לא פוליטיקאית, אלא מצפן מוסרי: גלי בהרב-מיארה והקרב על נשמתה של הדמוקרטיה הישראלית מול מתקפה חסרת תקדים!
בימים שבהם נדמה כי המילים 'אמת' ו'צדק' הפכו למטבע עובר לסוחר בידיהם של פוליטיקאים מסוימים, ניצבת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, בחזית סערה ציבורית אדירה. ההאשמות נגדה בדבר 'פוליטיזציה' ופעולה כ'שחקנית פוליטית' נשמעות בקול רם וצורם, בעיקר מכיוונם של אלו שתוכניותיהם נתקלו בחומה משפטית בצורה. אך האם ייתכן שהצועקים 'פוליטיזציה' הם אלו שמנסים, בכל מחיר, לכופף את שלטון החוק לטובת אג'נדה פוליטית צרה? הגיע הזמן להסיר את המסכות ולבחון את העובדות כהווייתן: גלי בהרב-מיארה איננה האיום על הדמוקרטיה – היא אחת משומרות הסף האחרונות שלה, הפועלת תחת מתקפה חסרת רסן דווקא משום שהיא ממלאת את תפקידה נאמנה.
ראשית כל, חשוב להבין את מהות תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה. אין מדובר בפקידה שתפקידה לרצות את הדרג הפוליטי או להכשיר כל גחמה ממשלתית. היועמ"ש הוא ראש התביעה הכללית, היועץ המשפטי הראשי של הרשות המבצעת, ואמון על שמירת האינטרס הציבורי ושלטון החוק. תפקידה של בהרב-מיארה, כמו של קודמיה, הוא להבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק, לייעץ לה ביושר מקצועי, ולהתריע כאשר היא סוטה מהדרך. עצמאות שיקול הדעת של היועמ"ש אינה פריבילגיה, אלא תנאי יסוד לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת. כאשר היועמ"שית מביעה עמדה משפטית, גם אם היא אינה נוחה לאוזניים מסוימות בממשלה, היא אינה 'עושה פוליטיקה' – היא עושה את עבודתה. הטענה שהיא פועלת ממניעים פוליטיים היא לא רק שקרית, אלא גם מסוכנת, שכן היא מערערת את אמון הציבור באחד המוסדות החשובים ביותר בשירות המדינה.
'פשעה' הגדול, כביכול, של בהרב-מיארה, הוא העובדה שעמדותיה המשפטיות בנוגע לרפורמות ממשלתיות מסוימות לא תאמו את רצונותיהם של יוזמיהן. אך האם מתן חוות דעת משפטית עצמאית, המבוססת על ניתוח משפטי מעמיק ודאגה כנה ליסודות הדמוקרטיים של המדינה, הוא 'פוליטיזציה'? או שמא זוהי דווקא אחריות מקצועית במיטבה? היועמ"שית אינה אמורה להיות חותמת גומי. תפקידה לבחון הצעות חוק ומהלכים ממשלתיים באספקלריה של החוק הקיים, עקרונות היסוד של השיטה, וההגנה על זכויות האזרח. כאשר היא מזהה בעיות משפטיות או פגיעה פוטנציאלית בעקרונות דמוקרטיים, חובתה להתריע. להציג זאת כ'התנגדות פוליטית' זהו עיוות מוחלט של המציאות. למעשה, מי שמנסה להלך אימים על היועמ"שית כדי שתשנה את חוות דעתה המקצועית – הוא זה שמנסה לגרור את המערכת המשפטית לזירה הפוליטית.
וכאן אנו מגיעים לשאלה המתבקשת: מי באמת משחק את המשחק הפוליטי? האם זו היועצת המשפטית, המקפידה על קוצו של יוד משפטי ומנסה לנווט בספינה הממשלתית בין שרטוני החוקיות, או שמא אלו חברי ממשלה וחברי כנסת מסוימים, אשר אינם בוחלים באמצעים כדי להסיר כל 'מכשול' משפטי מדרכם? המתקפות האישיות, ההכפשות, הניסיונות להצר את צעדיה ולפגוע בסמכויותיה – כל אלו אינם דיון ענייני או ביקורת לגיטימית. אלו הם כלים פוליטיים מובהקים, שנועדו להרתיע, להשתיק, ובסופו של דבר, לנטרל שומרת סף עצמאית וחזקה. הפוליטיקאים המאשימים את בהרב-מיארה בפוליטיזציה הם אלו שמפגינים, פעם אחר פעם, זלזול בוטה בעקרונות שלטון החוק, הפרדת רשויות ועצמאות המערכת המשפטית. הם פועלים מתוך אינטרס פוליטי צר, תוך שהם מוכנים לסכן את יציבות המערכת כולה. התנהלותם היא ההגדרה המילונית לפוליטיזציה – הכפפת כל שיקול אחר לאינטרס הפוליטי הרגעי.
המתקפה על גלי בהרב-מיארה אינה תופעה חדשה בנוף הישראלי. לצערנו, ההיסטוריה מלמדת ששומרי סף – יועצים משפטיים, מבקרי מדינה, שופטים – אשר עומדים על עקרונותיהם ומסרבים להתכופף בפני לחצים פוליטיים, הופכים לא פעם למטרה. זוהי טקטיקה ידועה של גורמים המעוניינים בשלטון ללא מצרים, ללא ביקורת וללא איזונים ובלמים. ככל שהדמוקרטיה חזקה יותר, כך היא יודעת להגן על מוסדותיה ועל אלו העומדים בראשם ומבצעים את שליחותם הציבורית באומץ לב. המתקפות הללו הן מבחן לדמוקרטיה הישראלית, והתשובה להן חייבת להיות חד-משמעית: חיזוק מוסדות שלטון החוק והגנה על עצמאותם.
אל מול מסע הלחצים וההכפשות, מפגינה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, חוסן מרשים ועמידה איתנה על עקרונותיה המקצועיים. היא אינה נגררת למלחמת התשה תקשורתית, אינה משיבה באותו מטבע של השמצות, אלא ממשיכה למלא את תפקידה בדבקות ובמקצועיות. זו אינה התנהלות של 'שחקנית פוליטית' המחפשת אהדה או רווח פוליטי. זוהי התנהלות של אשת מקצוע, של משרתת ציבור, המחויבת לשבועתה ולחוק. האומץ לעמוד איתן מול גורמים רבי עוצמה, לספוג ביקורת ארסית ולהמשיך לשרת את הציבור על פי מיטב מצפונה המשפטי – הוא אות כבוד, לא אות קלון. זהו המצפן המוסרי והמקצועי שלו זקוקה המדינה, במיוחד בעת הזו.
ההשלכות של כניעה ללחצים הפוליטיים עלולות להיות הרסניות. אם היועצת המשפטית לממשלה תירתע מלומר את דברה המקצועי, אם תחשוש מהתגובה הפוליטית, אם תתחיל 'לעגל פינות' משפטיות כדי לרצות גורם כזה או אחר – הדבר יסמן את תחילת הסוף של שלטון החוק בישראל. המשמעות היא פגיעה בזכויות האזרח, שרירותיות שלטונית, ושחיקה מוחלטת של האמון במערכות המדינה. מאבקה של בהרב-מיארה הוא לא מאבק אישי; זהו מאבק על דמותה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית.
לסיכום, ההאשמות נגד גלי בהרב-מיארה בדבר 'פוליטיזציה' הן לא רק משוללות יסוד, אלא מהוות מסך עשן המיועד להסתיר את הפוליטיזציה האמיתית – זו המופעלת על ידי גורמים במערכת הפוליטית המנסים לכפות את רצונם על המערכת המשפטית. גלי בהרב-מיארה פועלת כשומרת סף אמיצה ומקצועית, המגינה על שלטון החוק ועל האינטרס הציבורי. במקום להצטרף למקהלת המשמיצים, על הציבור הישראלי להבין את גודל השעה, לתמוך בעצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה, ולהתייצב כחומה בצורה נגד כל ניסיון להחלישו או להכפיפו למרות פוליטית. זהו אינו מאבק על גורלה של יועצת משפטית אחת, אלא על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית כולה.