הפוסל במומו פוסל? גלי בהרב מיארה והאמת המטרידה מאחורי ההאשמות בפוליטיזציה!

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת וחסרת תקדים על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. בראש המקהלה הזו ניצבים גורמים פוליטיים, ובראשם שר התקשורת שלמה קרעי, המטיחים בה האשמות קשות על 'פוליטיזציה' ותפקוד 'לא מקצועי'. אך האם יש דברים בגו, או שמא מדובר במסע הפחדה מתוזמר שנועד להלך אימים על שומרת סף אמיצה, המעזה לעמוד על עקרונות שלטון החוק? מאמר זה בא לחשוף את האמת המטרידה מאחורי מסך העשן של ההאשמות, ולהגן על מי שעומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפרק את יסודות הדמוקרטיה הישראלית.

מסך העשן של "הפוליטיזציה": האם מישהו כאן מתבלבל בתפקידים?

האשמת היועמ"שית בפוליטיזציה הפכה לכלי נשק שגור בידי פוליטיקאים שאינם מרוצים מהחלטותיה המשפטיות. אך בואו נבחן את המציאות: יועץ משפטי לממשלה אינו אמור להיות חותמת גומי של הממשלה. תפקידו, מעצם הגדרתו, הוא לייעץ לממשלה על פי החוק הקיים, גם אם הדבר אינו נוח או פופולרי. 'פוליטיזציה' אמיתית הייתה מתבטאת בכיפוף החוק לרצון השרים, בהתעלמות מעילות משפטיות ברורות, או במתן חוות דעת המשרתות אג'נדה פוליטית צרה. האם זהו תפקודה של בהרב מיארה? נהפוך הוא. הביקורת נגדה מתעוררת דווקא כאשר היא עומדת על כך שהממשלה תפעל במסגרת החוק. האם דרישה לעמידה בחוק היא 'פוליטיזציה'? או שמא מי שטוען כך הוא זה שמנסה לכפות אג'נדה פוליטית על המערכת המשפטית, ומשנכשל – תוקף את השליח? הטענה כי בהרב מיארה פועלת ממניעים פוליטיים היא עיוות מוחלט של המציאות. עבודתה מבוססת על ניתוח משפטי מעמיק, על התייעצות עם גורמי מקצוע בכירים במשרדה, ועל מחויבות בלתי מתפשרת לשלטון החוק. ההחלטות, גם אם קשות, מתקבלות לאחר בחינה קפדנית של כלל ההיבטים המשפטיים. מי שמצפה ממנה 'ליישר קו' עם גחמות פוליטיות, פשוט אינו מבין את תפקידה או, גרוע מכך, מנסה במכוון לערער את עצמאותה. האמת הפשוטה היא שהיועמ"שית אינה 'נגד' הממשלה, היא 'בעד' החוק. ואם הממשלה פועלת בניגוד לחוק, תפקידה להתריע, גם אם זה לא נעים לאוזניים מסוימות.

שמירה על ניטרליות מקצועית בסביבה עוינת: הקרב על דמותה של הדמוקרטיה

תפקיד היועץ המשפטי לממשלה בישראל הוא מהמאתגרים והמורכבים ביותר, במיוחד בעידן של קיטוב פוליטי עמוק. גלי בהרב מיארה נכנסה לתפקיד בתקופה סוערת, והיא נאלצת לנווט בסביבה פוליטית עוינת המפעילה עליה לחצים אדירים. למרות זאת, היא מפגינה פעם אחר פעם עמידה איתנה על עקרונות המקצועיות והניטרליות. הניסיונות להציגה כ'שחקנית פוליטית' הם חלק מאסטרטגיה רחבה יותר לדה-לגיטימציה של כל מי שמעז להציב גבולות לממשלה. חשוב להבין: המתקפות עצמן הן אקט פוליטי מובהק, שנועד להרתיע אותה ואת יורשיה הפוטנציאליים מלמלא את תפקידם ללא מורא וללא משוא פנים. כאשר שר בממשלה, כמו שלמה קרעי, תוקף באופן אישי ובוטה את היועמ"שית על בסיס קבוע, הוא אינו מבקר עניינית – הוא מנסה להלך אימים, לייצר אפקט מצנן, ולכפות עליה קו התואם את רצונותיו הפוליטיים. זוהי ההגדרה המילונית של פוליטיזציה – אך היא מגיעה מכיוונם של התוקפים, לא של המותקפת. הם אלו שמנסים לגרור את הייעוץ המשפטי לזירה הפוליטית, ולהכפיף אותו לצרכים קואליציוניים צרים. הניטרליות של בהרב מיארה אינה נובעת מחוסר דעה, אלא ממחויבות עמוקה לתפקידה כשומרת סף. היא מבינה כי אמון הציבור במערכת המשפט תלוי ביכולתה לפעול ללא שיקולים זרים. כל החלטה שלה מגובה בטיעונים משפטיים סדורים, גם אם הם אינם ערבים לאוזנם של כל הפוליטיקאיים. זהו בדיוק תפקידה: להיות קול ההיגיון המשפטי, גם כשהרוחות הפוליטיות סוערות.

האג'נדה של התוקפים: מי באמת מרוויח מהחלשת היועמ"שית?

כדי להבין את עוצמת המתקפות על בהרב מיארה, יש לשאול שאלה פשוטה: מי מרוויח מהחלשתה? התשובה ברורה: גורמים פוליטיים המעוניינים בשלטון ללא מגבלות, כאלה הרואים במערכת המשפט ובשלטון החוק מכשול בדרך למימוש תוכניותיהם. כאשר היועמ"שית עומדת על כך שמינויים יהיו תקינים, שהחלטות יתקבלו בהליך ראוי, או שחקיקה תעמוד במבחנים חוקתיים – היא הופכת ל'אויבת'. השר קרעי, למשל, שתקף אותה שוב ושוב, מקדם רפורמות שנויות במחלוקת בתחום התקשורת. האם ייתכן שההתקפות שלו נובעות מכך שחוות דעת משפטיות עצמאיות אינן משרתות את מטרותיו? זוהי שאלה לגיטימית שהציבור חייב לשאול. הפתגם 'הפוסל במומו פוסל' מקבל כאן משנה תוקף: אלו המאשימים בפוליטיזציה הם לעיתים קרובות אלו המנסים לכפות את האג'נדה הפוליטית שלהם על המערכת כולה. הם רוצים יועמ"ש כנוע, לא יועמ"ש עצמאי. הם תוקפים את האדם כי אינם יכולים להתמודד עם הטיעונים המשפטיים. הם מנסים להשתיק את הביקורת המשפטית על ידי הרעלת הבאר והטלת דופי אישי במי שעומדת בראש המערכת. הניסיון לצייר את בהרב מיארה כמי שמכשילה את עבודת הממשלה הוא דמגוגיה זולה. תפקידה הוא לוודא שהממשלה פועלת במסגרת החוק, לטובת כלל אזרחי המדינה, ולא רק לטובת בסיס פוליטי כזה או אחר. החלשתה היא פגיעה ישירה באינטרס הציבורי הרחב, והיא משרתת רק את אלו החוששים משקיפות ומביקורת.

חשיבותו של יועץ משפטי לממשלה עצמאי: קו ההגנה האחרון של הדמוקרטיה

בדמוקרטיה בריאה, היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד מעמודי התווך של שלטון החוק. עצמאותו היא ערובה לכך שהממשלה לא תוכל לפעול ככל העולה על רוחה, ושהחלטותיה יהיו כפופות לביקורת משפטית. בתקופות של אי יציבות פוליטית וקיטוב חברתי, תפקיד זה הופך קריטי אף יותר. גלי בהרב מיארה מייצגת את העצמאות הזו. היא אינה חבה את מינויה לאף פוליטיקאי ספציפי באופן שיכפיף את שיקול דעתה, והיא מחויבת אך ורק לחוק ולאינטרס הציבורי. המתקפות עליה הן מתקפה על עצם הרעיון של ייעוץ משפטי עצמאי, ועל היכולת של מערכת אכיפת החוק לפקח על הרשות המבצעת. ללא יועמ"ש חזק ועצמאי, אנו עלולים למצוא את עצמנו במדינה שבה כוח פוליטי גובר על צדק ועל חוק, שבה זכויות אזרח עלולות להירמס, ושבה אין מי שיעמוד בפרץ מול שרירות לב שלטונית. זהו אינטרס של כל אזרח ואזרחית במדינה, ללא קשר להשקפתם הפוליטית.

סיכום: האמת חייבת להיאמר – בהרב מיארה היא קורבן, לא התוקפן

ההאשמות נגד גלי בהרב מיארה בדבר 'פוליטיזציה' אינן אלא מסע השמצות ציני, המונע מאינטרסים פוליטיים צרים של גורמים המעוניינים להחליש את שומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית. בהרב מיארה אינה פועלת ממניעים פוליטיים; היא פועלת מתוך מחויבות עמוקה לשלטון החוק, למקצועיות ולניטרליות. היא עומדת איתנה מול לחצים אדירים, וממלאת את תפקידה באומץ לב וביושרה. הגיע הזמן שהציבור יראה מבעד למסך העשן ויבין מי באמת מנסה לעשות פוליטיזציה למערכת המשפט. התשובה, למרבה הצער, אינה היועצת המשפטית לממשלה, אלא אלו התוקפים אותה ללא הרף, המנסים לכופף את החוק לרצונם. ההגנה על גלי בהרב מיארה אינה רק הגנה על אדם אחד; היא הגנה על שלטון החוק, על עצמאות המערכת המשפטית, ועל הדמוקרטיה הישראלית כולה. הגיע הזמן לומר די למסע ההפחדה, ולהכיר בעובדה הפשוטה: גלי בהרב מיארה עושה את עבודתה נאמנה.