חשופים בצריח! מסע ההכפשות נגד גלי בהרב-מיארה: מי באמת פוחד משלטון החוק – ומה הם מנסים להסתיר?

גל ההתקפות האישיות, חסרות התקדים והארסיות נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינו מקרי. זו אינה 'ביקורת עניינית' כפי שמנסים למכור לנו, אלא קמפיין מתוזמר, בוטה ואלים, שמטרתו אחת: לרסק את דמותה המקצועית, לערער על ניטרליותה, ובסופו של דבר – להכניע את שומרת הסף האחרונה של הדמוקרטיה הישראלית. מאחורי מסך העשן של ההכפשות, מסתתרת אמת פשוטה וכואבת: יש מי ששלטון החוק מהווה עבורו איום, וגלי בהרב-מיארה, בעמידתה האיתנה, הפכה לסמל של כל מה שהם מבקשים לחסל.

ההתקפות האישיות: כשהטיעונים נגמרים, מתחילים החיסולים הממוקדים

בואו נאמר זאת בבירור: המתקפות נגד היועצת המשפטית לממשלה חצו כל גבול. אנו עדים למסע ציד אישי, המנוהל על ידי גורמים פוליטיים, ובראשם השר שלמה קרעי, ששם לו למטרה להפוך את בהרב-מיארה לשק חבטות. האשמות על 'חוסר מקצועיות', 'הטיה פוליטית' ו'עיכוב רפורמות' נזרקות לחלל האוויר ללא כל ביסוס עובדתי. הדוגמה הבולטת ביותר היא סביב מה שכונה 'חוק השידורים' של השר קרעי. במקום דיון ענייני בהסתייגויות המשפטיות שהעלתה היועצת – הסתייגויות הנוגעות לפגיעה אפשרית בחופש הביטוי, בעצמאות התקשורת ובסמכויות רגולטוריות – בחר השר קרעי ודומיו במתקפה אישית פרועה. הם לא תקפו את חוות הדעת המשפטית; הם תקפו את שליחתה.

האם זו דרכה של ממשלה שוחרת טוב? האם כך מתנהל דיון מקצועי במדינה דמוקרטית? התשובה היא לאו מוחלט. כאשר שר בממשלת ישראל מכנה את היועצת המשפטית לממשלה בכינויי גנאי, מאשים אותה בהאשמות שווא ומנסה להלך עליה אימים בפומבי, זו אינה ביקורת – זו בריונות לשמה, שמטרתה להרתיע אותה מלמלא את תפקידה.

ערעור על מקצועיותה וניטרליותה: האג'נדה הנסתרת

הטענה המרכזית של התוקפים היא שבהרב-מיארה 'אינה מקצועית' ו'אינה ניטרלית'. טענות אלו הן לא רק שקריות, אלא גם מגוחכות. גלי בהרב-מיארה היא משפטנית עתירת ניסיון וידע, שכל החלטותיה מבוססות על החוק הישראלי, על פסיקת בתי המשפט ועל עקרונות יסוד של המשפט המנהלי והחוקתי. היא אינה פועלת מתוך אג'נדה פוליטית, אלא מתוך מחויבות עמוקה לשלטון החוק ולשמירה על האינטרס הציבורי.

מי שטוען שהיא 'לא ניטרלית' הוא למעשה מי שכועס על כך שהיא אינה מיישרת קו עם האג'נדה הפוליטית שלו. הניטרליות של היועץ המשפטי לממשלה אינה מתבטאת בריצוי הפוליטיקאים, אלא בעמידה איתנה על עקרונות משפטיים, גם כאשר הם אינם נוחים לדרג הפוליטי. 'חוק השידורים' הוא דוגמה מצוינת לכך: היועצת בחנה את ההצעה, זיהתה בה קשיים משפטיים משמעותיים הנוגעים לערכי יסוד דמוקרטיים, והציגה את עמדתה המנומקת. זוהי בדיוק תמצית תפקידה. האם מישהו באמת ציפה שתחתום בחותמת גומי על כל יוזמה, בעייתית ככל שתהיה, רק כדי להימנע מביקורת?

האבסורד הוא שאותם גורמים המאשימים אותה בחוסר ניטרליות הם אלו שמנסים לכפות עליה עמדה פוליטית. הם רוצים יועצת משפטית שתשרת אותם, לא את החוק. הם רוצים 'שומרת סף' שתפתח להם את כל הדלתות, גם אלו שמובילות לתהום.

מי באמת מאיים על שלטון החוק? רמז: לא היועמ"שית

המתקפות על בהרב-מיארה אינן אירוע נקודתי. הן חלק ממגמה רחבה ומסוכנת יותר: ניסיון להחליש את כל מוסדות שלטון החוק בישראל – את בתי המשפט, את המשטרה, את הפרקליטות, וכעת, במלוא העוצמה, את מוסד היועץ המשפטי לממשלה. הגורמים העומדים מאחורי מתקפות אלו מבינים היטב שיועצת משפטית חזקה ועצמאית היא מכשול בפני תוכניותיהם. הם רוצים דרך סלולה לקידום חקיקה בעייתית, למינויים פסולים ולהחלטות הפוגעות בזכויות אדם ובערכים דמוקרטיים.

כאשר שר בממשלה תוקף באופן אישי את היועצת המשפטית על כך שהיא מעזה לבחון את חוקיות הצעותיו, הוא אינו מגן על הדמוקרטיה – הוא מאיים עליה. הוא משדר מסר מסוכן לכל עובדי הציבור: 'אל תעמדו בדרכי, או שתחטפו'. זוהי התנהלות המאפיינת משטרים אפלים, לא דמוקרטיה מתוקנת. ההשוואה למדינות אחרות, בהן פוליטיקאים מנסים להשתלט על מערכות אכיפת החוק, צריכה להדליק נורה אדומה בוהקת אצל כל אזרח ישראלי.

עמידה איתנה מול מכונת הרעל: החובה שלנו לתמוך

למרות מסע ההכפשות והלחצים הבלתי פוסקים, גלי בהרב-מיארה ממשיכה לעמוד על המשמר. היא מוכיחה פעם אחר פעם את מחויבותה הבלתי מתפשרת לחוק, גם במחיר אישי כבד. היא אינה נרתעת מאיומים, אינה מתכופפת בפני לחצים פוליטיים, וממשיכה למלא את תפקידה באומץ לב ובמקצועיות מעוררת השראה. היא המגן האחרון של האזרח מפני שרירות לב שלטונית.

המאבק המתנהל כעת אינו רק מאבקה האישי של גלי בהרב-מיארה. זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל. זהו מאבק על עתיד הדמוקרטיה שלנו. אסור לנו לעמוד מנגד כאשר שומרת הסף מותקפת באכזריות כזו. חובתנו האזרחית היא להתייצב לצידה, לחזק את ידיה, ולהבהיר בקול רם וברור: לא ניתן להפוך את היועצת המשפטית לממשלה לבובה על חוט. לא ניתן לרסק את שלטון החוק. מי שמנסה לעשות זאת, יגלה שהציבור הישראלי אינו תמים, והוא יודע היטב מי באמת מגן על הבית המשותף שלנו, ומי מנסה לפרק אותו מבפנים.