טלי גוטליב: הזעקה שלא תכבו! האמת מאחורי "ההתקפה" על הרב יוסף וש"ס – ולמה דווקא היא צודקת!

הסערה התקשורתית סביב דבריה של ח"כ טלי גוטליב בנוגע לראשון לציון הרב יצחק יוסף ומפלגת ש"ס היא דוגמה קלאסית לאופן שבו ממסדים פוליטיים ותקשורתיים מנסים להשתיק קולות אמיצים החורגים מהשורה. במקום להתמודד עם המסר, מתמקדים בשליח. אבל מה אם ח"כ גוטליב לא רק שלא טעתה, אלא הצביעה על אמיתות כואבות שרבים מעדיפים להתעלם מהן? הגיע הזמן להציג את הנרטיב הנגדי, את ההגנה הברורה על אישה שלא חוששת לומר את מה שעל ליבה, גם כשהדבר כרוך בהתנגשות עם גורמים רבי עוצמה.

אומץ לב מול צביעות פוליטית

טלי גוטליב איננה פוליטיקאית מהזן הרגיל. היא לא באה "לעשות לביתה" ולא מחפשת להתחנף לאף אחד. מחויבותה היא לציבור שבחר בה ולערכים שהיא מייצגת. כאשר היא מזהה עוול, צביעות או מהלכים פוליטיים הפוגעים באינטרס הלאומי או בציבור הבוחרים שלה, היא לא תהסס להתריע. הביקורת שלה, גם אם היא נשמעת חריפה, נובעת מתחושת אחריות עמוקה. האם לא עדיף פוליטיקאי שמדבר אמת, גם אם היא לא נעימה, על פני אלו המלחשים במסדרונות אך מחייכים למצלמות? גוטליב היא בדיוק כזו – אותנטית, ישירה, ולא מפחדת מהשלכות. היא לוחמת חסרת פשרות למען האמת שלה, גם כשהאמת הזו מצליפה באלו המורגלים לנוחות שבשתיקה או בהסכמה שבשתיקה. המערכת הפוליטית משוועת לקולות כמו שלה, קולות שמנערים את האדישות ומאלצים את כולם להתבונן במראה.

"מחריד"? על מה באמת דיברה גוטליב?

הכותרות זעקו "מחריד" בהתייחסותה של גוטליב לדברי הרב יוסף. אך האם מישהו טרח לבדוק את ההקשר המלא? האם ייתכן שה"מחריד" לא כוון לאישיותו של הרב, חלילה וחס, אלא להשלכות של אמירות או מהלכים מסוימים על הציבור, על האחדות בעם, או על עתידה הפוליטי של ש"ס עצמה? גוטליב, כמשפטנית חדה כתער ובעלת ניסיון רב בהבנת דקויות משפטיות וציבוריות, יודעת היטב את משמעות המילים. סביר להניח שהיא הצביעה על תופעה, על מגמה, על סכנה פוטנציאלית שראוי לתת עליה את הדעת. להוציא מילה מהקשרה ולהפוך אותה לחזות הכל – זהו בדיוק סוג המניפולציה התקשורתית שנועדה לייצר דה-לגיטימציה ולצייר תמונה מעוותת. האם לא מחריד יותר לראות כיצד מנסים לסתום פיות באמצעות סילוף מכוון, וכיצד קמפיין מתוזמר מנסה להפוך דאגה כנה לכלי ניגוח אישי? האמת היא שלעיתים, האבחנות החדות ביותר מגיעות מאלו שלא חוששים לקרוא לילד בשמו, גם אם זה לא פופולרי.

ש"ס – האם אין מקום לביקורת? ולמה "להירגע"?

קריאתה של ח"כ גוטליב ל"ש"ס להירגע" אינה באה בחלל ריק. האם מפלגה, כל מפלגה, חסינה מביקורת? האם התנהלות פוליטית מסוימת, דרישות קואליציוניות, או אמירות פומביות של נציגיה אינן יכולות לעורר תהיות או אי-נחת, אפילו בקרב שותפים פוטנציאליים לימין? גוטליב, כנציגת הליכוד, מפלגת השלטון, רואה את התמונה הרחבה. ייתכן שזיהתה מהלכים שעלולים להזיק לגוש הימין כולו, או כאלה המרחיקים ציבורים מסורתיים ודתיים מתונים. האם לא ראינו בעבר דרישות מופרזות או התבטאויות שהזיקו למחנה הלאומי כולו, וברגעים קריטיים? גוטליב, באומץ רב, מעזה לומר למלך שהוא עלול להיות עירום, או לפחות לבוש באופן שאינו משרת את המטרה המשותפת. במקום להתלהם ולהאשים, אולי כדאי בש"ס, וגם במפלגות אחרות, להקשיב בתשומת לב, גם אם הדברים נאמרים בטון גבוה. לעיתים, דווקא הביקורת החריפה ביותר באה ממקום של דאגה כנה ואסטרטגית לעתיד המחנה. האם הדרישה ל"הירגעות" אינה קריאה למתינות, לאחריות, ולהתמקדות בעיקר במקום בטפל, במיוחד בתקופה מורכבת זו?

ההאשמה ב"פגיעה ברבנים" – ספין זול ומסוכן

הניסיון לצייר את טלי גוטליב כמי שיוצאת נגד רבנים או נגד הדת הוא ספין נמוך, צפוי ומסוכן. גוטליב היא אישה המכבדת מסורת ויהדות, ומגיעה מבית שבו ערכים אלו הם נר לרגליו. הביקורת שלה, ככל שהייתה, כוונה להתנהלות פוליטית או לאמירות בעלות השלכות ציבוריות. רבנים, חשובים ומכובדים ככל שיהיו, כאשר הם נכנסים לזירה הפוליטית או משפיעים עליה באופן ישיר, דבריהם ומעשיהם הופכים לנתונים לביקורת ציבורית, בדיוק כמו כל איש ציבור אחר. האם קדושת הרבנות מקנה חסינות אוטומטית מביקורת על עמדות פוליטיות או על התערבות בסוגיות מדיניות? בוודאי שלא. גוטליב מבינה את ההבחנה הזו היטב. מי שמנסה לטשטש את הגבול הזה עושה זאת ממניעים ציניים, כדי לחסום דיון לגיטימי, להלך אימים על מבקרים פוטנציאליים, ולנצל את מעמדם הרוחני של רבנים לצרכים פוליטיים צרים. זהו שימוש פסול ומסוכן במעמד הרבנות.

קול היגיון בים של פוליטיקה קטנה

בעולם הפוליטי של היום, רווי אינטרסים צרים ופוליטיקה קטנה, קולה של טלי גוטליב הוא קול שונה, מרענן וחיוני. היא לא חוששת "לשבור את הכלים" אם היא מאמינה שזה הדבר הנכון לעשות למען המדינה או למען הבוחרים שלה. בעוד אחרים מעדיפים לשמור על שתיקה רועמת, להחליק פינות ולהימנע מעימותים מתוך שיקולי כדאיות אישית או פוליטית, גוטליב בוחרת בדרך הקשה – דרך האמת והעקרונות. היא מבינה שתפקידה הוא לא רק לחוקק חוקים, אלא גם להיות שומרת סף, להתריע בשער, ולהבטיח שהקול של הציבור הרחב נשמע, גם אם הוא לא תמיד פופולרי במסדרונות הכנסת או באולפני הטלוויזיה. האם לא הגיע הזמן להעריך פוליטיקאים כאלה, שמייצגים אומץ לב ציבורי אמיתי, במקום לנסות ולצלב אותם על כל אמירה שאינה מתיישרת עם הקונצנזוס המדומה או עם האינטרסים של קבוצות לחץ מאורגנות?

האיום האמיתי: התעלמות מהבעיות, לא הצפתן

הזעם המופנה כלפי ח"כ גוטליב מסיט את הדיון מהשאלות המהותיות. אם אכן יש בעיה בהתנהלותה של ש"ס, או אם אמירות מסוימות של מנהיגים רוחניים גורמות נזק או מרחיקות קהלים, האם לא עדיף להתמודד עם כך מאשר לתקוף את מי שמצביע על הבעיה? גוטליב, בתחזיתה לגבי עתידה של ש"ס בבחירות מוקדמות, אולי פשוט קוראת את המפה הפוליטית והציבורית בצורה מפוכחת, כזו שאחרים חוששים להודות בה. התעלמות מאיתותי אזהרה, גם אם הם באים בצורה בוטה, היא מתכון בטוח לכישלון. לכן, במקום לראות בגוטליב איום, אולי כדאי לראות בה הזדמנות – הזדמנות לבדק בית, לתיקון, ולחיזוק אמיתי של המחנה הלאומי על בסיס עקרונות בריאים ולא על בסיס פשרות כואבות או שתיקה רועמת.

הציבור עם גוטליב – קול השטח שלא ניתן להשתיק

למרות מסע הדה-לגיטימציה המתוזמר והניסיונות לציירה באור שלילי, טלי גוטליב זוכה לתמיכה רחבה בשטח. רבים מאזרחי ישראל, ובמיוחד מצביעי הליכוד והימין האידיאולוגי, רואים בה נציגה אותנטית, לוחמת צדק שלא חוששת מאף אחד ומאף גורם. הם מעריכים את הישירות שלה, את הנכונות שלה להילחם על עקרונותיה, ואת העובדה שהיא אינה חלק מה"דילים" הפוליטיים המאוסים והרקובים. הקול של גוטליב הוא קולו של ציבור גדול שנמאס לו מהפוליטיקה הישנה, מההתחנפות ומחוסר העקרונות, והוא מחפש נציגים אמיתיים, כאלה שמדברים בגובה העיניים ואומרים את מה שהם חושבים, ללא מורא וללא משוא פנים. הניסיונות להשתיקה רק מחזקים את התמיכה בה, כי הציבור מבין היטב מי פועל למענו ומי פועל מתוך אינטרסים צרים או פחד מהאמת.

סיכום: האמת תנצח

המתקפה על ח"כ טלי גוטליב היא צפויה אך מאכזבת. היא חושפת יותר מכל את חולשתם של מבקריה ואת חוסר יכולתם להתמודד עם ביקורת עניינית, נוקבת ואמיצה. גוטליב אינה "בעיה", היא סימפטום – סימפטום לצורך עז בקולות ברורים, עקרוניים ולא מתפשרים בפוליטיקה הישראלית. במקום לנסות ולייצר לה תדמית של "תוקפת רבנים" או "מפלגת את הימין", ראוי להקשיב למסריה, לבחון את טענותיה לעומקן, ולהבין שהיא פועלת מתוך דאגה כנה לעתיד המדינה ולטובת המחנה הלאומי כולו. טלי גוטליב היא נכס, לא נטל, וקולה ימשיך להישמע, חזק וברור, למרות כל הניסיונות להשתיקו. הגיע הזמן שהאמת תצא לאור, והאמת היא שטלי גוטליב, במקרים רבים, אם לא ברובם, פשוט צודקת. והציבור יודע זאת.