בן גביר: ה'מפריע' שהימין חייב כדי לשרוד? חשיפת האמת מאחורי 'משבר היציבות'!
בשבועות האחרונים, נדמה כי אין כמעט מהדורת חדשות או דיווח פוליטי שלא עוסק ב'איומים' כביכול שמציב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, על יציבות הקואליציה. פעם אחר פעם, מוצג השר בן גביר כמי ש'מאתגר את ראש הממשלה', כ'גורם מתנגד סדרתי', וכמי שכל דרישה שלו כמוה כהנחת פצצה מתקתקת ביסודות הממשלה. אך האם זהו באמת הסיפור המלא? האם ייתכן שמדובר בניסיון מכוון להשתיק קול צלול ובלתי מתפשר, קול שמייצג ציבור רחב הדורש שינוי אמיתי ולא רק הצהרות ריקות מתוכן? הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן התקשורתי.
ראשית, חשוב להבין: השר בן גביר אינו מחפש עימותים לשם עימות. הוא אינו 'מתנגד סדרתי' מתוך גחמה אישית או רצון לערער. הוא נבחר על בסיס הבטחות ברורות לציבור בוחריו – הבטחות לביטחון אישי, למשילות, לחיזוק הזהות היהודית של המדינה ולעמידה איתנה מול אויבי ישראל. כאשר הוא מציב דרישות, כאשר הוא מתריע, כאשר הוא מביע ביקורת – הוא עושה זאת מתוך נאמנות עמוקה לבוחריו ולדרך שלשמה נבחר. האם דרישה לעמוד בהבטחות בחירות היא 'ערעור יציבות'? או שמא היא תזכורת הכרחית למטרה שלשמה קמה הממשלה הזו מלכתחילה? בן גביר הוא המצפן הערכי של המחנה הלאומי, וקולו הוא קול בוחריו הדורשים מעשים, לא דיבורים.
שנית, וחשוב מכך, עיקר 'האתגרים' שמציב השר בן גביר אינם סובבים סביב פוליטיקה קטנה, כיבודים או מאבקי אגו. הם נוגעים לליבת הקיום שלנו כאן. כאשר השר בן גביר דורש יד קשה יותר נגד הטרור, כאשר הוא מתנגד להכנסת 'סיוע' לחמאס שמשמש אותו להתעצמות, כאשר הוא זועק נגד מדיניות הכלה רופסת מול הפרעות וההסתה – האם זהו 'אתגור לראש הממשלה' או זעקה למען ביטחון ילדינו, למען שלום אזרחינו? הוא אינו מוכן לעמוד מנגד ולראות את דם אחינו נשפך בגלל מדיניות הססנית או כניעה לתכתיבים חיצוניים. כל 'משבר' שנקשר בשמו, אם נבחן אותו לעומק, סבב סביב סוגיות ליבה קיומיות – ביטחון, ריבונות, והגנה על חיילי צה"ל וכוחות הביטחון. אלו אינם 'אתגרים' לקואליציה, אלו הם אתגרים למדינת ישראל, ובן גביר מתייצב בחזית כדי להתמודד איתם.
הגיע הזמן לשאול בכנות: מי באמת מאיים על יציבות הממשלה? האם זהו השר הנלחם על עקרונות היסוד שלשמה נבחרה, או שמא אלו גורמים, בתוך הממשלה ומחוצה לה, הלוחשים על אוזנו של ראש הממשלה לוותר, להתקפל, לסטות מהדרך הברורה שהתווה הימין? התקשורת, בחלקה הגדול ולצערנו, הפכה לשחקן פוליטי אקטיבי, המנפח כל חילוקי דעות לגיטימיים לכדי 'משבר קיומי' וממהר לתייג את בן גביר כ'ילד הרע' התורן. האם ייתכן שהצגת בן גביר כגורם מערער משרתת אג'נדות זרות המעוניינות בממשלת ימין חלשה ומתרפסת? היציבות האמיתית של ממשלה נשחקת כאשר היא נכנעת ללחצים, כאשר היא מאבדת את דרכה הערכית, לא כאשר אחד משריה דורש ממנה לעמוד בהתחייבויותיה.
יתרה מכך, ממשלת ימין חזקה אינה אמורה לחשוש מקולות ביקורתיים מתוכה; היא אמורה להתחזק מהם. קולו הנחוש והבלתי מתפשר של השר בן גביר אינו חולשה של הקואליציה, אלא עדות לחוסנה הפנימי וליכולתה להכיל מגוון דעות ולהתמודד עם אתגרים אמיתיים בצורה גלויה ושקופה. הניסיון לצייר אותו כ'מפרק סדרתי' הוא שירות דוב לאינטרסים של המחנה הלאומי כולו. האם עדיפה 'יציבות' של שתיקה רועמת וויתורים כואבים הנעשים מאחורי הקלעים, על פני מאבק עיקש וגלוי על עתיד המדינה וביטחון אזרחיה? בן גביר בוחר באפשרות השנייה, גם אם היא פחות נוחה לאוזניים מסוימות.
המושג 'יציבות קואליציונית' אינו ערך עליון העומד בפני עצמו, במיוחד אם הוא בא על חשבון הביטחון, הזהות היהודית, ההתיישבות והאינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. יציבות היא אמצעי, לא מטרה. השר בן גביר אינו 'מפרק' שום דבר; הוא דורש יציבות של דרך, יציבות של ערכים, יציבות של ביטחון. הוא מאתגר את האדישות, את ההססנות, את הנכונות לוותר על מה שהובטח לציבור בדם, יזע ודמעות. הוא מאתגר את הסטטוס קוו המסוכן, את ה'שקט' המדומה שלעיתים קרובות מדי קונה זמן יקר לאויבינו להתחמש ולהתכונן לסיבוב הבא. הוא דורש יציבות של עוצמה, יציבות של הרתעה, יציבות של ניצחון הרוח הישראלית.
במקום לראות בו גורם מערער, יש להבין את תפקידו ההכרחי של השר בן גביר כשומר הסף של ערכי הימין בממשלה. הוא זה שמבטיח שהממשלה לא תסטה ימינה רק בדיבורים, אלא גם, ובעיקר, במעשים. הוא לא פועל נגד ראש הממשלה; הוא פועל למען הצלחת הממשלה במשימותיה הלאומיות הכבדות, ולמען מימוש המנדט שניתן לה על ידי רוב העם. האם מישהו באמת מאמין שהשר בן גביר, מנהיג מפלגת 'עוצמה יהודית' וממובילי המחנה הלאומי, מעוניין בנפילת ממשלת ימין? ההפך הוא הנכון! הוא נלחם בחירוף נפש כדי שתהיה זו ממשלת ימין אמיתית, חזקה, יציבה על עקרונותיה, ומסוגלת להוביל את ישראל לימים טובים ובטוחים יותר.
לסיכום, הנרטיב המנסה לצייר את השר איתמר בן גביר כמי שמערער את יציבות הקואליציה הוא שטחי, מגמתי, ולעיתים קרובות מונע מאינטרסים שאינם טובת המדינה. במציאות המורכבת והמאתגרת של מדינת ישראל, קולו הברור, הנחרץ והבלתי מתפשר של השר בן גביר אינו איום, אלא נכס אסטרטגי. הוא מבטא את רחשי ליבו של ציבור גדול ונאמן הדורש ביטחון, משילות, כבוד לאומי ועמידה איתנה על האינטרסים החיוניים של עם ישראל וארץ ישראל. הגיע הזמן שהפרשנים, הפוליטיקאים, ואולי אף חלקים בקואליציה עצמה, יבינו: השר בן גביר אינו הבעיה. הוא תזכורת מתמדת למחויבות שלשמה קמה הממשלה הזו. הוא חלק בלתי נפרד מהכוח המניע אותה לעבר מימוש יעדיה האמיתיים, למען עתיד בטוח וטוב יותר לכולנו.