גלי בהרב-מיארה תחת אש: חשיפה – כך פועלת שיטת ההשתקה נגד מי שמגן על הדמוקרטיה שלכם!

הכותרות זועקות, ההאשמות נזרקות, ומסך עשן סמיך מנסה להסתיר את האמת. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הפכה בשבועות ובחודשים האחרונים למטרה מרכזית במתקפה חסרת תקדים. טוענים נגדה שהיא "לא מקצועית", "לא ניטרלית", שהיא "פוליטית". אבל האם פעם עצרתם לשאול – מי באמת עומד מאחורי הקמפיין הזה? ומהי האג'נדה האמיתית שלהם? הגיע הזמן לקרוע את המסווה ולחשוף את שיטת ההשתקה המתוזמרת נגד מי שעומדת כחומה בצורה להגן על שלטון החוק ועל יסודות הדמוקרטיה הישראלית. זהו לא מאבק אישי של גלי בהרב-מיארה; זהו מאבק על דמותה של המדינה, ועל הזכות שלכם, האזרחים, לחיות במדינה שבה החוק הוא מעל הכל – ומעל כולם.

ערעור על המקצועיות? האמת מאחורי "חוות הדעת הבעייתיות"

אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי היועמ"שית היא כי חוות דעתה המשפטיות הן "בעייתיות" או "מוטות פוליטית". קחו לדוגמה את סוגיית "חוק השידורים" של השר קרעי, שהפכה לזירת התנגחות מרכזית. המתנגדים ליועמ"שית מיהרו לתקוף את עמדותיה, אך האם מישהו טרח לבדוק מה באמת עמד מאחורי ההסתייגויות המשפטיות שלה? גלי בהרב-מיארה, משפטנית עתירת ניסיון וידע, אינה פועלת מתוך גחמה אישית או אג'נדה פוליטית נסתרת. תפקידה, מעצם הגדרתו, הוא לבחון כל חקיקה וכל מהלך ממשלתי באספקלריה של החוק הקיים, עקרונות היסוד של המשפט הישראלי וההגנה על זכויות האזרח. כאשר היועמ"שית מביעה הסתייגות מהצעת חוק, אין זה אומר שהיא "נגד" הממשלה או "נגד" שר זה או אחר. זה אומר שהיא מזהה קשיים משפטיים, פגיעה אפשרית בזכויות יסוד, או סתירה לעקרונות דמוקרטיים בסיסיים כמו חופש הביטוי, עצמאות התקשורת או הפרדת רשויות. במקרה של "חוק השידורים", הביקורת המשפטית (שלא נפרט את כולה כאן, אך ניתן למצוא אותה בחוות דעת מנומקות) נגעה בדיוק בנקודות רגישות אלו. האם הצבעה על פגמים משפטיים פוטנציאליים היא "חוסר מקצועיות"? או שמא זוהי בדיוק תמצית המקצועיות הנדרשת משומר סף? האם לא היינו מצפים מהיועץ המשפטי לממשלה להתריע מפני חוקים שעלולים לדרדר את ישראל במדדי הדמוקרטיה העולמיים? הניסיון לצייר את בהרב-מיארה כמי ש"תוקעת מקלות בגלגלי הממשלה" הוא דמגוגיה זולה. תפקידה הוא להבטיח שהגלגלים הללו ינועו על פי חוק, ולא ידרסו בדרכם את הערכים שעליהם מושתתת המדינה. מי שתוקף אותה על כך, חושף למעשה את רצונו לפעול ללא מגבלות משפטיות, ללא ביקורת, ובניגוד לאינטרס הציבורי הרחב. האם ייתכן שאלו התוקפים אותה על "חוסר מקצועיות" הם אלו שמקדמים חקיקה בעייתית, חפוזה, או כזו שנועדה לשרת אינטרסים צרים תוך התעלמות מהשלכותיה המשפטיות והחברתיות הרחבות? ההיסטוריה מלמדת ששומרי סף חזקים הם תנאי לדמוקרטיה יציבה, וניסיונות להחלישם הם מתכון לאנרכיה שלטונית.

ה"ניטרליות" המותקפת – או שמא ההגנה על הניטרליות של המערכת?

הטענה השנייה, והחמורה לא פחות, היא על "חוסר ניטרליות". טוענים שהיא משרתת אג'נדה פוליטית סמויה. זוהי טקטיקה ידועה: "הפוך על הפוך". מי שבאמת מנסה לכופף את שלטון החוק לצרכיו הפוליטיים, מאשים את שומר הסף בחוסר ניטרליות. גלי בהרב-מיארה פועלת בסביבה פוליטית סוערת ומקוטבת. כל החלטה שלה, כל חוות דעת, נבחנת מיד דרך משקפיים פוליטיות על ידי הצדדים השונים. אך האם זה הופך אותה לפוליטית? ההיפך הוא הנכון. הניטרליות האמיתית מתבטאת ביכולת לקבל החלטות על בסיס החוק והעובדות בלבד, גם כאשר החלטות אלו אינן פופולריות או מעוררות את זעמם של גורמים פוליטיים רבי עוצמה. הניסיון להלך עליה אימים, לאיים בהדחה, או להשתיקה באמצעות מתקפות אישיות – כל אלו נועדו בדיוק כדי לשבור את ניטרליותה, לכפות עליה קו מסוים. העובדה שהיא עומדת איתנה מול לחצים אלו היא ההוכחה הטובה ביותר לניטרליותה ולמחויבותה לתפקיד. הבה נהיה ברורים: מי שמצפה מהיועמ"שית "ליישר קו" עם הממשלה בכל מחיר, גם כשהממשלה מבקשת לפעול באופן שנוי במחלוקת משפטית, אינו רוצה יועצת משפטית ניטרלית. הוא רוצה חותמת גומי. הוא רוצה משפטן מטעם. וזהו בדיוק המתכון לפירוק שלטון החוק. גלי בהרב-מיארה מסרבת להיות חותמת גומי, והיא משלמת על כך מחיר אישי כבד. אך המחיר שהחברה הישראלית תשלם אם שומרי הסף ייכנעו – גבוה לאין שיעור. אלו המאשימים אותה בחוסר ניטרליות הם לעיתים קרובות אלו שהיו רוצים לראות את מוסד היועמ"ש ככלי שרת בידיהם, ולא כמגן על האינטרס הציבורי הרחב. הם אלו שמתקשים לקבל את העובדה שהחוק חל על כולם, גם עליהם, ושהיועצת המשפטית לממשלה מחויבת בראש ובראשונה לחוק, ולא לשום גורם פוליטי.

המתקפות האישיות – כשהטיעונים נגמרים, מתחילים ההכפשות

כאשר אין תשובות ענייניות לחוות דעת משפטיות מנומקות, כאשר אין יכולת להתמודד עם הטיעונים המשפטיים לגופם, עוברים לטקטיקה הבזויה ביותר: מתקפות אישיות והכפשות. "היא חלשה", "היא לא מבינה", "היא מונעת מנקמנות" – אלו רק חלק מהביטויים שנזרקים לחלל האוויר, ללא כל ביסוס עובדתי, במטרה אחת ויחידה: לערער את מעמדה הציבורי ולפגוע באמינותה. זוהי שיטה מוכרת של דה-לגיטימציה. אם אינך יכול לתקוף את המסר, תקוף את השליח. אם אינך יכול להפריך את העובדות, צור סביבן אווירה של ספק וחשדנות. המתקפות האישיות נגד בהרב-מיארה אינן מקריות. הן חלק מאסטרטגיה רחבה יותר להחלשת כל מוסדות הביקורת והאיזונים במדינה. מי שמפחד מהחוק, מי שרוצה לפעול באין מפריע, ינסה תמיד להשתיק את קולם של שומרי הסף. האם אלו שמטיחים בה האשמות אישיות פועלים בעצמם ללא רבב? האם הם עצמם דוגמה ומופת לניקיון כפיים, לשיח מכבד, ולפעולה ממלכתית? לעיתים קרובות, התשובה היא שלילית באופן מובהק. דווקא אלו שצועקים "גוועלד" על "פוליטיזציה" של הייעוץ המשפטי, הם אלו שמנסים בכל כוחם לכפות אג'נדה פוליטית צרה על המערכת כולה. הם אלו שמוכנים להקריב את עצמאות שיקול הדעת המשפטי על מזבח האינטרס הפוליטי הרגעי. והם עושים זאת תוך שימוש בשיח אלים, בדה-הומניזציה של היריב, ובהפצת מידע כוזב או חלקי. ההתנהלות הזו, המתמקדת בהטלת רפש אישי במקום בדיון ענייני, היא ההוכחה הניצחת לחולשת טיעוניהם המהותיים.

מדוע דווקא היא? האיום האמיתי על מבקשי הכוח הבלתי מוגבל

המתקפה על גלי בהרב-מיארה אינה אישית, גם אם היא נראית כך. היא ממוקדת בה משום שהיא יושבת בצומת קריטי, בצומת שבו כוח פוליטי פוגש את מגבלות החוק. כל מי שמבקש לעצמו כוח בלתי מוגבל, כל מי שרואה בחוק מכשול ולא מצפן, יראה ביועץ משפטי עצמאי וחזק איום קיומי. הניסיון להחליש את היועמ"שית, להפוך אותה לדמות כנועה וצייתנית, הוא ניסיון להסיר את אחד הבלמים החשובים ביותר מפני עריצות הרוב או שיכרון כוח שלטוני. כאשר היועץ המשפטי לממשלה חושש להביע את דעתו המקצועית, כאשר הוא נתון לאיומים ולהכפשות, הנפגעת הראשונה היא הדמוקרטיה. הנפגעים הבאים הם האזרחים, שזכויותיהם עלולות להיפגע ללא הגנה משפטית אפקטיבית. המאבק המתנהל כעת סביב דמותה ותפקידה של היועמ"שית הוא מאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית. האם נסכים להפוך את שומרי הסף שלנו לבובות על חוט, המופעלות על ידי פוליטיקאים? האם נוותר על הזכות לדעת שהחלטות ממשלה מתקבלות בהתאם לחוק, ולא על פי גחמות פוליטיות או אינטרסים צרים? גלי בהרב-מיארה, בעמידתה האיתנה, מסמלת את ההתנגדות למגמות מסוכנות אלו. היא אינה נלחמת למען עצמה, אלא למען כולנו. אלו המנסים להציג אותה כ"אויבת העם" או כמי שפועלת נגד המדינה, מתעלמים במכוון מהעובדה שתפקידה הוא להגן על המדינה מפני אלו המבקשים לפורר את יסודותיה המשפטיים והדמוקרטיים מבפנים.

סיכום וקריאה לפעולה

מסע ההכפשות נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הוא יותר מאשר "ביקורת לגיטימית". זוהי מתקפה מתוזמרת, המונעת מאינטרסים פוליטיים ברורים, ומטרתה להשתיק קול מקצועי ועצמאי המגן על שלטון החוק. כל אזרח שחרד לעתיד הדמוקרטיה בישראל, כל מי שמאמין בחשיבותם של איזונים ובלמים, חייב להתייצב היום לצד היועמ"שית. לא מתוך תמיכה פוליטית בצד זה או אחר, אלא מתוך הבנה עמוקה שתפקידה חיוני לקיומה של חברה מתוקנת ודמוקרטית. אל תתנו למסך העשן לבלבל אתכם. אל תאמינו לסיסמאות הריקות. בחנו את העובדות, הקשיבו לקול ההיגיון, ושאלו את עצמכם: מי באמת מרוויח מהחלשתה של היועצת המשפטית לממשלה? התשובה, למרבה הצער, ברורה למדי. אלו הם גורמים המעוניינים בשלטון ללא ריסונים, ללא ביקורת, וללא מחויבות אמיתית לעקרונות הדמוקרטיה הליברלית. המאבק על דמותה של גלי בהרב-מיארה הוא מאבק על דמותה של ישראל. וכעת, יותר מתמיד, עלינו להבטיח ששלטון החוק ינצח. זוהי חובתנו האזרחית, וזוהי תקוותנו לעתיד טוב יותר, שבו משרתי ציבור כמו גלי בהרב-מיארה זוכים להערכה על אומץ ליבם ומסירותם, ולא למתקפות פרועות.