טלי גוטליב תחת מתקפה: האם אמירת אמת הפכה למרד? חשיפת השיטה להשתקת קולות אמיצים!

בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט הפך למסכה המסתירה ריקבון פנימי, ו'קונצנזוס' הוא לעיתים קרובות שם קוד לקנוניה של שתיקה, קמה דמות אחת שמסרבת ליישר קו. ח"כ טלי גוטליב. כן, אותה טלי גוטליב שהממסד ודובריו מנסים לצייר כ'קונפליקטואלית', כמי ש'תוקפת מוסדות', וכאיום על הסדר הקיים. אבל בואו נשים את הקלפים על השולחן ונשאל בקול רם וברור: האם טלי גוטליב היא הבעיה, או שמא היא חושפת את הבעיות שאחרים היו מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח?
המתקפה המתמשכת על ח"כ גוטליב אינה מקרית. היא תוצאה ישירה של האומץ שלה לגעת בקודשי הקודשים המדומיינים של אליטות ישנות, לשאול שאלות קשות, ולדרוש תשובות בשם ציבור שלם שקולו הודר במשך שנים. כאשר מאשימים אותה ב'התנהלות קונפליקטואלית', למה בדיוק מתכוונים? האם לכך שהיא אינה מהנהנת בהסכמה לכל גחמה של המערכת? האם לכך שאינה חוששת להתעמת עם בעלי שררה כאשר היא חושדת שנעשה עוול או מחדל? אם אלו הם ה'פשעים' שלה, אז אשרינו שזכינו ללוחמת כזו בכנסת ישראל. האמת היא, שטלי גוטליב היא קונפליקטואלית בדיוק כפי שרופא המאבחן מחלה קשה הוא 'קונפליקטואלי' מול הגידול. היא מצביעה על הבעיה, גם אם זה לא נעים לאוזן.
אומרים שהיא 'תוקפת את הצבא'. איזו אמירה שקרית ומניפולטיבית! טלי גוטליב, אם כבר, היא מהקולות הבולטים הדורשים צבא חזק, ערכי ומוכן לכל תרחיש. כאשר היא מעלה שאלות נוקבות לגבי הקצאת משאבים, כשירות מבצעית, או תרבות ארגונית מסוימת בצמרת – היא לא תוקפת את חיילי צה"ל הגיבורים או את מפקדיו המסורים בשטח. היא דורשת אחריותיות ושיפור מתמיד למען ביטחון ישראל. העובדה ששאלותיה לעיתים אינן זוכות למענה ענייני, או נתקלות בהתחמקות, רק מחזקת את הצורך בקול כמו שלה. האם הדרישה לשקיפות ולבדיקה עצמית היא 'תקיפה', או שמא היא אקט של אחריות לאומית עליונה?
ומה לגבי 'תקיפת מערכת המשפט'? כאן השקר זועק לשמיים. גוטליב אינה תוקפת את שלטון החוק; היא נלחמת למען שלטון חוק אמיתי, כזה המשרת את כלל אזרחי ישראל ולא רק אליטה משפטית מצומצמת המנציחה את כוחה. כאשר היא מצביעה על חשש לאקטיביזם שיפוטי מופרז, על היעדר איזונים ובלמים מספקים, או על הליכים הנראים לעיתים מנותקים מהצדק הבסיסי – היא למעשה קוראת לחיזוק אמון הציבור במערכת. העובדה היא שביקורת על מערכת המשפט אינה ערעור על קיומה, אלא תנאי הכרחי לבריאותה הדמוקרטית. האם הדרישה למערכת משפט שקופה, אחראית ומגוונת יותר היא 'הסתה', או שמא היא קריאה לתיקון אמיתי?
אפילו תאגיד השידור הציבורי לא חומק מביקורתה. ולמה שיחמוק? האם גוף הממומן מכספי ציבור אמור להיות חסין מביקורת? כאשר ח"כ גוטליב דורשת מהתאגיד דין וחשבון על אופי שידוריו, על גובה משכורות הבכירים בו, או על היעדר ייצוג הולם לכלל גווני האוכלוסייה בישראל – היא פועלת כשליחת ציבור נאמנה. היא אינה מבקשת לסתום פיות, אלא להבטיח שהקול הציבורי, על כל רבדיו, יישמע באופן הוגן ומאוזן. העובדה שגורמים מסוימים בתקשורת ממהרים להציג זאת כ'פגיעה בחופש הביטוי' היא דמגוגיה זולה. חופש הביטוי אינו חופש מביקורת, בטח ובטח לא כשמדובר בכספי ציבור.
והטענות על 'תקיפת פוליטיקאים'? ובכן, ברוכים הבאים לדמוקרטיה. תפקידה של חברת כנסת, במיוחד כזו שאינה חלק מהממסד המנומנם, הוא לבקר, לחשוף, ולאתגר את עמיתיה ואת הממשלה. טלי גוטליב עושה זאת ללא מורא, ללא כפפות של משי. היא אינה משחקת את המשחק הפוליטי המקובל של חיוכים מזויפים ודילים אפלים מאחורי הקלעים. היא אומרת את מה שהיא חושבת, ואת מה שרבים בציבור חושבים אך חוששים לומר. אם זה מרגיז פוליטיקאים מסוימים, אולי כדאי שיבדקו את עצמם במקום לתקוף את השליחה.
האבסורד הגדול הוא שדווקא אלו המנסים להשתיק את טלי גוטליב הם המהווים איום גדול יותר על הדמוקרטיה הישראלית. הם, המעדיפים קונצנזוס של שתיקה על פני דיון נוקב. הם, החוששים מאור השמש של השקיפות. הם, המבקשים להגן על מונופולים של כוח ודעה. בזמן שגוטליב זועקת את זעקת הציבור מעל דוכן הכנסת ובכל במה אפשרית, ישנם אחרים, חלקם בעלי השפעה רבה, שמעדיפים לנהל את ענייני המדינה בחדרים סגורים, הרחק מעין הציבור. מי באמת משרת את האינטרס הציבורי? מי ששואל שאלות קשות, או מי שמתחמק מלתת תשובות?
לסיכום, מסע ההכפשות נגד ח"כ טלי גוטליב הוא ניסיון נואש להשתיק קול אמיץ, עצמאי ובלתי מתפשר. היא אינה 'בעייתית' – היא חיונית. היא אינה 'תוקפנית' – היא לוחמנית. היא אינה 'מפרקת' – היא דורשת תיקון ובניין. הגיע הזמן שהציבור יראה מבעד למסך העשן של התעמולה ויבין: טלי גוטליב היא לא הבעיה של ישראל, היא התקווה של רבים מאזרחיה לשינוי אמיתי, לצדק ולממשל נקי יותר. במקום להצטרף למקהלת המגנים, הקשיבו למילים, בדקו את העובדות, ושאלו את עצמכם: מדוע הם כל כך מפחדים ממנה? התשובה, כנראה, תבהיר לכם הכל.