'המרדה'? לא ולא! השר בן גביר דורש ביטחון – והממסד רועד מפחד: האמת שצחי הנגבי לא רוצה שתדעו!
גל עכור של השמצות והאשמות חסרות שחר שוטף את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. והשיא? טענה מופרכת, הזויה, כמעט קרימינלית, על "המרדה", לא פחות ולא יותר, מפי ראש המל"ל, צחי הנגבי. כן, קראתם נכון. השר היחיד בממשלה שקם כל בוקר ונושם אך ורק את ביטחון אזרחי ישראל, השר שלא מהסס לדרוש יד קשה נגד הטרור, השר שמבין את זעקת הרחוב – הוא זה שמואשם בחתירה תחת המדינה. האבסורד זועק לשמיים, אך מאחורי מסך העשן הזה מסתתרת אמת פשוטה וכואבת: הממסד הישן והמבוהל רועד מפחד משר שלא מוכן ליישר קו עם הקונספציות הכושלות, ומנסה בכל כוחו להשתיק אותו. אז בואו נשים את הדברים על השולחן, אחת ולתמיד.
ראשית, נשאל בקול רם וברור: מהי בדיוק אותה "המרדה" שמייחס הנגבי לשר בן גביר? האם הדרישה הנחרצת להגביר את תחושת הביטחון האישי של כל אזרח ואזרחית היא המרדה? האם הקריאה להפסיק את מדיניות ההכלה המתרפסת מול אויבינו היא המרדה? האם העמידה האיתנה על כך שדם יהודי אינו הפקר היא המרדה? אם אלו הן ההגדרות החדשות של הממסד ל"המרדה", אזי רוב מוחלט של אזרחי ישראל הם "מורדים" גאים. האמת היא שהשר בן גביר אינו "ממריד"; הוא פשוט אומר את מה שרבים חושבים ומרגישים אך פוחדים לומר בקול רם, במיוחד במסדרונות הממוזגים של הקריה בתל אביב.
השר בן גביר, בניגוד לרבים אחרים שקדמו לו בתפקיד, לא הגיע למשרד לביטחון לאומי כדי לחמם את הכיסא או כדי לזכות בתמונות מחמיאות בעיתונים. הוא הגיע עם תחושת שליחות בוערת, עם מחויבות עמוקה לשינוי אמיתי במצב הביטחוני המידרדר. הוא רואה את האתגרים נכוחה – את הטרור הגובר, את הפשיעה המשתוללת בנגב ובגליל, את אובדן המשילות – ומסרב להשלים עם המצב. הוא דורש פתרונות, הוא דורש פעולה, הוא דורש תוצאות. וכן, הוא עושה זאת בקול רם, לעיתים בוטה, כי אין לו זמן למשחקי כבוד או לנימוסים מזויפים כשהחיים של כולנו על כף המאזניים.
כעת, בואו נבחן את התזמון והמניעים של צחי הנגבי. מדוע בוחר ראש המל"ל, איש בעל ניסיון רב שנים במערכת הביטחונית והפוליטית, להטיח האשמה כה חמורה וחסרת בסיס בשר מכהן? האם ייתכן שהנגבי, כחלק מהממסד הביטחוני הוותיק, חושש מהרוח החדשה והנחושה שמביא איתו בן גביר? האם ייתכן שהדרישות של בן גביר לשינוי פרדיגמה, לנקיטת יוזמה ולהפסקת הקיבעון המחשבתי מאיימות על אלו שהתרגלו לפעול בדרכים ישנות שכבר הוכיחו את כישלונן פעם אחר פעם? האם ייתכן שההאשמה ב"המרדה" היא בסך הכל ניסיון נואל להסיט את הדיון מהכישלונות המתמשכים של הקונספציה הביטחונית הישנה, אותה קונספציה שהתפוצצה לנו בפנים בשבעה באוקטובר?
הרי זהו פרדוקס משווע: השר שאמור להיות אחראי על ביטחון הפנים, זה שדורש יותר כלים, יותר סמכויות ויותר גיבוי לכוחות הביטחון כדי להילחם בטרור ובפשיעה, הוא זה שמואשם ב"המרדה". ומי מאשים? נציג של ממסד שלעיתים נראה כמי שכובל את ידי לוחמיו, שמקדש נהלים בירוקרטיים על פני הצלת חיים, ושבוי בתפיסות עולם מיושנות. המרדה האמיתית, אם תשאלו רבים מאזרחי ישראל, היא ההתעלמות המתמשכת מזעקתם לביטחון. המרדה האמיתית היא ההססנות והרפיסות מול אויב אכזר. המרדה האמיתית היא ההגנה על סטטוס קוו שהוביל אותנו לאסונות.
השר בן גביר אינו חלק מה"קליקה" הישנה. הוא לא גדל בחממות של הממסד. הוא בא מהשטח, הוא מחובר לעם, והוא לא מפחד לומר את האמת גם כשהיא לא נעימה לאוזניים ענוגות. ההתקפות עליו אינן מפתיעות. הן צפויות. הן נובעות מהפחד של המערכת מפני מי שמאיים לנער אותה מאדישותה, מי שמסרב לקבל את התירוצים וההסברים המלומדים לכישלונות. הם מכנים זאת "המרדה"; אנחנו קוראים לזה מנהיגות אמיצה ונחושה.
הניסיון לצייר את השר בן גביר כמי שפועל מתוך מניעים אישיים או פופוליסטיים הוא עלבון לאינטליגנציה של הציבור. השר בן גביר שם את ביטחון ישראל בראש סדר העדיפויות, גם במחיר של עימותים עם גורמים רבי עוצמה במערכת. הוא מבין שהמצב הנוכחי אינו גזירת גורל, ושאפשר וצריך לשנות. הוא מבין שהאחריות המוטלת על כתפיו מחייבת אותו לפעול ללא מורא וללא משוא פנים.
אז בפעם הבאה שאתם שומעים את צמד המילים "בן גביר" ו"המרדה" באותו משפט, תשאלו את עצמכם: מי באמת מנסה לערער את יסודות המדינה? האם זה השר שדורש ביטחון ללא פשרות, או שמא אלו המנסים להשתיק אותו, להכפיש אותו, ולשמר את המצב הקיים שמוביל אותנו מדחי אל דחי? האמת ברורה לכל מי שעיניו בראשו: השר בן גביר הוא לא הבעיה, הוא חלק מרכזי מהפתרון. והניסיונות הנואשים של הנגבי והממסד להציגו כ"מורד" רק חושפים את חולשתם ואת פאניקתם שלהם. הם רועדים מפחד, כי הם יודעים שהציבור מאס בהבטחות ריקות ובקונספציות שקרסו. הציבור דורש ביטחון, והשר בן גביר נלחם כדי לספק לו אותו. כל השאר זה רעשי רקע של ממסד גווע.