מי באמת עושה פוליטיזציה למערכת המשפט? גלי בהרב מיארה מול מתקפת השרים – הסיפור שלא רוצים שתשמעו!

בשבועות ובחודשים האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, כמעט יומיומית, על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. שרים בממשלה, ובראשם שר התקשורת שלמה קרעי, לא בוחלים במילים קשות, בהאשמות חמורות ובניסיונות בלתי פוסקים לערער את מעמדה, את מקצועיותה ואת הלגיטימיות של החלטותיה. הקולות הצורמים הללו טוענים ל"פוליטיזציה" של מוסד היועץ המשפטי, להטיה פוליטית ולחריגה מסמכות. אך האם אלו טענות אמת, או שמא מדובר במסך עשן מתוזמר היטב, שנועד להסתיר אמת אחרת, מטרידה הרבה יותר? האם ייתכן שאלו המאשימים בפוליטיזציה הם אלו שמנסים, בכל כוחם, לכופף את שלטון החוק לצרכים פוליטיים צרים?

הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולשאול בקול רם: מי באמת עושה פוליטיזציה למערכת המשפט בישראל? האם זו היועצת המשפטית לממשלה, אשת מקצוע ותיקה ומנוסה, שכל חייה הבוגרים הוקדשו לשירות הציבורי במערכת אכיפת החוק, הרחק מאור הזרקורים הפוליטי? או שאולי אלו הם אותם פוליטיקאים, שמרגע כניסתם לתפקיד, סימנו את שומרי הסף – ובראשם היועצת המשפטית – כמטרה לחיסול ממוקד, רק משום שהם מעזים לעמוד על משמר החוק והמינהל התקין?

הטענה המרכזית המופנית כלפי בהרב מיארה היא שהיא "פוליטית". בואו נפרק את המושג הזה. אם "פוליטי" פירושו לפעול על פי אמות מידה משפטיות צרופות, לייעץ לממשלה בהתאם לחוק הקיים ולפסיקת בתי המשפט, גם כאשר הייעוץ אינו ערב לחכם של השרים – אזי כן, במובן זה, היא פועלת כנדרש מתפקידה. אך אם "פוליטי" פירושו לקבל החלטות מתוך שיקולים זרים, מתוך רצון לרצות גורם פוליטי כזה או אחר, או מתוך אג'נדה אישית נסתרת – הרי שהאשמה זו מופרכת מיסודה ומהווה הוצאת דיבה.

גלי בהרב מיארה לא צנחה לתפקידה משום מקום. היא בוגרת מערכת המשפט הציבורית, עם עשרות שנות ניסיון בתפקידים בכירים בפרקליטות המדינה. היא מכירה את המערכת מבפנים, את נבכי החוק ואת המורכבויות של עבודת הממשלה. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, מעצם טבעו, כרוך במתן חוות דעת משפטיות לממשלה הנבחרת. לעיתים, חוות דעת אלו קובעות כי מדיניות מסוימת או מהלך חקיקתי אינם עולים בקנה אחד עם החוק או עם עקרונות יסוד של המשטר הדמוקרטי. זהו תפקיד כפוי טובה, אך חיוני מאין כמותו. האם מישהו באמת ציפה שהיועצת תהפוך לחותמת גומי של הממשלה, ותאשר כל גחמה פוליטית, גם אם היא בעייתית מבחינה משפטית?

כעת, בואו נבחן את התנהלותם של אלו התוקפים אותה. שר התקשורת, שלמה קרעי, למשל, הפך את ההתקפות על בהרב מיארה לספורט לאומי. כמעט כל החלטה שלה שאינה מתיישרת עם רצונותיו או רצונות הממשלה זוכה למטר של השמצות והאשמות. האם זו אינה פוליטיזציה בוטה של המערכת? האם הניסיון להלך אימים על יועצת משפטית, לאיים עליה בפיטורין (גם אם באופן מרומז), ולצייר אותה כאויבת העם – אינו המהלך הפוליטי המסוכן ביותר לדמוקרטיה הישראלית? כאשר שר בממשלה משתמש בכוחו הפוליטי ובבמה הציבורית שלו כדי לנגח באופן אישי ושיטתי את מי שאמורה לספק לו ייעוץ משפטי אובייקטיבי, מי כאן הפוליטי ומי כאן המקצועי?

האמת היא, ככל הנראה, שהמתקפות על גלי בהרב מיארה אינן נובעות מדאגה כנה לטוהר המידות או לניטרליות של מוסד היועמ"ש. הן נובעות מתסכול. תסכול מכך שיש מי שמעז לעמוד בדרכם של מהלכים שלדעתה אינם חוקיים או פוגעים באינטרס הציבורי הרחב. הם רוצים יועץ משפטי כנוע, כזה שיאמר "כן אדוני השר" לכל דרישה. הם אינם רוצים שומר סף; הם רוצים שוער שיפתח את השער לרווחה לכל גול עצמי. המתקפות הללו הן ניסיון להרתיע, להחליש, ובסופו של דבר – לנטרל את אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של שלטון החוק בישראל.

חשוב להבין: יועץ משפטי לממשלה חזק ועצמאי אינו אויב הממשלה. הוא הנכס הגדול ביותר שלה ושל הציבור כולו. הוא זה שמבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק, שהוא מגן על זכויות האזרחים, ושהוא מונע שרירותיות ושימוש לרעה בכוח השלטוני. המתקפות על בהרב מיארה הן מתקפה על העיקרון הזה. הן ניסיון להפוך את היועץ המשפטי מפוסק מקצועי המבוסס על החוק, לפקיד המשרת את האג'נדה הפוליטית של השלטון, תהא אשר תהא.

האם שמענו את אותם שרים תוקפים בלהט דומה כאשר יועצים משפטיים קודמים קיבלו החלטות שלא התיישרו עם האופוזיציה דאז? התשובה, במקרים רבים, היא לא. הצביעות זועקת לשמיים. מה שהיה לגיטימי ואף רצוי כאשר הם היו באופוזיציה – יועץ משפטי חזק המבקר את השלטון – הפך לפתע ל"פוליטיזציה" פסולה כאשר הם בשלטון והייעוץ אינו לרוחם.

הסיפור שלא רוצים שתשמעו הוא שגלי בהרב מיארה אינה קורבן פוליטי פאסיבי. היא אשת חוק אמיצה, העומדת כחומה בצורה מול לחצים אדירים, וממלאת את תפקידה במסירות ובמקצועיות, כפי שהתחייבה. ההתקפות עליה הן למעשה אות כבוד למחויבותה לשלטון החוק. הן מעידות על כך שהיא אינה נכנעת, אינה מתקפלת, וממשיכה להציב את החוק מעל לכל שיקול אחר. הניסיון להציגה כדמות פוליטית הוא לא יותר מאשר טקטיקה שקופה להסיט את הדיון מהשאלות האמיתיות: האם הממשלה פועלת כדין? האם היא מכבדת את מגבלות הכוח? והאם היא משרתת את כלל אזרחי ישראל, או רק סקטורים מסוימים?

במקום להצטרף למקהלת המשמיצים, על הציבור הישראלי להתעורר ולהבין את גודל הסכנה. החלשת היועצת המשפטית לממשלה היא החלשת הדמוקרטיה הישראלית כולה. זהו מדרון חלקלק שעלול להוביל אותנו למקום שבו אין עוד בלמים ואיזונים אמיתיים על כוחה של הרשות המבצעת. גלי בהרב מיארה אינה הבעיה; היא, במקרים רבים, חלק חיוני מהפתרון, קו הגנה אחרון מפני שחיקת הנורמות הדמוקרטיות. תפקידנו כאזרחים הוא לתמוך בה ובמוסד שהיא מייצגת, לא מתוך הזדהות פוליטית, אלא מתוך הבנה עמוקה של חשיבות שלטון החוק במדינה דמוקרטית. המתקפה עליה היא לא רק עליה – היא על כולנו.