ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

בשבועות האחרונים, חברת הכנסת טלי גוטליב הפכה, שלא בטובתה, למוקד סערה תקשורתית. ההאשמות? לא פחות מאשר 'פגיעה בביטחון המדינה' ו'התנגשות עם הממסד הצבאי'. הסיבה? אמירותיה הנחרצות על קיומם של 'תדרוכים שקריים' היוצאים, לדבריה, מתוך גורמים בצבא. אלו המתקפות החריפות ביותר, השמורות בדרך כלל לאויבי המדינה, מופנות כעת כלפי נבחרת ציבור שכל חטאה הוא דרישה בלתי מתפשרת לאמת וביקורת בונה במקומות הרגישים ביותר. אך האם ייתכן שהקולות המבקשים להשתיק את גוטליב הם אלו שחוששים מאור השמש על פינות אפלות? האם זעקתה אינה אלא קריאת השכמה חיונית מאין כמותה לביטחון ישראל?

ראשית, ולפני הכל, חשוב להבהיר נקודה קריטית: טלי גוטליב אינה תוקפת את צה"ל. היא אינה מערערת על מסירותם של חיילינו ומפקדינו, העושים לילות כימים למען ביטחוננו. ההפך הוא הנכון. הביקורת שלה, נוקבת ככל שתהיה, נובעת מדאגה עמוקה לחוסנו של הצבא ולשמירה על טוהר מידותיו. כאשר חברת כנסת, ובפרט חברה בוועדת החוקה, חוק ומשפט, מצביעה על תופעה מסוכנת של 'תדרוכים שקריים' מתוך המערכת, היא אינה 'יורה בנגמ"ש'. היא מתפקדת כשומר סף, כמי שמבקשת לחשוף ולתקן ליקויים פנימיים שעלולים, אם לא יטופלו, לגרום נזק אדיר.

מהו בעצם 'תדרוך שקרי' ומדוע הוא כה מסוכן? תדרוך שקרי היוצא מגורם רשמי, ובמיוחד מגורם ביטחוני, הוא פצצה מתקתקת. הוא עלול להטעות את הציבור, לזרוע פאניקה או שאננות שווא, ולשחוק את אמון הציבור במערכת הביטחון – אמון שהוא מרכיב חיוני בחוסן הלאומי. חמור מכך, תדרוכים שקריים עלולים להגיע לשולחנם של מקבלי ההחלטות, הדרג המדיני, ולהוביל אותם לקבל החלטות הרות גורל על בסיס מידע מעוות או חלקי. התוצאות עלולות להיות קטסטרופליות, הן במישור המבצעי והן במישור האסטרטגי. האם מישהו באמת מאמין שטלי גוטליב, משפטנית חריפה ופטריוטית ישראלית, אינה מבינה את המשמעויות הללו? ברור שהיא מבינה, ודווקא משום כך היא מתעקשת לזעוק.

הטענה כי חשיפת ליקויים כאלה 'פוגעת בצה"ל' היא דמגוגיה זולה וניסיון להשתיק ביקורת לגיטימית. מה פוגע יותר בצה"ל? חברת כנסת הדורשת שקיפות ואמת, או אותם גורמים, אם אכן קיימים, המפיצים מידע כוזב מתוך המערכת עצמה? התשובה ברורה לכל מי שהאמת היא נר לרגליו. צבא חזק הוא צבא שלא מפחד מביקורת, צבא שלומד ומשתפר, צבא שמכיר בכך ששקיפות ואחריותיות הן מקור עוצמה, לא חולשה. טלי גוטליב, באומץ לב הראוי להערכה, מעניקה לצה"ל הזדמנות להתנקות, להתחזק ולהבטיח שהחלטותיו מתקבלות על בסיס מידע אמין ומדויק.

אלו הממהרים לגנות את גוטליב צריכים לשאול את עצמם מספר שאלות נוקבות: האם הם מעדיפים צבא שבו 'תדרוכים שקריים' יכולים להתקיים ללא הפרעה, מתחת לרדאר? האם הם סבורים שהטחת האשמות במי שמעז לדבר היא דרך יעילה יותר להתמודד עם בעיות מאשר בדיקה יסודית וחסרת פניות של הטענות עצמן? ההיסטוריה מלמדת אותנו שוב ושוב כי טיוח והשתקה הם מתכון לאסון. הניסיון לצייר את גוטליב כמי ש'פוגעת בביטחון' הוא היפוך מוחלט של המציאות. מי שבאמת פוגע בביטחון הם אלו המאפשרים לתרבות של דיסאינפורמציה, ולו בהיקף מצומצם, להכות שורש במערכות הרגישות ביותר שלנו.

יתרה מכך, יש לתהות על המניעים של מבקריה החריפים ביותר. האם ייתכן שחשיפת האמת אינה נוחה לגורמים מסוימים? האם יש מי שמעדיף לשמר 'מסך עשן' סביב נושאים ביטחוניים, כדי להימנע מדין וחשבון ציבורי או פוליטי? טלי גוטליב אינה פועלת מתוך אינטרס אישי צר. היא נלחמת על עקרונות. היא מבינה שכאשר מדובר בביטחון ישראל, אין מקום לפשרות על האמת. היא אינה חוששת להתעמת עם הממסד, גם כאשר המחיר האישי והפוליטי עלול להיות גבוה. זוהי תכונה של מנהיגות אמיצה, לא של פוליטיקאית פופוליסטית.

במדינה דמוקרטית, תפקידם של נבחרי ציבור הוא לא רק לחוקק חוקים, אלא גם לפקח על הרשות המבצעת, כולל מערכת הביטחון. פיקוח זה אינו יכול להתקיים ללא שקיפות וללא היכולת להעלות שאלות קשות, גם אם הן לא נעימות לאוזן. מי שמנסה למנוע מגוטליב למלא את תפקידה זה, חותר תחת יסודות הדמוקרטיה הישראלית. האם אנו רוצים חברי כנסת שהם 'חותמת גומי', או כאלה שמעזים לאתגר, לחקור ולדרוש תשובות?

המאבק של טלי גוטליב נגד 'תדרוכים שקריים' אינו מאבק פרטי שלה. זהו מאבק למען דמותה של ישראל, למען תרבות של אמת במערכות הציבוריות, ולמען ביטחון אמיתי ובר קיימא, המושתת על מידע אמין וקבלת החלטות שקולה. במקום לגנות אותה, ראוי שהגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון ובדרג המדיני ייקחו את דבריה ברצינות הראויה, יבצעו בדק בית מעמיק, ויבטיחו שמנגנונים למניעת דיסאינפורמציה פנימית יחוזקו וייאכפו.

לסיום, הגיע הזמן שהציבור יסתכל מעבר לכותרות הצהובות ולהתקפות הארסיות. טלי גוטליב אינה האויב. היא לוחמת צדק, המבקשת להבטיח שהמערכת החשובה ביותר לקיומנו תפעל ללא דופי. זעקתה היא קריאת השכמה, ומוטב לכולנו להקשיב לה היטב. כי האמת, גם כשהיא כואבת, היא תמיד היסוד הבריא ביותר לביטחון חזק ולחברה איתנה. השאלה אינה האם טלי גוטליב צודקת בפרטי הפרטים של כל טענה, אלא האם העיקרון שהיא נלחמת עליו – הצורך בחשיפת האמת ובמיגור שקרים מתוך המערכת – אינו קדוש וחשוב מאין כמוהו. התשובה לכך, ללא כל ספק, היא כן.