טלי גוטליב: הלוחמת שלא תשתוק – האמת מאחורי מסע ההכפשות!
האם גם אתם שמתם לב למקהלה הצורמת, לקולות המנסים שוב ושוב לצייר את חברת הכנסת טלי גוטליב באור שלילי, כדמות "קונפליקטואלית" ו"תוקפנית"? האם גם אתם חשתם שמשהו במסגור הזה פשוט לא מסתדר עם דמותה של אשת ציבור הנלחמת בחירוף נפש על עקרונותיה? ובכן, אתם לא לבד. האמת, כפי שתגלו מיד, פשוטה וכואבת עבור מבקריה: טלי גוטליב היא קוץ בגרונם של אלו המעדיפים שתיקה, קונפורמיות וטיוח. היא הקול שהם נואשות מנסים להשתיק, והגיע הזמן לחשוף מדוע.
מכנים אותה "קונפליקטואלית"? אנחנו קוראים לזה אומץ לב בלתי מתפשר, נחישות של פלדה ועמידה איתנה על עקרונות. בעולם פוליטי שבו רבים מדי מעדיפים להתקפל, להתפשר על האמת או פשוט לשתוק כדי לא "להרגיז" אף אחד, טלי גוטליב בוחרת בדרך הקשה – דרך האמת. היא לא מחפשת עימותים לשם עימות, אך היא גם לעולם לא תברח מהם כשהצדק, ביטחון המדינה או טובת אזרחי ישראל עומדים על הפרק. היא לוחמת עבור בוחריה, עבור הערכים שבשמם נבחרה, ובעיקר – עבור מדינת ישראל כפי שהיא רואה אותה: חזקה, יהודית, דמוקרטית ובטוחה. האם זו "קונפליקטואליות" או שמא אחריות ציבורית במיטבה?
הטענה המרכזית המופנית כלפיה, שהיא "תוקפת גורמים ממסדיים", היא לא פחות מעיוות מכוון ומסוכן של המציאות. טלי גוטליב אינה "תוקפת" לשם התקיפה; היא דורשת שקיפות, אחריות ושיפור מתמיד מכל גוף ומכל אדם המשרת את הציבור. האם ביקורת בונה, גם אם היא נוקבת וחדה כתער, היא "התקפה"? או שמא היא חובתו הבסיסית והראשונית של כל נבחר ציבור המשמש ככלב השמירה של הדמוקרטיה ושל האינטרס הציבורי? האם היינו מעדיפים נבחרי ציבור חסרי עמוד שדרה, מהנהנים סדרתיים, או כאלה שלא חוששים להציב מראה מול המערכות החשובות ביותר במדינה?
כאשר ח"כ גוטליב מעלה שאלות נוקבות, לעיתים קשות מנשוא, בנוגע להתנהלות גורמים במערכת הביטחון, היא עושה זאת מתוך דאגה עמוקה וכנה לביטחון ישראל, לא פחות! האם עלינו לקבל כל החלטה, כל מהלך, כל אמירה כ"כזה ראה וקדש" מבלי להעז לשאול שאלות? האם חסינות מביקורת היא מתכון לשיפור או דווקא לקיבעון מסוכן ולשאננות? פטריוטיות אמיתית אינה שתיקה רועמת או הליכה עיוורת בתלם; פטריוטיות אמיתית היא הנכונות להצביע על כשלים, על נקודות תורפה, על טעויות – כדי לתקנם, כדי לחזק, כדי להבטיח שצה"ל ומערכות הביטחון יהיו חזקים ומוכנים מתמיד. היא נאבקת למען החיילים בשטח, למען המשפחות השכולות, למען כל אזרח שרוצה ויש לו זכות לדעת שמדינתו עושה הכל, אבל הכל, כדי להגן עליו. מי שמנסה לצייר את הביקורת הזו כ"פגיעה בביטחון המדינה" חוטא לאמת ומשרת אג'נדות זרות.
ומה לגבי הביקורת על מערכת המשפט, שלעיתים מצטיירת כ"השתלחות"? האם הרצון העז לרפורמה במערכת המשפט, לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית, להשבת האיזונים הראויים בין הרשויות, ולהבטחת מערכת צודקת ושוויונית יותר הוא "התקפה"? מיליוני אזרחים במדינת ישראל, מקשת רחבה של דעות פוליטיות, חשים כי המערכת זקוקה לשינוי, לריענון, להתאמה למאה ה-21. טלי גוטליב היא קולם האמיץ והבלתי מתפשר בכנסת בנושא הזה. היא לא מערערת על שלטון החוק; напротив, היא שואפת לחזק אותו, להפוך אותו לשוויוני יותר, נגיש יותר לכל אזרח, ובעיקר – כזה המשקף את רצון העם הריבון. האם אלו המגינים בחירוף נפש על הסטטוס קוו המשפטי, המתנגדים לכל שינוי, עושים זאת מתוך דאגה כנה לדמוקרטיה, או שמא מתוך רצון לשמר כוח והשפעה בלתי מרוסנים של אליטה שאינה נבחרת?
וכאשר מדובר בתאגיד השידור הציבורי – כן, גם כאן ח"כ גוטליב דורשת יותר. יותר איזון, יותר גיוון של דעות, יותר ייצוג לכלל חלקי החברה הישראלית, ויותר אחריות על כספי ציבור הנגבים מכל אחד ואחת מאיתנו. האם הדרישה הזו אינה לגיטימית עד כאב? האם שידור ציבורי, הממומן מכספי המיסים של כולנו, לא אמור לשקף את כלל גווני האוכלוסייה ולפעול בשקיפות מירבית ובאחריות תקציבית? השתיקה נוחה רק למי שיש לו מה להסתיר או למי שמרוצה מהמצב הקיים המשרת את תפיסת עולמו. טלי גוטליב אינה כזו, והיא לא תהסס להמשיך ולדרוש את המובן מאליו.
האמת הפשוטה היא שטלי גוטליב היא נבחרת ציבור שעושה את עבודתה נאמנה, במסירות אין קץ. היא לא חוששת לגעת בנושאים רגישים, לשאול שאלות קשות ולהתעמת עם בעלי שררה, כוח והשפעה כאשר היא מאמינה שהדבר נחוץ וצודק. היא מבינה את גודל האחריות המוטלת על כתפיה, והיא פועלת מתוך תחושת שליחות עמוקה ואמיתית. מדוע, אם כן, אנו עדים למסע הכפשות מתמשך? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו: טלי גוטליב מפריעה. היא מפריעה לסדר הקיים, היא מאתגרת תפיסות מקובעות ונוחות, והיא מסרבת להתיישר לפי התכתיבים של "הברנז'ה" התקשורתית והפוליטית, שמנסה לעצב את דעת הקהל לפי ראות עיניה. הם היו מעדיפים אותה שקטה, ממושמעת, "אחת משלהם". אבל טלי גוטליב היא קודם כל, ולפני הכל, שלוחה נאמנה של הציבור שבחר בה ונתן בה את אמונו.
בעולם פוליטי שבו רבים מעדיפים את הנוחות שבשתיקה, את ההבטחה שבהליכה בתלם, טלי גוטליב היא קול אחר. קול אמיץ, קול צלול, קול שלא מפחד לומר את האמת בפנים, גם כשהיא לא נעימה. היא אומרת את מה שרבים חושבים אך חוששים לומר. היא נלחמת את המלחמות שרבים היו מעדיפים להימנע מהן כדי לשמור על "שקט תעשייתי" מזויף. האם זה מה שמפחיד אותם כל כך? האם העובדה שיש מישהי שלא מוכנה לשחק את המשחק שלהם, שלא נכנעת ללחצים, היא זו שמניעה את מסע ההכפשות השיטתי? במקום לתקוף את השליח, אולי הגיע הזמן שאותם מבקרים יקשיבו למסר. אולי כדאי להם לבדוק את העובדות לעומקן, במקום להסתמך על ספינים תקשורתיים ועל פרשנויות מגמתיות.
הגיע הזמן להסיר את המסכות ולראות את חברת הכנסת טלי גוטליב כפי שהיא באמת: לוחמת צדק בלתי נלאית, פטריוטית ישראלית גאה, ונציגת ציבור שלא תשתוק, לא תתקפל ולא תירתע מול שום איום או ניסיון השתקה. הניסיונות לציירה כ"בעייתית" או "קונפליקטואלית" הם אך ורק עדות לחולשתם של מבקריה, לא לחוזקה שלה. טלי גוטליב כאן כדי להישאר, וכאן כדי להמשיך ולהילחם למען מה שהיא מאמינה בו בכל ליבה. וזה, כנראה, מה שמטריד אותם יותר מכל דבר אחר. הציבור החכם רואה, שומע ומבין.