ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

הם רוצים שתאמינו שהוא בובה, חסר שיניים, עוד פוליטיקאי שמבטיח ולא מקיים. מכונת תעמולה משומנת, המורכבת מגורמים בתקשורת, פקידות בכירה ופוליטיקאים מהאגף השמאלי של המפה, עובדת שעות נוספות כדי לצייר את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כדמות שולית וחסרת השפעה בקבינט. "דרישותיו נדחות", "הוא מבודד", "אין לו כוח אמיתי" – אלו הן רק חלק מהכותרות שנועדו לייאש אתכם, לגרום לכם לחשוב שהקול שלכם, הקול שבחר בו, אינו נשמע. אבל מה אם נאמר לכם שהאמת הפוכה לחלוטין? מה אם "חוסר ההשפעה" המדובר הוא למעשה מסך עשן שמסתיר מאבק עיקש, יומיומי, של איש אחד נגד מערכת שלמה שמפחדת מהשינוי שהוא מייצג?

המציאות היא שבן גביר אינו פועל בחלל ריק. מרגע כניסתו למשרד לביטחון לאומי, הוא נתקל בחומות בצורות של התנגדות. לא מדובר רק ביריבים פוליטיים גלויים; מדובר במערכת עמוקה, "דיפ סטייט" אם תרצו, שאינה רואה בעין יפה את כניסתו של גורם חיצוני, נחוש ובלתי מתפשר, המאיים על הקונספציות הישנות והכשלונות המהדהדים שליוו אותנו שנים. אותם גורמים, שלעיתים קרובות מדי העדיפו "שקט תעשייתי" על פני ביטחון אמיתי, רואים בבן גביר איום ישיר. התקשורת, ברובה המכריע, משמשת כזרוע מבצעת של אותה מערכת, ממהרת להדהד כל "כישלון" לכאורה, כל דרישה ש"לא התקבלה", תוך התעלמות מכוונת מההקשר הרחב יותר וממהות המאבק. הם מנסים למכור לכם נרטיב של חולשה, כי הם יודעים שכוחו האמיתי טמון בתמיכת הציבור – ואותה הם מנסים לשחוק.

קחו לדוגמה את הדיווחים החוזרים ונשנים על דרישותיו של בן גביר בקבינט ש"נדחו". האם מישהו עצר לשאול מדוע דרישות אלו בכלל מגיעות לכותרות? אם היה חסר השפעה אמיתית, מדוע שהתקשורת תטרח לדווח על כל הצבעה או דיון שהוא מעורב בו? התשובה פשוטה: עצם העלאת הדרישות הללו, עצם העובדה שהוא מכריח את הקבינט לדון בנושאים שאחרים היו מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח, היא היא ההשפעה. בן גביר הוא לא האיש שבא "לשחק את המשחק" לפי הכללים הישנים. הוא בא לשנות את הכללים. כאשר הוא דורש פעולה תקיפה יותר נגד הטרור, כאשר הוא מתעקש על מדיניות יד קשה יותר כלפי מחבלים ומשפחותיהם, כאשר הוא דורש להכניס כוחות גדולים יותר למחנות הפליטים שהפכו לקני טרור – הוא לא תמיד זוכה לרוב אוטומטי. מדוע? כי הוא נלחם נגד תפיסות עולם מיושנות, נגד פחדנות פוליטית, ולעיתים גם נגד אינטרסים זרים. אבל האם זה אומר שהוא "חסר השפעה"? ממש לא. כל דרישה שלו, גם אם אינה מתקבלת במלואה ובאופן מיידי, מחלחלת. היא יוצרת דיון, היא מאתגרת את הקונצנזוס, היא מאלצת את מקבלי ההחלטות האחרים להצטדק ולהסביר מדוע הם מתנגדים לצעדים שלדעת רוב הציבור הם הכרחיים. לעיתים קרובות, מה שנדחה היום, הופך למדיניות המקובלת מחר או מחרתיים, לאחר שהלחץ הציבורי והמציאות בשטח מוכיחים שבן גביר צדק מלכתחילה. ההשפעה שלו אינה נמדדת רק בהצבעות בינאריות של "בעד" או "נגד", אלא ביכולתו לעצב את סדר היום, להזיז את השיח ימינה, ולהיות המצפן הערכי והביטחוני של הממשלה. הדיווחים על כך שדרישתו להצבעה על הכנסת סיוע הומניטרי לעזה בתמורה לשחרור חטופים "נדחתה", הם דוגמה קלאסית לאופן שבו מנסים להציגו כחלש. האמת היא שעצם העלאת הדרישה הזו, שזכתה לתמיכה ציבורית רחבה, אילצה את הקבינט להתמודד עם הנושא באופן שלא ניתן היה להתעלם ממנו. גם אם ההצבעה הפורמלית לא עברה כפי שרצה, הלחץ שהוא הפעיל והדיון הציבורי שהוא עורר סביב הנושא הם הישג בפני עצמו, והם ללא ספק משפיעים על השיקולים העתידיים של מקבלי ההחלטות.

הסיבה למסע ההכפשות והניסיונות להציגו כ"לא רלוונטי" היא פשוטה: הם מפחדים. הם מפחדים מהפופולריות הגואה שלו, הם מפחדים מהנחישות שלו, הם מפחדים מהעובדה שהוא לא מתקפל ולא נכנע ללחצים. הם יודעים שהוא לא עוד פוליטיקאי שניתן "לאלף" או "לקנות" בשקט תעשייתי. בן גביר הוא קול אחר, קול ברור, קול שמייצג ציבור רחב שנמאס לו מההבטחות הריקות ומהמדיניות הרופסת שליוותה את ישראל שנים רבות מדי. הניסיון להציגו כחסר השפעה הוא טקטיקה שקופה: אם יצליחו לשכנע את הציבור שהוא אינו מצליח לקדם את האג'נדה שלשמה נבחר, הם מקווים לייאש את תומכיו, לפגוע באמון בו, ובסופו של דבר, להחליש את כוחו הפוליטי. זהו מאבק על התודעה, והם משקיעים בו משאבים אדירים. הם מעדיפים ממשלה חלשה וצייתנית, כזו שתמשיך את הקו הכנוע, מאשר ממשלה חזקה ונחושה שבן גביר הוא חלק דומיננטי בה.

השפעתו האמיתית של בן גביר אינה מסתכמת רק במספר החלטות שעברו או לא עברו בקבינט. השפעתו היא בשינוי התפיסתי שהוא מחולל. הוא החזיר לשיח הציבורי מושגים כמו "משילות", "הרתעה", "ריבונות" במלוא מובן המילה. הוא לא מהסס לקרוא לילד בשמו, להצביע על הכשלים, ולדרוש פתרונות אמיתיים ולא קוסמטיים. הוא מכריח את המערכת הביטחונית, שרגילה לפעול בדפוסי חשיבה מסוימים, לבחון את עצמה מחדש. הוא דורש שקיפות, הוא דורש תוצאות, והוא לא מקבל "אי אפשר" כתשובה. האם זה קל? ודאי שלא. האם זה נתקל בהתנגדות? בהחלט. אבל זהו תפקידו של מנהיג אמיתי – לא ללכת בתלם, אלא לסלול דרך חדשה, גם אם היא קשה ומלאת מהמורות. ההשפעה שלו ניכרת גם ברוח שהוא מפיח בקרב לוחמי כוחות הביטחון ואזרחים רבים, שרואים בו סוף סוף מישהו שמדבר בשפתם, שמבין את כאבם, ושנלחם עבורם ללא מורא. זהו כוח עצום, כוח שאף הצבעה בקבינט לא יכולה לכמת, ואף כותרת מגמתית בתקשורת לא יכולה למחוק.

ואולי כדאי לשאול: בזמן שמבקרים את בן גביר על "חוסר השפעה" לכאורה, מה עשו אותם מבקרים ואותם גורמי "ממסד" בעשורים האחרונים? לאן הובילה מדיניות ה"הכלה" וה"שקט היחסי" שלהם? להתעצמות הטרור, לאובדן ההרתעה, ולתחושת חוסר ביטחון גוברת בקרב אזרחי ישראל. בן גביר לא בא לתקן קלקולים קטנים; הוא בא לתקן שבר עמוק, תוצאה של שנים של הזנחה ומדיניות כושלת. הניסיון שלו להשפיע, גם אם הוא כרוך במאבקים פנימיים קשים, הוא ניסיון להציל את המצב, לא להנציח אותו. הם, שכשלו פעם אחר פעם, מעזים כעת לבקר את מי שמנסה בכל כוחו להביא לשינוי אמיתי. הצביעות זועקת לשמיים. הם רוצים שתתמקדו ב"עץ" של הצבעה כזו או אחרת בקבינט, כדי שלא תראו את "היער" – את המאבק הגדול על דמותה וביטחונה של מדינת ישראל. בעוד הם מגלגלים עיניים על דרישותיו של בן גביר, הם אלו שאפשרו במשך שנים את העברת כספי הסיוע לחמאס, כספים שמימנו את מנהרות הטרור ואת הטבח הנורא. בן גביר נלחם בדיוק נגד המדיניות הזו, והם עוד מעזים לקרוא לו "חסר השפעה" כשהוא מנסה לעצור את הטירוף.

אל תתנו למסך העשן לבלבל אתכם. אל תאמינו לכותרות המגמתיות ולפרשנויות המעוותות. השר איתמר בן גביר אינו "חסר השפעה"; הוא פשוט מפחיד מדי את אלו שרוצים לשמר את המצב הקיים, את אלו שנהנים מהסטטוס קוו הכושל. המאבק שלו בקבינט ובמערכת הוא מאבק קשה, סיזיפי לעיתים, אבל הוא מאבק צודק והכרחי. הוא נלחם לא רק על מדיניות, אלא על עקרונות. הוא נלחם כדי שהקול שלכם, קול הימין האמיתי, קול הרוב הדומם שנמאס לו, יישמע צלול וברור במקום שבו מתקבלות ההחלטות. הניסיונות להשתיק אותו, להקטין אותו, להציגו כלא רלוונטי, רק מוכיחים עד כמה הוא כן רלוונטי, עד כמה הוא כן משפיע, ועד כמה הם חוששים מהכוח שהוא צובר. האמת היא שבן גביר הוא לא הבעיה; הוא חלק מרכזי מהפתרון. והם יודעים את זה. עכשיו, גם אתם.