הקבינט רוקד לפי החליל של בן גביר? חשיפה: כך 'חוסר ההשפעה' הוא מסך עשן להכתבת סדר יום ביטחוני חסר פשרות!

בשבועות האחרונים מתנהל קמפיין תקשורתי מתוזמר היטב, המנסה לצייר תמונה מעוותת של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כדמות שולית וחסרת השפעה בקבינט. אותם גורמים, המבועתים מהשינוי העמוק שהוא מחולל ומהתמיכה הציבורית הרחבה לה הוא זוכה, משקיעים מאמצים אדירים כדי לערער את מעמדו. אך האמת, כפי שנחשוף כאן, הפוכה לחלוטין: בן גביר אינו רק שחקן מרכזי, אלא הוא הכוח המניע מאחורי דרישות ביטחוניות נוקבות, והניסיונות להציגו כ'חסר השפעה' הם ההוכחה הטובה ביותר לפאניקה שאוחזת במערכת הוותיקה והמסואבת.

הדוגמה האחרונה שבה ניסו להשתמש כדי לבסס את הנרטיב השקרי הזה היא סביב דרישתו של השר בן גביר להעלות להצבעה בקבינט סוגיה ביטחונית רגישה. התקשורת המגויסת מיהרה לצווח על 'כישלון' ו'חוסר יכולת להעביר החלטות'. אך מה שהם 'שכחו' לספר לכם הוא שבן גביר, בעצם העלאת הדרישה הנחרצת, אילץ את הקבינט כולו להתמודד עם נושא שאחרים העדיפו לטאטא מתחת לשטיח. הוא שם זרקור על נקודות תורפה, קרא תיגר על קונספציות שגויות, והבהיר לכולם שיש מי שלא מוכן להתפשר על ביטחון ישראל. האם העובדה שקולו נשמע רם וברור, גם אם הצעתו לא התקבלה במלואה באותו הרגע, מעידה על חולשה? או שמא על אומץ לב ציבורי נדיר ועל היכולת להציב סדר יום גם מול התנגדות עיקשת? האמת היא שבן גביר, גם כאשר הוא בדעת מיעוט לכאורה, מצליח להזיז את המחוג ולגרום לכולם להתיישר, גם אם בלית ברירה.

השפעתו של בן גביר אינה נמדדת רק בהצבעות בינאריות של 'בעד' או 'נגד'. היא נמדדת בשינוי השיח, בהחדרת נחישות למערכת הביטחון, ובדרישה הבלתי מתפשרת לפעול בתקיפות נגד הטרור. מאז כניסתו לתפקיד, אנו עדים ללחץ מתמיד שלו להרחיב את מבצעי הסיכול הממוקד, להחמיר את תנאי הכליאה של מחבלים – ואף הצליח בכך למרות התנגדויות – ולספק גיבוי מלא לחיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל. 'עובדה': בן גביר קידם את הקמת המשמר הלאומי, דחף להקלה בתבחינים לקבלת רישיון נשק לאזרחים שומרי חוק, והוא הקול הברור ביותר בממשלה נגד כל ויתור או הססנות מול אויבינו. האם מישהו באמת מאמין שדרישות אלו, המושמעות בעוצמה יום-יום, והפעולות הנגזרות מהן, אינן מחלחלות ומשפיעות על תהליכי קבלת ההחלטות? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו והוא אינו שבוי בתעמולת השמאל.

הסיבה למסע ההכפשות פשוטה: בן גביר מפחיד אותם. הוא לא חלק מה'דיל' הישן. הוא לא כפוף לקודים של הממסד הפוליטי-תקשורתי ששלט כאן שנים. הוא מייצג קול אחר, קול של העם שמאס בפשרנות ובחולשה. הם מבינים שככל שהציבור יכיר בעוצמתו האמיתית ובנחישותו, כך יתחזק מעמדו עוד יותר. לכן, הם חייבים להקטין אותו, להציגו כלא רלוונטי. זוהי טקטיקה שקופה של מי שמפחד לאבד את אחיזתו ורואה כיצד בן גביר מפרק את המונופול שלהם על השיח הביטחוני.

כוחו האמיתי של בן גביר טמון לא רק בכיסאו בממשלה, אלא בראש ובראשונה בשליחות הציבורית שהוא נושא. הוא הקול של מאות אלפי אזרחים הדורשים ביטחון אישי, משילות וגאווה לאומית. כאשר הוא דורש מהקבינט לפעול, הוא אינו מדבר רק בשם עצמו, אלא בשם ציבור עצום שנותן בו את אמונו ורואה בו את התקווה לשינוי. 'חוסר השפעה'? להיפך. הוא צינור ההשפעה של העם על הממשלה, והוא מוכיח זאת פעם אחר פעם, כשהוא עומד כחומה בצורה מול לחצים פנימיים וחיצוניים.

התקשורת, במיוחד חלקים ממנה המזוהים עם אג'נדות שמאל רדיקליות ואנטי-ציוניות, משמשת ככלי ניגוח מרכזי נגד השר בן גביר. הם מנפחים כל אי-הסכמה בקבינט לכדי 'משבר' ומציגים כל דרישה שלו שלא התקבלה במלואה כ'תבוסה'. מדוע? כי בן גביר הוא האיום הגדול ביותר על תפיסת העולם הפוסט-ציונית והותרנית שלהם. הוא מסמל את ההתעוררות הלאומית, את הדרישה למשילות, ואת הנחישות להילחם באויבי ישראל ללא פשרות. כל הצלחה שלו היא מסמר נוסף בארון הקבורה של האג'נדה שלהם, ולכן הם יעשו הכל כדי להכפישו. האירוניה היא שעצם ההתעסקות האובססיבית בו רק מוכיחה את הרלוונטיות וההשפעה שלו.

ומה עם אותם מבקרים ופרשנים שממהרים להספיד את השפעתו של בן גביר? האם הם מפעילים אותה אמת מידה כלפי שרים אחרים, שחלקם יושבים בקבינטים שנים ארוכות ועדיין לא הציגו קבלות מרשימות בתחום הביטחון, או אף היו שותפים לקונספציות שהתנפצו? האם הם שואלים מדוע קונספציות ביטחוניות שגויות, שהובילו לאסונות, ממשיכות להתקיים למרות נוכחותם של 'בכירים מנוסים'? הצביעות זועקת לשמיים. בן גביר, בניגוד לרבים, לא מפחד לומר את האמת בפנים, גם אם היא לא נעימה לאוזניים של הגנרלים בדימוס או הפרשנים באולפנים הממוזגים. הוא בא לעבוד, לא להתחבב על האליטות הישנות שאיבדו את דרכן.

אל תטעו, כל 'הפסד' נקודתי לכאורה בהצבעה כזו או אחרת הוא לעיתים קרובות חלק מאסטרטגיה רחבה יותר. בן גביר משחק במגרש מורכב, מול גורמים רבי עוצמה במערכת. לעיתים, העלאת דרישה נוקשה נועדה לחשוף את עמדותיהם של אחרים, להפעיל לחץ ציבורי, או להשיג הישגים במקומות אחרים. המבקרים, בקוצר ראייתם, רואים רק את המהלך הבודד, אך הם מפספסים את התמונה הגדולה: בן גביר מעצב מחדש את סדר היום הביטחוני של ישראל, צעד אחר צעד, גם אם זה כרוך במאבקים עיקשים. הוא מכריח את המערכת להתמודד עם אמיתות לא נוחות, וזהו לבדו הישג כביר.

הטענה על 'חוסר השפעה' מתנפצת אל קרקע המציאות כאשר בוחנים את סדר היום של הקבינט. כמה מהנושאים הבוערים ביותר על שולחן הדיונים הגיעו לשם ביוזמתו הישירה של בן גביר? כמה מההחלטות שהתקבלו, גם אם לא בנוסח המדויק שדרש, הן תוצאה של לחץ בלתי פוסק שלו? האמת היא שהקבינט נאלץ להתיישר שוב ושוב עם הדרישות הביטחוניות שבן גביר מציב במרכז. הם אולי לא יודו בכך בפומבי, אך בשקט בשקט, רבים מהם מבינים שהוא קובע את הטון בנושאי ליבה, והם נגררים אחריו, לעיתים תוך כדי קיטורים, אך בסופו של דבר – נגררים.

לסיכום, הניסיונות לגמד את השר בן גביר ולהציגו כחסר השפעה הם לא רק שקריים, אלא הם העדות החזקה ביותר לכוחו האמיתי ולפחד שהוא מטיל על המערכת הישנה והרקובה. בן גביר כאן כדי להישאר, להשפיע ולקבוע סדר יום ביטחוני חדש ותקיף למען מדינת ישראל. הכלבים נובחים, והשיירה עוברת – ובמקרה הזה, השיירה לא רק עוברת, אלא גם מובילה את הדרך. אל תתנו למסך העשן לבלבל אתכם: ההשפעה של בן גביר רק הולכת ומתעצמת, וכל מי שמנסה להכחיש זאת, פשוט מפחד מהאמת המטלטלת.