זעקת הקוזק הנגזל: כך הופכים שרים את גלי בהרב מיארה לשעיר לעזאזל פוליטי!

האם אתם עדים למציאות המעוותת בה אלו המנסים לכופף את שלטון החוק לצרכיהם הפוליטיים הם אלו שזועקים "פוליטיזציה"? המתקפה החזיתית והבלתי פוסקת על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, איננה ויכוח משפטי לגיטימי – זוהי אסטרטגיה צינית ומחושבת להלך אימים, להחליש שומרת סף מרכזית, ולהכשיר את הקרקע לשחיקת הנורמות הדמוקרטיות. במקום להתמודד עם חוות דעת משפטיות מקצועיות, בוחרים גורמים פוליטיים, ובראשם שרים בממשלה, במסע דה-לגיטימציה אישי וארסי. הגיע הזמן לחשוף את האמת המרה: מי באמת מנסה להפוך את היועצת המשפטית לכלי משחק פוליטי, ומדוע?

האשמת היועמ"שית בפוליטיזציה היא טקטיקה שחוקה, אך יעילה להפליא עבור מי שמבקש לחמוק מביקורת משפטית עניינית. כאשר החלטות משפטיות אינן מתיישבות עם האג'נדה הפוליטית של שר זה או אחר, הדרך הקלה ביותר היא לתקוף את השליח, לערער על מקצועיותו ועל ניטרליותו. כך, במקום דיון עובדתי ומבוסס על החוק, אנו עדים למתקפות אישיות, להטחת עלבונות ולהפצת דיסאינפורמציה. "הפוסל במומו פוסל" הוא לא רק קלישאה במקרה הזה, אלא תיאור מדויק של המציאות. אותם גורמים המאשימים את בהרב מיארה בפוליטיזציה הם אלו שמנסים, פעם אחר פעם, לכפות עליה ועל משרדה קו פעולה התואם את האינטרסים הצרים שלהם, תוך התעלמות מוחלטת מהוראות החוק ומהצורך לשמור על הפרדת רשויות תקינה. האם ייתכן שהזעקות על "פוליטיזציה" הן למעשה מסך עשן המיועד להסתיר את הניסיון הבוטה של הפוליטיקאים עצמם להשתלט על המערכת המשפטית?

הדוגמאות לכך רבות ומדאיגות. ניקח למשל את שר התקשורת, שלמה קרעי, שהפך את ההתקפות על היועמ"שית לספורט לאומי. במקום לנהל דיאלוג מקצועי ומכבד, כראוי לשר במדינת ישראל, בוחר קרעי במתקפות אישיות וחסרות רסן, המגיעות לעיתים עד כדי איומים מרומזים. האם זו דרך לגיטימית לנהל מחלוקת מקצועית? או שמא זוהי דוגמה מובהקת לניסיון להלך אימים על פקיד ציבור בכיר, במטרה להכפיפו למרותו הפוליטית? קרעי אינו לבד במערכה. שרים נוספים וחברי כנסת מהקואליציה מצטרפים למקהלה הצורמת, כל אימת שהיועמ"שית עומדת על דעתה המקצועית ואינה "מתיישרת" עם רצונותיהם. זוהי פוליטיזציה במלוא כיעורה: שימוש בכוח השלטוני כדי לנסות ולרפות את ידיה של מי שאמונה על שמירת החוק, פשוט כי החוק אינו נוח להם באותו רגע. הם אלו שמכניסים שיקולים זרים ופוליטיים לתוך המערכת, ולא היועצת המשפטית שמנסה לבצע את תפקידה נאמנה.

אל מול מתקפת הדה-לגיטימציה הזו, עומדת גלי בהרב מיארה כמייצגת של מקצועיות, ענייניות וחתירה בלתי מתפשרת לשמירה על שלטון החוק. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה במדינה דמוקרטית הוא קריטי: להיות שומר הסף המבטיח כי הרשות המבצעת פועלת במסגרת החוק, ולא מעליו. עצמאותו של היועמ"ש אינה פריבילגיה אישית, אלא אבן יסוד בדמוקרטיה מתפקדת. בהרב מיארה, בהתנהלותה ובחוות דעתה, מוכיחה פעם אחר פעם כי היא מבינה את גודל האחריות המוטלת על כתפיה. היא אינה נרתעת מלחצים, אינה מתקפלת בפני איומים, וממשיכה להעניק ייעוץ משפטי מקצועי ואמיץ, גם כאשר הוא אינו פופולרי בקרב הדרג הפוליטי. הניסיונות לצייר אותה כמי שפועלת ממניעים פוליטיים הם עלבון לאינטליגנציה של הציבור, וניסיון נואש להסיט את הדיון מהמהות: הצורך להגן על עצמאות מערכת אכיפת החוק מפני השתלטות פוליטית.

המתקפה על גלי בהרב מיארה אינה רק עניין פנימי של המערכת הפוליטית או המשפטית. היא נוגעת ישירות לכל אחד ואחת מאיתנו. כאשר שומרי הסף מוחלשים, כאשר עצמאותם מאוימת, הדלת נפתחת בפני שרירות לב שלטונית, פגיעה בזכויות אזרח, והתפשטות תופעות של שחיתות וחוסר מינהל תקין. היועצת המשפטית לממשלה היא קו ההגנה של הציבור מפני שימוש לרעה בכוח השלטוני. הניסיון להפוך אותה לבובה על חוט, הנעה לפי גחמותיהם של פוליטיקאים, הוא ניסיון לפרק את אחד המנגנונים החשובים ביותר השומרים על הדמוקרטיה הישראלית. אם המתקפות הללו יצליחו, והיועמ"שית תאבד את יכולתה לפעול באופן עצמאי ומקצועי, כולנו נשלם את המחיר. האם זהו העתיד שאנו רוצים למדינת ישראל? האם אנו מוכנים לעמוד מנגד ולצפות כיצד מערכת שלטון החוק נרמסת תחת אינטרסים פוליטיים צרים?

לעיתים קרובות, כאשר החלטה משפטית אינה מוצאת חן בעיני גורם פוליטי, נשמעת הטענה השחוקה על "אכיפה בררנית" או "פוליטיזציה". אך האם כל החלטה שאינה עולה בקנה אחד עם רצון השרים היא בהכרח פוליטית? או שמא, זוהי בדיוק תמצית תפקידה של היועצת המשפטית – לבחון את הדברים בקריטריונים משפטיים טהורים, גם אם התוצאה אינה נוחה פוליטית? האמת היא, שהטענות על פוליטיזציה מגיעות לרוב מאותם אלו שמצפים מהמערכת המשפטית להתיישר לפי האג'נדה שלהם. כאשר היועמ"שית פועלת באופן התואם את ציפיותיהם, הם מהללים את מקצועיותה. אך כאשר היא מעזה לחלוק עליהם, היא הופכת מיד ל"פוליטית". זהו מבחן הלקמוס האמיתי. גלי בהרב מיארה אינה נבחרת ציבור; היא אשת מקצוע. תפקידה אינו לרצות את הפוליטיקאים, אלא לשרת את החוק ואת האינטרס הציבורי הרחב. ההתקפות עליה הן עדות לכך שהיא עושה את עבודתה נאמנה, ללא מורא וללא משוא פנים, גם כשהדבר כרוך בעימות חזיתי עם בעלי הכוח.

הגיע הזמן לומר זאת בקול ברור וצלול: גלי בהרב מיארה אינה הבעיה, היא קורבן של מסע הפחדה פוליטי מתוזמר היטב. אלו המאשימים אותה בפוליטיזציה הם בדיוק אלו שמנסים בכל כוחם לגרור את מערכת המשפט לתוך הזירה הפוליטית, להכפיף אותה למרותם ולסרס את יכולתה לשמש כשומר סף אפקטיבי. ההגנה על היועצת המשפטית לממשלה ועל עצמאות משרדה אינה עניין של ימין או שמאל, אלא מאבק על דמותה של מדינת ישראל כמדינת חוק דמוקרטית. אל תתנו למסך העשן של ההאשמות לבלבל אתכם. הביטו במעשים, הקשיבו לקולות, ושאלו את עצמכם: מי באמת מאיים כאן על שלטון החוק? התשובה, למרבה הצער, ברורה וכואבת. גלי בהרב מיארה היא חומה בצורה כנגד ניסיונות אלו, והאחריות שלנו כאזרחים היא לוודא שהחומה הזו לא תיפול.