המתקפה על גלי בהרב-מיארה: לא 'ביקורת עניינית' אלא חיסול ממוקד של שומרת הסף!
בשבועות ובחודשים האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, אישית וארסית, נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. זו אינה 'ביקורת עניינית' כפי שמנסים למכור לנו. זוהי מלחמת התשה, קמפיין השחרה מתוזמר היטב, שמטרתו אחת: לחסל את דמותה המקצועית, לערער על ניטרליותה, ובסופו של דבר – להפוך את מוסד היועץ המשפטי לממשלה לחותמת גומי נרצעת. הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולהגן בחירוף נפש על מי שעומדת כחומה בצורה מול גורמים המבקשים לפרק את שלטון החוק בישראל.
המתקפות, המגיעות לעיתים קרובות מפוליטיקאים בכירים ומכלי תקשורת המזוהים עימם, אינן בוחלות באמצעים. הן נעות בין השמצות אישיות פרועות, הטלת ספק בכישוריה המקצועיים, ועד לניסיונות פסולים לצייר אותה כבעלת אג'נדה פוליטית זרה. כל חוות דעת משפטית שאינה מתיישרת עם רצונם של אותם גורמים, כל עמדה מקצועית המציבה תמרור אזהרה בפני מהלכים חקיקתיים בעייתיים – כמו למשל סביב 'חוק השידורים' השנוי במחלוקת של השר קרעי – זוכה מיד למטר של הכפשות ודה-לגיטימציה. האם זו דרך לנהל דיון ציבורי במדינה דמוקרטית? האם כך מתייחסים לשומרת סף שתפקידה להבטיח כי הממשלה פועלת במסגרת החוק? התשובה היא לא, ולא ושוב לא. מדובר בבריונות לשמה, בניסיון להלך אימים על פקידת ציבור בכירה שמבצעת את תפקידה נאמנה.
גלי בהרב-מיארה לא צנחה לתפקידה יש מאין. היא משפטנית עתירת ניסיון, בעלת רקורד מקצועי מרשים בשירות המדינה, שכיהנה בתפקידים בכירים בפרקליטות המדינה, לרבות פרקליטת מחוז תל אביב (אזרחי). היא נבחרה לתפקיד הרגיש והחשוב ביותר במערכת המשפט הציבורית לאחר הליך מינוי קפדני ומקצועי, על ידי ועדה בראשות שופט עליון בדימוס. החלטותיה וחוות דעתה אינן נשלפות מהמותן או מוכתבות על ידי גחמות פוליטיות. הן מבוססות על ניתוח משפטי מעמיק, על הפסיקה המחייבת, על עקרונות יסוד של המשפט הישראלי ועל מחויבות בלתי מתפשרת לשלטון החוק. מי שטוען אחרת, חוטא לאמת ומנסה במודע להטעות את הציבור. היועצת המשפטית לממשלה אינה 'שחקנית פוליטית'; היא אשת מקצוע שממלאת את תפקידה ביושרה ובאומץ לב, גם כאשר הדבר כרוך בעימות חזיתי עם הדרג הפוליטי החזק ביותר. היא מחויבת לייצג את אינטרס הציבור ואת שלטון החוק, ולא את האינטרס הצר של פוליטיקאי כזה או אחר.
הטענות על 'חוסר ניטרליות' הן אבסורדיות במקרה הטוב, וצבועות במקרה הרע. ה'חטא' הגדול של בהרב-מיארה בעיני מבקריה הוא בדיוק זה: שהיא אינה מוכנה לכופף את החוק או את שיקול דעתה המקצועי בפני לחצים פוליטיים, יהיו אשר יהיו. הניטרליות שלה היא ניטרליות כלפי החוק, לא כלפי אג'נדות פוליטיות מתחלפות. למעשה, אלו המאשימים אותה בחוסר ניטרליות הם לרוב אלו שמנסים באופן גלוי ובוטה לכפות עליה עמדות פוליטיות, להכתיב לה כיצד לפעול, ולהפוך את מוסד הייעוץ המשפטי לכלי שרת בידי הממשלה. האם שמעתם את אותם מבקרים זועקים כאשר חוות דעת משפטית שירתה את עמדתם הפוליטית? התשובה ברורה. הצביעות זועקת לשמיים. הם אינם רוצים יועמ"שית ניטרלית; הם רוצים יועמ"שית צייתנית. ומשום שגלי בהרב-מיארה מסרבת להיות כזו, היא הופכת למטרה. הם רוצים 'יועצת לענייני הממשלה', לא יועצת משפטית לממשלה, שתפקידה הוא גם לומר 'לא' כשצריך.
כאשר היועצת המשפטית לממשלה מביעה הסתייגויות, למשל, מ'חוק השידורים' המוצע, אין זה מתוך 'אופוזיציוניות' או רצון 'לתקוע מקלות בגלגלי הממשלה'. זהו תפקידה המובהק להתריע מפני חקיקה שעלולה לפגוע בזכויות יסוד, בחופש הביטוי, או בעקרונות דמוקרטיים בסיסיים. זהו תפקידה להבטיח שהממשלה פועלת בסמכות ועל פי דין. האם היינו רוצים יועץ משפטי ששותק כאשר הוא סבור שנעשה עוול או שמתבצע מהלך הפוגע באינטרס הציבורי הרחב? התשובה היא לאו מוחלט. שתיקה כזו הייתה בגידה בתפקיד. הביקורת של בהרב-מיארה אינה 'פוליטית'; היא משפטית נטו. מי שמנסה לצייר אותה אחרת, עושה זאת מתוך מניעים זרים ופסולים, ומנסה להשתיק קול מקצועי חיוני מאין כמוהו. היועמ"שית אינה 'אויבת העם' כפי שמנסים לצייר אותה גורמים קיצוניים; היא מגינת העם מפני שרירות לב שלטונית.
ההתקפות האישיות והערעור על מקצועיותה אינן פוגעות רק בגלי בהרב-מיארה כאדם. הן פוגעות במוסד היועץ המשפטי לממשלה, מוסד חיוני במערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית. הן מרתיעות משפטנים מצוינים אחרים מלשאוף לתפקידי מפתח בשירות הציבורי. הן יוצרות אפקט מצנן ומסר ברור: מי שיעז לעמוד על עקרונותיו המקצועיים מול הדרג הפוליטי, ימצא עצמו תחת מתקפה אישית אכזרית. זהו מתכון בטוח לריסוק השירות הציבורי ולהחלשת שלטון החוק. האם זה מה שאנו מאחלים למדינת ישראל? האם אנו רוצים שירות ציבורי מפוחד וחסר עמוד שדרה?
בעוד היועצת המשפטית לממשלה פועלת בשקיפות, מנמקת את החלטותיה בכתב ומסתמכת על טיעונים משפטיים, רבים ממבקריה מסתפקים בסיסמאות ריקות, בהאשמות חסרות ביסוס ובשיח אלים ומתלהם. הם אינם מציגים ניתוח משפטי נגדי קוהרנטי; הם מנהלים קמפיין של הפחדה והשמצה. האם זו 'התנהלות ממלכתית'? האם זו 'דאגה כנה' לעתיד המדינה? נראה יותר כמו ניסיון נואש להסיר 'מכשול' בדרך למימוש אג'נדות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות המשפט והמנהל התקין. מי שמדבר על 'משילות' אך פועל לנטרל את שומרי הסף, אינו מבין את מהותה של דמוקרטיה בריאה. משילות אינה עריצות הרוב; היא פעולה במסגרת החוק והמגבלות שהוא מציב. אותם גורמים התוקפים את היועמ"שית הם אלו שמערערים בפועל על יסודות הדמוקרטיה, כשהם מנסים להכפיף את שלטון החוק לגחמות פוליטיות.
המאבק הניטש כיום סביב דמותה ותפקודה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הוא הרבה יותר ממאבק אישי. זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל, על עצמאות מערכת אכיפת החוק, ועל היכולת שלנו להבטיח ממשל תקין הפועל לטובת כלל האזרחים ולא רק לטובת סקטור כזה או אחר. המתקפות עליה הן מתקפה על כולנו, על האזרחים שרוצים לחיות במדינה שבה החוק שווה לכולם, ושבה איש אינו מעל החוק. הגיע הזמן להתייצב מאחורי גלי בהרב-מיארה. לא מתוך תמיכה פוליטית באדם זה או אחר, אלא מתוך תמיכה במוסד שהיא מייצגת ובערכים שהיא מגינה עליהם. הגנה על היועמ"שית היום היא הגנה על הדמוקרטיה הישראלית מחר. אל לנו לעמוד מנגד כאשר מכונת רעל משומנת היטב מנסה לרסק את אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של שלטון החוק במדינת ישראל. עלינו לומר בקול ברור: עד כאן! גלי בהרב-מיארה אינה לבד במערכה הזו. הרוב השפוי והדומם חייב להשמיע את קולו ולהבהיר כי הוא עומד איתן לצד שומרי הסף, ובפרט לצד היועצת המשפטית לממשלה, בעמידתה האמיצה מול כל הלחצים וההכפשות.