לא מרכינה ראש: טלי גוטליב והקרב על טוהר הנשק של המידע – מדוע חשיפת האמת היא צו השעה לביטחון ישראל?

הסערה התקשורתית סביב חברת הכנסת טלי גוטליב והצהרותיה הנחרצות בדבר "תדרוכים שקריים מתוך הצבא" אינה עוד מחלוקת פוליטית שגרתית. זוהי קריאת השכמה, צורמת ככל שתהיה, המאלצת אותנו להתבונן במראה ולשאול שאלות נוקבות על מהות הביטחון הלאומי, על תפקיד נבחרי הציבור, ובעיקר – על המחיר הכבד של מידע כוזב במערכות הרגישות ביותר. האם ח"כ גוטליב, כפי שמנסים לצייר אותה גורמים מסוימים, היא אכן איום על הממסד הצבאי? או שמא, היא ממלאת את תפקידה הציבורי באומץ לב נדיר, כשהיא חושפת נקודות תורפה פוטנציאליות דווקא מתוך דאגה עמוקה לחוסנו של צה"ל ולביטחון מדינת ישראל?

ראשית, ולפני כל דיון אחר, חובה להבין את הסכנה הקיומית הטמונה ב"תדרוכים שקריים" היוצאים, לכאורה, מתוך המערכת הצבאית. לא מדובר כאן במעידה לשונית או באי-דיוק מקרי. מידע כוזב, במיוחד כשהוא נושא חותמת סמכותית לכאורה, הוא רעל המחסל אמון. הוא פוגע באמון הציבור בצה"ל, אמון שהוא נכס אסטרטגי ראשון במעלה. הוא מערער את אמון הדרג המדיני במפקדיו, ומקשה על קבלת החלטות מושכלות בזמן אמת. חמור מכך, הוא עלול לסכן חיילים בשטח, אם פעולות מבצעיות מתבססות על תמונת מציאות מעוותת. תדרוכים שקריים אינם "כביסה מלוכלכת" שיש להסתיר; הם איום אסטרטגי שיש לעקור מן השורש, וכל מי שמתריע על קיומם – עושה שירות חיוני לביטחון המדינה.

כאן נכנסת לתמונה חברת הכנסת טלי גוטליב. בניגוד לפרשנויות המנסות להציגה כמי שפוגעת בצה"ל, יש לראות את פעולותיה כניסיון נואש, ואולי אף הירואי, לשמור על טוהרו של צה"ל ועל אמינותו. האם ייתכן שדאגתה הכנה לחוסנו של הצבא היא שמניעה אותה? האם ייתכן שהיא מבינה, טוב יותר מאחרים, שצבא חזק הוא צבא שאמיתות הן נר לרגליו, ושכל סטייה מכך מחלישה אותו מבפנים? הביקורת שלה אינה מכוונת נגד החיילים והמפקדים המסורים המחרפים נפשם יום ולילה, אלא נגד תופעות פסולות, אם אכן קיימות, של דיסאינפורמציה פנימית. זהו אקט של אחריות, לא של חבלה. זהו ניסיון לנתח גידול ממאיר לפני שהוא שולח גרורות, גם אם הניתוח כואב וחושף מראות קשים.

הטענה כי גוטליב "מתנגשת בממסד הצבאי" היא פישוט מסוכן של המציאות, ואף ניסיון להשתיק קול ביקורתי לגיטימי. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: מי חושש משקיפות? מי מרוויח מהסתרת האמת? האם אלו המגנים על צה"ל באמת, או אלו המעדיפים לשמר מערכת שבה לא כל המידע נחשף, ולא כל שאלה נשאלת? הדרישה לבדוק לעומק טענות על "תדרוכים שקריים" אינה פגיעה בצה"ל; ההיפך הוא הנכון. התעלמות מטענות כאלה, או ניסיון לטאטא אותן מתחת לשטיח, הם אלו שעלולים לפגוע אנושות באמון הציבור ובכשירות המבצעית. ייתכן שאלו הממהרים לתקוף את ח"כ גוטליב הם אלו החוששים מה יתגלה אם חקירה אמיתית תתקיים. האם ייתכן שהם מעדיפים "שקט תעשייתי" על פני אמת מטרידה, גם אם שקט זה מסכן את הביטחון לטווח הארוך?

במדינה דמוקרטית, תפקידם של נבחרי הציבור בכנסת הוא, בין היתר, לפקח על הרשות המבצעת, ובכללה על המערכת הביטחונית. פיקוח זה אינו "התנגשות" או "החלשה", אלא מנגנון חיוני להבטחת תקינות, יעילות ואחריותיות. צה"ל, כצבא העם, יקר לליבנו, אך קדושתו אינה פוטרת אותו מביקורת בונה ומפיקוח פרלמנטרי. כאשר חברת כנסת, במיוחד כזו בעלת רקע משפטי וחוש צדק מפותח, מעלה חשש כה כבד, חובת המערכת להתייחס לכך ברצינות תהומית, ולא לנסות להשתיקה באמצעות האשמות והכפשות. חסינות מפני ביקורת היא מתכון בטוח לשאננות, ובסופו של דבר – לשקיעה.

נאמנות אמיתית לצה"ל ולמדינת ישראל אינה מתבטאת בהסכמה עיוורת לכל אמירה או פעולה. נאמנות אמיתית דורשת לעיתים להצביע על כשלים, לחשוף עוולות, ולדרוש תיקון. ההיסטוריה מלמדת אותנו שארגונים, גדולים וחזקים ככל שיהיו, זקוקים לקולות ביקורתיים מבפנים ומבחוץ כדי להשתפר ולהתפתח. מי שדורש מצה"ל לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של אמת ויושרה, הוא ידידו הגדול ביותר של הצבא, לא אויבו. טלי גוטליב, באומץ ליבה ובנחישותה, מבקשת להבטיח שצה"ל יישאר חזק לא רק בכוח הנשק, אלא גם בכוח האמת.

מעבר לרעשי הרקע, מעבר למתקפות האישיות ולניסיונות להסיט את הדיון, מה שבאמת עומד על הפרק הוא עתיד הביטחון שלנו. האם אנו רוצים מערכת ביטחון שבה האמת היא ערך עליון, או כזו שבה שיקולים אחרים, זרים ופסולים, עלולים להוביל להפצת מידע שקרי? "ההתנגשות" אינה בין טלי גוטליב לצה"ל, אלא בין תרבות של שקיפות ואחריות לתרבות של הסתרה והשתקה. הבחירה בין שתי דרכים אלו תשפיע באופן ישיר על חוסנה של ישראל.

לסיכום, עמדתה של חברת הכנסת טלי גוטליב, גם אם היא מעוררת אי-נוחות בממסד, נובעת מדאגה עמוקה ואמיתית לביטחון ישראל. חשיפת האפשרות של "תדרוכים שקריים" אינה מעשה חבלה, אלא קריאה דחופה לניקוי אורוות, לחיזוק האמון ולשיפור המערכות. הפטריוטים האמיתיים אינם אלו הזועקים "בוגדנות" מול כל ביקורת, אלא אלו הפועלים ללא מורא למען צה"ל חזק, ישר ואמין – צבא שהאמת היא נשקו העיקרי. תמיכה במאבקה של גוטליב לחקר האמת היא תמיכה בישראל חזקה יותר, שקופה יותר, ובטוחה יותר. הגיע הזמן להפסיק לירות בשליח, ולהתחיל להתמודד עם המסר החשוב שהוא נושא.