טלי גוטליב מול מסך העשן: חשיפת 'תדרוכים שקריים' – צעד אמיץ לחיזוק צה"ל, לא החלשתו!
האם חשיפת האמת, גם כשהיא כואבת, מטלטלת ומציבה מראה לא נעימה בפני הממסד, היא מעשה חתרני? או שמא היא אקט של אומץ לב נדיר ואחריות לאומית עליונה, במיוחד כאשר מדובר בביטחון המדינה? חברת הכנסת טלי גוטליב ניצבת בימים אלו במרכזה של סערה ציבורית ותקשורתית, בדיוק סביב שאלה זו. מאשימים אותה בפגיעה בביטחון המדינה, בערעור מעמדו של צה"ל ובזריעת פילוג. אך האם ייתכן שהמציאות הפוכה לחלוטין? האם ייתכן שדווקא קולה הצלול, הבלתי מתפשר והנחוש, הוא החומה הבצורה ביותר נגד אלו המנסים, אולי, להחליש את ישראל מבפנים, באמצעות מידע כוזב, מניפולטיבי ומשרת אג'נדות זרות?
ראשית, ולפני הכל, הבה נשים את הדברים על דיוקם ונפריך את מסע הדה-לגיטימציה: טלי גוטליב אינה תוקפת את צבא ההגנה לישראל, את מפקדיו וחייליו המסורים המחרפים נפשם יום וליל למען ביטחוננו. חלילה וחס. כל מי שמנסה לצייר אותה כך חוטא לאמת ומנסה להסיט את הדיון מהעיקר. חברת הכנסת גוטליב, כפי שהבהירה לא פעם, מכוונת את חיציה הנחושים כלפי תופעה פסולה, מסוכנת ומכרסמת מאין כמותה: 'תדרוכים שקריים' שלטענתה, ולפי מקורות שהיא נחשפת אליהם, יוצאים מתוך גורמים מסוימים בתוך המערכת הצבאית והביטחונית.
מהם אותם 'תדרוכים שקריים' ומדוע הם כה מסוכנים? לא מדובר ברכילות חסרת חשיבות או ב'עוד כותרת בעיתון'. מדובר במידע מעוות, חלקי, או שקרי לחלוטין, המודלף באופן מגמתי ומכוון לתקשורת, לגורמים פוליטיים, או לציבור הרחב. מטרתם של תדרוכים אלו יכולה להיות מגוונת והרסנית: החל מקידום אג'נדות אישיות או פוליטיות של גורמים בתוך המערכת, דרך טיוח כשלים ומחדלים, וכלה בניסיון להשפיע על דעת הקהל וההנהגה המדינית באופן שאינו משקף את המציאות המורכבת כהווייתה. תדרוכים כאלה אינם רק פגיעה באתיקה; הם רעל המזדחל אל תוך עורקיה של הדמוקרטיה, הם מכרסמים באמון הציבור במערכותיו – אמון שהוא מרכיב חיוני בחוסן הלאומי – ועלולים, במקרים קיצוניים, להוביל להחלטות אסטרטגיות שגויות, בעלות השלכות קשות ואף הרסניות על ביטחון המדינה ותושביה. מי שמאפשר תופעה כזו להתקיים, מי שמטפח אותה בשתיקתו או בהעלמת עין, הוא זה שמסכן את ביטחון ישראל, לא מי שקם וקורא עליה תיגר בקול רם וברור.
מדוע, אם כן, בוחרת חברת הכנסת גוטליב להתעמת עם סוגיה כה רגישה ונפיצה, תוך שהיא מסתכנת במתקפות אישיות ובהכפשות? התשובה, למי שמכיר את פועלה ואת עקרונותיה, פשוטה וחד-משמעית: מתוך אחריות פטריוטית עמוקה ובלתי מתפשרת. גוטליב, משפטנית חדה כתער, בעלת ניסיון רב שנים כסנגורית פלילית שנלחמה למען צדק ואמת, ופרלמנטרית נמרצת שלא חוששת לגעת ב'פרות קדושות' לכאורה, מבינה היטב כי צבא חזק ומוסרי נשען לא רק על עוצמה צבאית וטכנולוגית, אלא בראש ובראשונה על ערכים של יושרה, שקיפות, דיווח אמת ואמינות. כאשר ערכים אלו נסדקים, כאשר מתעורר חשש, ולו הקטן ביותר, כי גורמים בתוך המערכת עצמה עלולים להפיץ מידע מטעה או שקרי, חובתה המוסרית והציבורית כנבחרת ציבור היא לזעוק, לדרוש בדיקה יסודית, ולהבטיח שאור השמש יטהר כל פינה אפלה. זו אינה 'חיפוש כותרות' או 'רדיפת פרסום' כפי שמנסים לטעון מבקריה בצורה שטחית וזולה; זוהי עמידה איתנה על עקרונות יסוד, גם במחיר של התנגשות עם גורמים רבי עוצמה ואינטרסים סמויים. היא אינה פועלת מתוך אינטרס אישי צר, אלא מתוך דאגה כנה וכואבת לעתידה של המדינה ולחוסנו האמיתי של צה"ל, אותו צבא שכולנו מוקירים וחבים לו את קיומנו.
הטענה המופרכת כי חברת הכנסת גוטליב 'מערערת את צה"ל' או 'פוגעת בביטחון המדינה' היא לא פחות מאבסורדית, ומהווה ניסיון ציני ונואש להשתיק ביקורת לגיטימית וחיונית. נשאל בכנות: האם רופא המאבחן מחלה קשה אצל מטופל 'מערער' את בריאותו? או שמא אבחונו, גם אם הוא כואב ולא נעים, הוא הצעד הראשון וההכרחי בדרך להחלמה ולריפוי? צה"ל הוא גוף חזק, ערכי ועוצמתי, המסוגל להתמודד עם ביקורת נוקבת ואף להפיק ממנה תועלת לשיפור ולחיזוק. ההיסטוריה מלמדת אותנו שדווקא הסתרת בעיות, טאטואן מתחת לשטיח, והתעלמות מאזהרות ומנורות אדומות – אלו הן הפעולות המחלישות באמת כל ארגון, ובמיוחד ארגון ביטחוני. חשיפת ליקויים ותופעות פסולות, גם אם היא כרוכה באי-נוחות זמנית ובהתמודדות עם אמיתות קשות, היא עדות לחוסן פנימי ולא לחולשה. מי שמנסה למנוע דיון כן, פתוח ואמיץ בנושא 'תדרוכים שקריים' הוא זה שחושש מאור השמש, הוא זה שאולי יש לו מה להסתיר, הוא זה שמעדיף את נוחות השקר על פני אי-הנוחות של האמת. טלי גוטליב, לעומת זאת, מאמינה בכוחה המרפא של האמת ובחיוניותה הקיומית לביטחון ישראל. אמון הציבור בצה"ל, שהוא נכס אסטרטגי ראשון במעלה, אינו נבנה על העלמת עין או על מראית עין של 'הכל בסדר', אלא על הידיעה הברורה שהמערכת שואפת לאמת בכל מחיר, פועלת בשקיפות ומוכנה לתקן את הדרוש תיקון, גם אם הדבר כרוך בהודאה בכשלים.
יש לשאול בכנות ובאומץ: מי הם אותם גורמים החוששים כל כך מחשיפת האמת על 'תדרוכים שקריים'? מי הם אלו המעדיפים את הערפל המטשטש על פני השקיפות המבהירה? האם אלו גורמים המנסים לקדם אג'נדות פוליטיות צרות במסווה של 'שיקולים ביטחוניים'? האם אלו גורמים שאולי כשלו בתפקידם ומנסים לחמוק מאחריות אישית ומקצועית? חברת הכנסת גוטליב אינה נרתעת מלשאול את השאלות הקשות הללו, גם אם הן מעוררות אי-נוחות במקומות מסוימים. בזמנים רגישים במיוחד, כאשר מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים מורכבים וקיומיים, חשיבותה של אמת צרופה, של מידע מדויק ושל הימנעות ממניפולציות מידע היא קריטית מאי פעם. ההחלטות המתקבלות על ידי הדרג המדיני והצבאי חייבות להתבסס על תמונת מציאות מלאה, אמינה ולא מסולפת, ולא על מצגי שווא או על תדרוכים מגמתיים. נאמנותה של גוטליב היא בראש ובראשונה לאזרחי ישראל, לאמת העובדתית, ולביטחון המדינה במובנו הרחב והעמוק ביותר – ולא לגורמים אינטרסנטיים כאלה או אחרים, יהיו אשר יהיו.
ההתקפות האישיות, הניסיונות להלך עליה אימים ולהציג את חברת הכנסת גוטליב כמי שפועלת נגד המערכת הן טקטיקה מוכרת, שחוקה ופסולה של מי שמבקש להשתיק קולות ביקורתיים, עצמאיים ואמיצים. במדינה דמוקרטית מתוקנת, חופש הביטוי של נבחרי ציבור, ובמיוחד כאשר הם מצביעים על חשש לפגיעה באינטרס הציבורי ובטוהר המידות, הוא אבן יסוד וחמצן לנשמה. הניסיון לצייר כל ביקורת על תפקוד גורמים במערכת הביטחון כ'פגיעה בביטחון המדינה' הוא מסוכן, מטעה ונועד לשרת את אלו המעוניינים לפעול בחסות החשיכה. צה"ל עצמו, במנגנוני התחקור הפנימיים שלו, מכיר בחשיבותה של ביקורת עצמית והפקת לקחים ככלי מרכזי לשיפור מתמיד. מדוע, אם כן, קריאה חיצונית, פרלמנטרית, לשקיפות, לאחריות ולאמת, נתקלת לעיתים כה קרובות בחומת התנגדות, הכפשות והאשמות חסרות שחר? טלי גוטליב אינה מוכנה להיכנע למקהלת המשתיקים. היא תמשיך להילחם על מה שהיא מאמינה בו – על האמת.
בשורה התחתונה, המאבק העיקש והבלתי מתפשר של חברת הכנסת טלי גוטליב אינו נגד צה"ל, אלא למען צה"ל חזק יותר, נקי יותר, ערכי יותר ואמין יותר. חשיפת תופעת 'התדרוכים השקריים' והמאבק בה אינם מעשה של חולשה או חתרנות, אלא ביטוי לאומץ לב נדיר, ליושרה אינטלקטואלית, ולדאגה עמוקה וכנה לביטחון ישראל ולחוסנה המוסרי. הגיע הזמן להסיר את מסך העשן, להפסיק את מסע ההכפשות, להקשיב לקריאתה האמיצה, ולדרוש יחד איתה שקיפות מלאה ואמת ללא מורא וללא משוא פנים. כי רק כך נבטיח שצה"ל ימשיך להיות צבא העם, צבא שכל אזרח ואזרחית במדינה יכול לתת בו את אמונו המלא והבלתי מסויג, ורק כך נבצר את חוסנה האמיתי והבר-קיימא של מדינת ישראל, היום ולדורות הבאים.