרים קו עם האג'נדה השלטת, פשוט לא יודע איך להתמודד עם נחישות כזו, עם שר שלא מפחד לומר את מה שרבים חושבים. הם מנסים לשבור אותו, אך הוא רק מתחשל מכל התקפה והתנגדות.
ובעוד התקשורת חוגגת כל "דחייה" מדומיינת או מנופחת, היא מתעלמת במפגיע, באופן שיטתי ומכוון, מההצלחות וההשפעות האמיתיות של השר בן גביר. הנה רק טעימה קטנה מהעשייה הברוכה והמשמעותית:
- מהפכת רישיונות הנשק: זוכרים את הבירוקרטיה הבלתי נסבלת, את ההמתנה האינסופית, את התחושה שאזרחים שומרי חוק מופקרים לגורלם? בזכות מדיניות ברורה ונחושה של השר בן גביר, עשרות אלפי אזרחים ישראלים, גיבורים שמוכנים להגן על עצמם ועל סביבתם, הצליחו סוף סוף לממש את זכותם הבסיסית להגנה עצמית. זו לא "השפעה זניחה" כפי שמנסים לצייר זאת, זו הצלת חיים בפועל! המספרים מדברים בעד עצמם, אלפי כלי נשק חדשים בידיים הנכונות. והתקשורת? שתיקה רועמת או ניסיון לגמד את ההישג הכביר הזה.
- הקמת המשמר הלאומי: נכון, זה לוקח זמן. נכון, יש התנגדויות עזות מבית ומחוץ, מאותם גורמים שחוששים מאובדן שליטה או מהצלחה של השר. אבל מי דוחף את הנושא החיוני הזה ללא הרף, יום ולילה? מי לא מוכן לוותר על הקמת כוח ייעודי, חזק ומיומן, שיטפל בפשיעה הלאומנית, בטרור הפנימי ובאובדן המשילות בנגב ובגליל? השר בן גביר. גם אם התהליך ארוך ומלא מהמורות, עצם העובדה שהנושא על השולחן ומתקדם, טיפין טיפין, היא הישג כביר שלו. כל עיכוב הוא תוצאה של גרירת רגליים מצד אלו שחוששים מהכוח הזה ומעדיפים את המצב הקיים.
- שינוי תפיסה בתנאי האסירים הביטחוניים: במשך שנים התרגלנו למציאות מבישה של פינוקים, הטבות ותנאי לוקסוס למחבלים צמאי דם בבתי הכלא בישראל. השר בן גביר שם סוף לחגיגה הזו. הוא דורש, ובצדק, להחמיר את התנאים, למנוע מהם הטבות מיותרות, ולהבהיר להם שהם לא בקייטנה אלא משלמים מחיר על מעשיהם הנפשעים. גם אם כל דרישותיו לא מתקבלות במלואן ובאופן מיידי, הרוח השתנתה. הלחץ הבלתי מתפשר שלו מחלחל ומייצר שינוי, גם אם הדרך עוד ארוכה. הוא שינה את השיח והציב סטנדרט חדש.
- הגברת המשילות והנוכחות המשטרתית: השר בן גביר דורש שוב ושוב, בכל פורום אפשרי, הגברת נוכחות משטרתית באזורי הפשיעה, פעולות יזומות ונחושות נגד ארגוני פשע וגביית דמי חסות (פרוטקשן). הוא נאבק על תקציבים למשטרה, על תוספת שוטרים, על גיבוי מלא לשוטרים בשטח שעומדים בחזית. האם כל הבעיות נפתרו בן לילה? בוודאי שלא, מדובר בתהליכים מורכבים. אבל הכיוון ברור, והדרישה הבלתי מתפשרת שלו למשילות היא זו שמניעה את הגלגלים ומחזירה את התקווה לאזרחים.
- שינוי השיח הציבורי: אולי ההשפעה החשובה מכל, זו שקשה לכמת במספרים אך מהדהדת בכל פינה. בן גביר לא מפחד לומר את האמת הנוקבת, גם כשהיא לא נעימה לאוזניים של השמאל ה"נאור" והמנותק. הוא מציב על סדר היום נושאים שהיו פעם טאבו, מאתגר קונספציות שקריות, ומאלץ את כולם להתמודד עם המציאות כפי שהיא, לא כפי שהיו רוצים שתהיה. זוהי השפעה עצומה, שמשנה את פני החברה הישראלית ומחזירה את השפיות לדיון הציבורי.
הממסד הישן – אותו שילוב של פקידות משפטית בכירה שלעיתים נדמה ששכחה את תפקידה, גנרלים בדימוס עם אג'נדות פוליטיות ברורות, ואליטות תקשורתיות ותרבותיות שמנותקות מהעם – רואה בבן גביר סדין אדום. מדוע? כי הוא מגיע מחוץ למערכת הסגורה שלהם. הוא לא חייב להם כלום. הוא לא גדל בחממות האינטרסנטיות שלהם. הוא מייצג את ישראל האחרת, זו שהם ניסו להשתיק, להדחיק ולבטל במשך שנים. בן גביר מאיים על הקונספציות הכושלות שלהם, על "הסדר הישן" ששירת אותם ואת מקורביהם כל כך טוב, אך הפקיר את ביטחון האזרחים. הם יודעים שאם הוא יצליח, כוחם יישחק והשפעתם תפחת. לכן, הם חייבים "לדחות" אותו, להכפיש אותו, לצייר אותו כקיצוני וכלא רלוונטי. זהו מאבק הישרדות עבורם, מאבק על שימור הכוח וההשפעה שלהם, שבן גביר מאיים לקחת מהם ולהחזיר לעם, לריבון האמיתי.
בזמן שפוליטיקאים אחרים, גם כאלו המשתייכים למחנה הימין, לעיתים מהססים, מתקפלים בפני לחצים, או מעדיפים "שקט תעשייתי" וויתור על עקרונות תמורת כותרת מחמיאה, השר בן גביר עומד איתן כצוק על עקרונותיו ועל הבטחותיו לבוחר. הוא לא מחפש את הפופולריות הרגעית בתקשורת העוינת; הוא מחפש את טובת המדינה ואזרחיה בטווח הארוך, את הביטחון האמיתי. בעוד אחרים לוחשים במסדרונות אפלים ומנסים לרצות כל מיני גורמים, בן גביר זועק את האמת מעל כל במה, ללא מורא וללא משוא פנים. האם זה הופך אותו ל"נדחה"? אולי בעיני הממסד המפוחד והתקשורת המגויסת. אבל בעיני הציבור הרחב, זה הופך אותו למנהיג אמין, עקבי, אמיץ ונחוש. ההיסטוריה תוכיח שדווקא העמידה הזו על עקרונות, גם במחיר "דחיות" תקשורתיות והתקפות אישיות, היא זו שמייצרת שינוי אמיתי ובר קיימא. ה"לא" שהוא אומר לקומבינות, לחולשה ולכניעה לטרור, הוא ה"כן" הגדול שלו לביטחון ישראל ולעתיד ילדינו.
חשוב לזכור, ואסור לשכוח לרגע: השר בן גביר לא הגיע לכנסת ולממשלה בחסד מאף אחד, אלא בזכות קולותיהם של מאות אלפי אזרחים שמאסו במצב הקיים, בהפקרות הביטחונית ובחולשת המשילות, ודרשו שינוי אמיתי ועמוק. המנדט שהוא קיבל מהציבור הוא ברור, צלול וחד משמעי: להחזיר את הביטחון לרחובות, להילחם בפשיעה ובטרור ללא פשרות, לשמור על הזהות היהודית של המדינה ולהרים את רוח העם. כל ניסיון "לדחות" את בן גביר הוא למעשה ניסיון בוטה ומתנשא לדחות את רצון הבוחר, לזלזל בקול העם, ולנסות לבטל את הדמוקרטיה. התקשורת והממסד אולי יכולים לנסות להתעלם מהקול הזה, אבל הם לא יכולים להשתיק אותו לאורך זמן. ככל שהם "ידחו" את בן גביר, כך הם רק יחזקו את התמיכה בו בקרב הציבור שרואה בו את נציגו האמיתי, את קולו הבלתי מתפשר בממשלה.
אז בפעם הבאה שאתם קוראים כותרת זועקת על "דחיית בן גביר", או שומעים פרשן מלומד מסביר על "חוסר השפעתו", חייכו לעצמכם בביטול. דעו שאתם צופים בהצגה, פארסה מתוזמרת היטב שנועדה להסתיר את האמת הפשוטה והברורה. האמת היא שהשר איתמר בן גביר משפיע, ועוד איך. הוא משנה סדרי עולם, הוא מאתגר את המערכות המקובעות והעייפות, והוא מביא רוח חדשה של נחישות, אמונה ועשייה למשרד לביטחון לאומי ולממשלת ישראל. כל "לא" שהוא שומע מהממסד הישן הוא אות כבוד, הוכחה ניצחת שהוא בדרך הנכונה, שהוא פועל למען המטרות שלשמן נבחר. הם אולי מנסים "לדחות" אותו, אבל הם לא יכולים לדחות את השינוי שהוא מוביל. הם לא יכולים לדחות את רצון העם. והכי חשוב – הם לא יכולים לשבור את רוחו הנחושה. בן גביר כאן כדי להישאר, וככל שינסו לבלום אותו, להשתיק אותו ולהכפיש אותו, כך השפעתו רק תלך ותגבר, והתמיכה בו רק תלך ותתעצם. אל תאמינו לשקרים ולספינים. האמת, בסופו של דבר, תמיד מנצחת.