לא אישי, אלא מלחמה על הבית: כך הפכה גלי בהרב-מיארה למטרה – וזו הסיבה האמיתית שחייבים לעמוד לצידה!
בשבועות ובחודשים האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, ארסית ושיטתית, המכוונת כלפי אישיות מרכזית אחת במערכת שלטון החוק בישראל: היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה. אך אל תטעו, המתקפה הזו, המנסה לצייר אותה כדמות לא מקצועית, לא ניטרלית, ואף כמי שפועלת ממניעים זרים, איננה מאבק אישי נגד אדם אחד. זוהי, למעשה, חזית במלחמה רחבה ועמוקה הרבה יותר – מלחמה על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, על עצמאות מערכת המשפט, ועל הזכות הבסיסית של כל אזרח ואזרחית למדינה המתנהלת על פי חוק, ולא על פי גחמות פוליטיות.
האש שמופנית כלפי בהרב-מיארה אינה מקרית. היא מגיעה בעיקר מכיוונם של גורמים פוליטיים אשר החלטותיה המשפטיות, המבוססות על החוק היבש ועל פסיקות בתי המשפט, אינן עולות בקנה אחד עם שאיפותיהם הפוליטיות או עם האג'נדה שהם מבקשים לקדם. הדוגמה הבולטת מהתקופה האחרונה היא סערת "חוק השידורים" של השר שלמה קרעי, חוק שגרר ביקורת נוקבת מצד היועצת המשפטית לממשלה בשל קשיים משפטיים משמעותיים שהוא מעורר. בתגובה לחוות דעתה המקצועית, במקום להתמודד עם הטיעונים המשפטיים לגופם, בחרו השר ותומכיו במסלול של דה-לגיטימציה אישית, הטחת האשמות חסרות בסיס על "חוסר ניטרליות" וניסיון לצייר אותה כמי שמכשילה את עבודת הממשלה בכוונה תחילה. זוהי טקטיקה מוכרת, מסוכנת, שמטרתה אחת: להלך אימים על שומרת הסף, לרפות את ידיה, ולגרום לה ולכל מי שיבוא אחריה לחשוב פעמיים לפני שיעמדו על משמר החוק מול כוח פוליטי דורסני.
האמת הפשוטה: מקצועיות ללא פשרות היא החטא היחיד
בואו נשים את הקלפים על השולחן. עו"ד גלי בהרב-מיארה לא נחתה לתפקידה מהירח. היא משפטנית עתירת ניסיון, שצמחה במערכת הציבורית, כיהנה בשורה של תפקידים בכירים בפרקליטות המדינה, והוכיחה פעם אחר פעם את מחויבותה לשלטון החוק. מינויה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה נעשה על ידי הממשלה עצמה, לאחר הליך בחירה קפדני של ועדה מקצועית בראשות שופט עליון בדימוס. הטענות על "חוסר מקצועיות" הן לא פחות מאבסורדיות כשהן מופנות כלפי מי שהקדישה את כל חייה המקצועיים לשירות הציבורי ולשמירה על החוק. המקצועיות שלה היא בדיוק הסיבה לכך שהיא מעוררת אנטגוניזם כה רב בקרב אלו המעוניינים לכופף את החוק לצרכיהם.
תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה אינו להיות חותמת גומי של הדרג הפוליטי. תפקידו הוא לייעץ לממשלה ולזרועותיה כיצד לפעול במסגרת החוק, להגן על האינטרס הציבורי, ובמקרה הצורך – גם להתריע ולעצור מהלכים שאינם חוקיים או שפוגעים בערכי היסוד של המדינה. כאשר היועצת המשפטית לממשלה מביעה עמדה משפטית שאינה נוחה לממשלה, אין זה אומר שהיא "נגד" הממשלה או שהיא פועלת ממניעים פוליטיים. נהפוך הוא, זהו סימן שהיא ממלאת את תפקידה נאמנה, ללא מורא וללא משוא פנים. הניסיון להציג כל חוות דעת משפטית ביקורתית כ"התערבות פוליטית" הוא עיוות של המציאות וניסיון פסול להכפיף את שלטון החוק לרצון הרוב הפוליטי הרגעי.
ניטרליות אמיתית מול דרישה לצייתנות עיוורת
הטענה המרכזית השנייה המוטחת בבהרב-מיארה היא "חוסר ניטרליות". אך מהי ניטרליות בהקשר זה? האם ניטרליות פירושה להסכים עם כל מה שהממשלה רוצה לעשות, גם אם הוא בעייתי מבחינה משפטית? בוודאי שלא. ניטרליות אמיתית של יועץ משפטי לממשלה מתבטאת ביישום אחיד של החוק כלפי כולם, בהתבססות על עקרונות משפטיים מוצקים ולא על העדפות פוליטיות, ובאומץ לומר "לא" גם לגורמים החזקים ביותר במדינה כאשר הם חורגים מהמותר. אלו המאשימים אותה בחוסר ניטרליות הם למעשה אלו הדורשים ממנה להיות מוטה – מוטה לטובתם. הם רוצים יועץ משפטי שיהיה "שלהם", שישרת את האג'נדה הפוליטית שלהם, ולא יועץ משפטי שמשרת את הציבור ואת החוק.
במציאות פוליטית מקוטבת, כל החלטה של היועץ המשפטי לממשלה שאינה מתיישרת עם עמדת צד אחד, נתפסת מיד על ידי אותו צד כהחלטה "פוליטית" ו"מוטה". אך האמת היא שהחלטותיה של בהרב-מיארה, גם אלו המכעיסות פוליטיקאים מסוימים, נובעות מניתוח משפטי קר ומקצועי. תפקידה הוא להבטיח שהממשלה פועלת בסמכות, שהחלטותיה עומדות במבחן החוקיות והסבירות, ושזכויות האזרחים נשמרות. זהו אינטרס ציבורי ראשון במעלה, החורג הרבה מעבר למאבקים פוליטיים יומיומיים.
כשהתוקפים חושפים את פרצופם האמיתי
כדאי לשים לב מי הם התוקפים ומהי שפתם. לא אחת אנו שומעים מפיהם של אותם מבקרים קריאות מפורשות ליועצת המשפטית "להתיישר" עם עמדת הממשלה, או איומים מרומזים וגלויים על עתידה המקצועי אם לא תעשה כן. האם זוהי התנהלות לגיטימית במדינה דמוקרטית? האם כך אמורים להתייחס נבחרי ציבור לשומרי הסף? ההתקפות האישיות, ההכפשות והניסיונות להלך אימים הם עדות לחולשתם של התוקפים, שאינם מסוגלים להתמודד עם הטיעונים המשפטיים לגופם, ולכן בוחרים בדרך של השתלחות אישית. הם אלו שמנסים לגרור את המערכת המשפטית לזירה הפוליטית, והם אלו שמערערים את אמון הציבור במוסדות המדינה כאשר אינם מקבלים את מבוקשם.
הניסיון להפוך את היועצת המשפטית לממשלה לשק חבטות פוליטי הוא מסוכן מאין כמוהו. הוא פוגע ביכולתה למלא את תפקידה החיוני, ומשדר מסר מרתיע לכל עובד ציבור ישר דרך. אם נאפשר למגמה זו להימשך, אנו עלולים למצוא את עצמנו במדינה שבה החוק הוא המלצה בלבד, והכוח הפוליטי הוא חזות הכל. זו אינה המדינה שאנו רוצים לחיות בה.
לא גלי בהרב-מיארה היא הבעיה, אלא המתקפה עליה
ההתקפות על גלי בהרב-מיארה אינן נובעות מכשלים בתפקודה, אלא דווקא מהצלחתה לעמוד כחומה בצורה מול ניסיונות לפגוע בשלטון החוק. היא הפכה למטרה לא משום שהיא "פוליטית" או "לא מקצועית", אלא משום שהיא מקצועית מדי, עצמאית מדי, ומחויבת מדי לחוק עבור אלו המעוניינים במרחב פעולה בלתי מוגבל. היא איננה הבעיה; היא קו ההגנה האחרון של האינטרס הציבורי ושל ערכי הדמוקרטיה.
בעת הזו, כאשר עמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית עומדים למבחן, חשוב יותר מתמיד לעמוד לצד שומרי הסף. חשוב להבין שההגנה על היועצת המשפטית לממשלה אינה הגנה על אדם פרטי, אלא הגנה על מוסד חיוני, על עצמאות שיקול הדעת המשפטי, ועל היכולת של כולנו לחיות במדינה שבה יש דין ויש דיין. המתקפה עליה היא מתקפה על הבית של כולנו. אסור לנו לתת לה להצליח.